"הקורונה משולה לחורבן אירופה מבחינה רוחנית"

הימים הנוראים בצל הקורונה: רב שיח מרתק של מרביצי התורה על אתגרי התקופה * וגם: הסיפורים המרגשים מאחורי האפרכסת

בעיצומו של זמן אלול בהיכלי הישיבות, כשרבבות עמלי תורה, בני ישיבות ואברכי כוללים, ספונים בעמל התורה, רבים מהם ביגיעה עצומה במתווה הקפסולות, שקועים בד' אמות של הלכה ומנותקים מהעולם החיצון, כינסנו לשיחה מרגשת שלושה רבנים ומחנכים, העסוקים בימים אלו כבכל השנה כולה, במתן מענה וסיוע לבני ישיבות המתמודדים עם אתגרי החיים.

הגאון רבי אורי ברנדוויין שליט"א, מנהל חינוכי ת"ת 'חוות דעת' בירושלים ומנהל חינוכי בת"ת 'דרכי אבותינו' במודיעין עילית. הגאון רבי ישראל קרלינסקי שליט"א, משגיח בישיבה הגדולה אור ישראל בפ"ת והגאון רבי מרדכי פיש שליט"א, משגיח בישיבות 'אור אלחנן' ו'עטרת שלמה'. כולם, עוסקים בפועל בייעוץ והכוונה לבני הישיבות במוקד הטלפוני של "לב שומע" שאינו פוסק מלצלצל בימים אלו.

הלימוד מהשואה

מה מאפיין במיוחד את התקופה הזו, תקופת הקורונה, בהתמודדות של בני הישיבות, כמו גם של אנשי החינוך, עם האתגרים הרבים?

הרב ברנדווין: "ימי הקורונה זו תקופה מאוד מיוחדת שמתאפיינת בכך שאין לנו 'מסורת' בזה. אנו לא יודעים איך להתנהל ולנהוג בה. בתחילה, לא ידעו כלל מה לעשות. חשבו שהעולם נחרב והכל הולך לקראת סגירה. בחסדיו יתברך שמו כעת מתחילים קצת לחזור לעצמנו, אבל עדיין יש קשיים רבים. כשרצו להחזיר את בני הישיבות היה קושי איך מחזירים חזרה. הקב"ה עזר שהכל החל לתפקד כמו שצריך. רובו ככולו של עולם הישיבות חזר עם כל המרץ לזמן אלול, ולמרות הקשיים בקפסולות אנו רואים עדרים עדרים יושבים ולומדים בהתמדה גדולה, מחפשים להיות מבקשים לקראת אלול וראש השנה".

הרב פיש: "תקופת הקורונה משולה לחורבן אירופה והתוצאות דומות. בשואה היו אנשים שירדו מן הדרך, הורידו את הכיפה והציצית רח"ל והשאר היסטוריה. היו מקרים בשואה של אנשים שדווקא מתוך התופת זכו להתחזק באמונה.

"הרבנית וולבה עברה את אושוויץ ואף הוציאה ספר 'אמונתך בלילות'. כיוון שהייתי מקורב, באחד הפעמים שאלתי איך היא מסבירה את התופעה הזו שחלקם יצאו כך וחלקם השאירו את היהדות בתופת. היא השיבה: 'מה אתה חושב, שבגטו לא היה חברה רעה? מי שלא נשמר מחברה רעה סיים את השואה וסיים את היהדות. מי שבגטו שמר מכל משמר להתרחק מחברה רעה, יצא מחוזק'. אני אומר לבחורים שמתקשרים, כאלו שיש להם ניסיון עם חברים, שיכול אדם לעבור ארבע שנים של מלחמת עולם עם כל התופת ולא יקרה לו כלום. אבל מי שנפל לחברה רעה ההרס והחורבן הרבה יותר גדול ממלחמת עולם.

"לענייננו, אלו שמשלמים את מחיר הקורונה זה אלו שלא היו מספיק מבוססים ולא היו מנוטרלים מהשפעות קלוקלות של פגעי התקופה. אבל מי שנכנס לקורונה כאשר הוא שמור ומוגן, התקופה הזו תהייה עליה בשבילו".

הרב קרלינסקי: "עוד לפני חודש אלול שרוב עולם הישיבות נכנס לקפסולות, היה קושי אמיתי במענה יומיומי לחוסר מסגרת. היו מסגרות מאוד מינימליות וזה הציף הרבה מאוד שאלות, ברובן טכניות, איך למלא את היום, איך להציב אתגרים אישיים ולממשם. בחלקים יותר מהותיים עד כמה באמת החיבור שלי הפנימי לכל המערכת שנקראת חיי תורה ומצוות בשעה שאין לי מסגרת שאני חייב בה. כמה מנוע פנימי יש לי שאינני נמצא בתוך מסגרת שמוליכה אותי ומובילה אותי.

"קושי אדיר שלוקח את שלוות הנפש"

מה הקושי המרכזי לבני הישיבות בתקופה הזו?

הרב ברנדווין: "יש ווארט נפלא ממרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, על שמעי בן גרא, שדוד המלך צווה לשלמה בנו שיוריד את שיבתו ביגון שאולה כי היה מורד במלכות. צווה שלמה המלך את שמעי בן גרא שלא יצא מירושלים. אך כעבור כמה שנים, הוא יוצא מירושלים ושלמה המלך מצווה להורגו.

"נשאלת השאלה, ישנם אנשים שגרו בירושלים 90 שנה ולא הוציאו את האף שלהם החוצה, ושמעי יודע שהוא בן מוות ברגע שיצא מירושלים, מה גורם לו לצאת? ועוד בשביל כמה אתונות ועבד שברחו לו? בשביל זה אתה מסכן את החיים שלך?

"השיב מרן הגר"ח זצ"ל, מי שמוכרח להיות במקום כלשהו ישבור את כל השרשראות והכבלים. אותו הדבר בנושא הקפסולות. הקושי הוא החובה. זה גורם קושי אדיר שלוקח את שלוות הנפש. אנחנו צריכים כל העת להעניק תקווה לבחורים שבס"ד זה יעבור והתקופה הזו לא תהיה לנצח".

הרב פיש: "הקושי הוא היעדר השגרה. הדרך לעבור את התקופה הזו בשלום היא להתגונן מחדש וליצור מגנים ומגוננים גם מבחינה חברתית וגם מבחינה טכנולוגית. הרבה מציינים בקורונה שיש שעשו את מהפך אמיתי לטובה. הקורונה דוחקת אותנו לזרועות הקב"ה בתנאי שאין מישהו שגורר אותנו משם. בחור מבין שאם לא יקח את עצמו בידיים אף אחד לא ייקח אותו. דור הקורונה עוד יילמד בספרי ההיסטוריה. קורונה גילתה כישורים וכישרונות שהיו חבויים ואולי לא היו נגלים אלמלא זה".

הרב קרלינסקי: "התופעה הזו מתחלקת לשני חלקים. יש את ההתמודדות מול התקופה. בידוד, קפסולות וכו', והחלק השני אלו הדברים המהותיים של החיים. מה זה חיבור לתורה, למצוות, אמונה בהקב"ה. בסופו של דבר תקופת הקורונה הציפה בעיה הרבה יותר מהותית שעליה צריך לתת את הדעת".

מלחמת עולם על עתיד הבחורים

מי הבחורים שפונים למוקד הטלפוני של "לב שומע"?

הרב ברנדווין: "רוב רובן של השיחות מגיעות מבחורים סטנדרטיים ואיכותיים, המעוניינים באוזן קשבת. יש בהם החוששים לדבר עם הצוות ורוצים להיות דיסקרטיים ורק במוקד של 'לב שומע' הם מרגישים כך, כי אנו לא יודעים עם מי אנו משוחחים.

"יש המתמודדים עם קשיים חברתיים, נמצאים בתוך תחרות ומרגישים לחץ. בחורים שכעת מתחילים שיעור א', בחורים שעולים לשיעור ב' ומרגישים שעוד לא מצאו את המקום שלהם בחברה. יש בחורים יותר בוגרים שמתמודדים עם כל מיני קשיים. יש לחצים נפשיים. ולא מדובר בשוליים, אלא בחורים מצוינים מבחירי עולם הישיבות. הבנים והילדים של כל אחד, ולפעמים עזרה בהתמודדות אחת קטנה מצילה להם את החיים".

הרב קרלינסקי: "החתך הוא חתך של כל סוגי הבחורים. מהבחורים הכי חשובים ורציניים עד כאלו שמתמודדים עם דברים מאוד פשוטים. מדובר על בחורים טובים שיושבים ולומדים אף מעבר לשלושה סדרים המתמודדים עם כל מיני דברים ויודעים שבמוקד של 'לב שומע' יהיה מישהו שיאזין לו".

הרב פיש: "כל סוגי הבחורים וכל סוגי ההתמודדויות. אציין כאן סיפור אחד: בחור שהרים טלפון בזמן חורף שיעור ג' ישיבה קטנה. המשגיח שלח אותו מהישיבה ללא יכולת של דין ודברים. נכנסתי לתמונה, שוחחתי עם המשגיח וראיתי שכלו כל הקיצין. הארגון נכנס לפעולה והצליח לסדר לו ישיבה קטנה אחרת. הוא התחיל בהצלחה גדולה אולם לאחר חודש וחצי לא עמד בכללים ובתנאים ושלחו אותו גם משם.

"הרישום לישיבות הגדולות החל, ביקשתי מהישיבה הקטנה השנייה שיתנו לו חודש נוסף כדי שיוכל להירשם לישיבה גדולה, אך הם לא היו מוכנים. מה שכן, הצלחנו לסדר שלא יספרו על כך, על מנת שיוכל להתקבל לישיבה גדולה. לאחר שהתקבל והתברר העניין, החליטו בישיבה הגדולה לבטל את הקבלה… הרגשתי שמתנהלת מלחמה של מעשה שטן על עתידו של הבחור.

"לא הרמנו ידיים. יש כלל בארגון שגם על חולה אנוש לא מרימים ידיים ועושים החייאה ונלחמים על חייו. על אחת כמה וכמה בחיי עולם נצח נצחים אין ייאוש. במהלך בין הזמנים של אב סידרנו לו ישיבה גדולה. לא יאומן כי יסופר, כבר כמה שנים הוא נחשב לבחיר התלמידים שם!".

בקבוק 'לחיים' במשרד

למה הם לא פונים להורים או לצוות?

הרב קרלינסקי: "הוא לא יפנה לאיש צוות בישיבה, כי המצב הוא שהמערכות בעולם הישיבות מאוד גדולות ואין כמעט מציאות להגיע לכולם. ויש גם את הרתיעה הטבעית כמו שבן לא ישתף את אביו בדילמות שלו ובהתמודדויות שלו כי הוא לא רוצה לצער אותו ושתרד קרנו בעיניו.

"אמר לי פעם בחור שהוא לא משוכנע שאם ידבר עם איש צוות זה לא יפגע בשמו ובמעמדו ואף בשידוכים. אנשי 'לב שומע' שיושבים על הקו צריכים להיות מאוד חכמים, ומצד שני מאוד ישיבתיים ומאוד מייצגים את הקו של עולם הישיבות. צריך לדעת את הנקודות שבתוך מסגרת עולם הישיבות הן מבחינה רוחנית והן מבחינה חברתית. וזה מה שגורם לבחורים להרים טלפונים ל'לב שומע', כי צוות הכוננים לא רק באו מהעבר מעולם הישיבות, אלא נמצאים וחיים היום את ההווי וההתמודדויות בעולם הישיבות, והשינויים שבני הנוער עוברים".

הרב ברנדווין: "אוסיף שיש שלא מרגישים שההורים מספיק מנוסים ומסוגלים להכיל ולתת את המענה. יש שלא נמצאים עם ההורים בקשר מספיק יציב. לר"מים ולצוות יש כאלו שחוששים לחשוף דברים החבויים בתוך הלב. במוקד הטלפוני, בצורה דיסקרטית, הם מרגישים בנוח. הניסיון שהצטבר לאורך כל השנים הוא איך לשוחח עם בחור, כיצד לעזור לבחור ולהיות אמפתי כלפיו ולא שיפוטי. הבחור יכול לספר מה שהוא רוצה. אמנם פעמים רבות, כשזה נכון, אנו מעודדים את הבחור כן לפנות לצוות או להורים".

הרב פיש: "הבחורים הפונים ל'לב שומע' ברובם אינם רוצים להיחשף. תשעים אחוזים מהפונים הם בני ישיבות סטנדרטיים וכך גם איש אינו יודע על הפניה. מדובר על מאות פניות שכאלו בחודש. יש מקרים של חתונות שהבחור שולח מכתב וכותב 'אל תגיעו לחתונה אבל רציתי לשתף בשמחתי'. יש במשרד בקבוק 'לחיים' שמדי פעם בערב מוציאים את הבקבוק ואחד הכוננים מספר שהיום הוא מחתן את אחד מבניו… לפעמים הכונן עצמו לא יודע מי הבחור. הבחור שולח הזמנה, מוחק את כל הפרטים המזוהים והוא אומר 'שלחתי לך הזמנה אבל לא תדע מי אני".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן