מנהיגות חילונית המובילה לפיקוח נפש

הרה"ג רבי מרדכי נויגרשל שליט"א בטורו השבועי: מאז תחילת תנועת ההשכלה והציונות החילונית ומאז קום המדינה, לא היתה המחשה כה איומה לאיזו סכנת נפשות מביאה העובדה שהנהגת העם היהודי נמצאת בידי כאלה שאינם מבינים מאומה ביהדות

מאז תחילת תנועת ההשכלה והציונות החילונית, ומאז קום המדינה, לא היתה המחשה כה איומה לאיזו סכנת נפשות מביאה העובדה שהנהגת העם היהודי נמצאת כיום בידי כאלה שאינם מבינים מאומה ביהדות.

וזאת לשיטתם. אם הם צודקים והסגר המוחלט הוא צו השעה, אם הם צודקים שהפרתו היא בגדר סכנת נפשות של רבים, והם עצמם מתירים הפגנות, ואוסרים תפילות, ומעוניינים לעשות כן גם ביום הכיפורים. הרי בכך שהם מתירים את ההפגנות הם במו ידיהם גורמים שרבים מאד יזלזלו בשאר התחומים, כי שום בר דעת שמבין מעט מה משמעות תפילה, ובוודאי מה משמעות יום הכיפורים, לא יבין מדוע ההפגנות חשובות יותר (וזאת לא לדעתם של אלה החושבים כמוני שהפגנות הינם ברוב המקרים דבר מיותר ואין להן כל חשיבות, אלא לדעת אלה שמחשיבים את ההפגנות) ואם את ההפגנות התירו, מבין הוא שהמצב לא חמור כפי שמציגים, והיחס לתפילות נובע מאי הבנה. ואם, כאמור, אכן הזלזול שיהיה כתוצאה מכך יביא לסכנה, וחלילה לשפיכות דמים, דמם ודם זרעיותיהם עד סוף כל הדורות בראשה של ההנהגה.

ומעל כולם מאפילה דמותו של היועץ המשפטי לממשלה שאחראי לכל המהומה. אם יש בכוחו לאסור למנוע הפגנות, מדוע אין בכוחו לאסור למנוע תפילות. מילא מר גמזו, בור ועם הארץ ולא מבין כלום בנושא התפילות (מה שמעורר ספק על כשירותו. אדם אינטליגנטי אינו מתבטא בנושאים שלא למד ואינו מבין בהם ובוודאי לא מחליט החלטות בנושאים אלה, ואם הוא מתבטא ומחליט, כיצד נתייחס להחלטותיו בנושאים האחרים, לך תדע מה הוא מבין בהם) אבל מר מנדלבליט הוא אדם שלמד משהו, ומופיע כתלמיד של צאצאי בעל הסולם. מה הוא יאמר?

וראש הממשלה גילה אפס מנהיגות. כי הוא ודאי היה רוצה ליישר קו בין ההפגנות לשאר התחומים אך הוא מרגיש שאינו יכול לפעול כי יגידו שהוא מונע את ההפגנות מנגיעות אישיות. אמנם לאחרונה התעורר, אך אם היה מגלה מנהיגות היה מתעלם מלכתחילה משקולים זרים אלה ומכל קטני המוחין. ואולי יאמר שגם אם ינסה לא יעזור לו, כי מר מנדלבליט שהפך להיות שליט כל יכול, יטרפד את הכל. וכך חוזרים אנו לסעיף הקודם.

יו"ר ועדת החוקה אמר לנוגעים בדבר כי עליהם להבין שתפילות וארבעת המינים הם צרכים חשובים בדיוק כמו מזון ויש לדאוג לאספקתם כמו לאספקת מזון.

למעשה, יש לומר יותר מזה. יהודים הוכיחו כי קיום המצוות חשוב להם אף יותר מאוכל. יוסף קלינמן, העד הצעיר ביותר במשפט אייכמן, ספג מכות רצח מזקן הבלוק שלו וכששב למקומו בחיוך אמר: היה כדאי, הברחתי סידור… וסבי ז"ל ויתר על הלחם כל שמונת ימי הפסח ואף לא המירו במשהו אחר כיון שלא רצה ליהנות מחמץ, ואף אחר הפסח סירב לגעת בלחם שנשמר עבורו שהרי "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה…" כמה עלובים כל הפרויקטורים והפוליטיקאים הבורים למיניהם מול יהודים "אלמונים" כאלה.

***

הדרך היחידה שניתן אולי להבין את מר גמזו היא, שהוא מחפש לעצמו דרך מילוט. רואה הוא שעומד הוא להיכשל בתפקידו, ומנסה למצוא שעיר לעזאזל. הוא יגזור גזירות שאין הציבור שומר המצוות יכול לעמוד בהן ולאחר מכן, אם חלילה לא יצליח ותתגלה אזלת היד, יצביעו כולם על הציבור שהפר את ההנחיות וקלקל את סיכויי ההצלחה – הציבור החרדי, כמובן. לא, חלילה, נהנתני החופים ומקבלי תקציבי שונאי ישראל – המפגינים.

אם נכונה ההשערה, ניתן לומר לו שהרבה יותר מכובד היה להודות שהדבר גדול עליו, וכי למעלה מכח אדם להתגבר על נגיף קטן שכזה.

משה פלינקר, נער כבן 15 יליד האג ששהה בזמן המלחמה עם משפחתו בבריסל ונלקח בעקבות הלשנה לאושוויץ ונרצח במצעד המוות, כתב יומן, יומן עמוק מלא חכמה ואמונה. באחד הימים כתב הנער משה כדלהלן:

"רובם של היהודים חשובים שהגאולה והישועה הן תלויות בניצחון או במפלת אנגליה. והנה כשתנצח אנגליה אז יוכלו רובם של היהודים לאמור שלא ד' הציל אותנו, אלא אנגליה. ועל כן אני חושב שהמלחמה הזו שאנו חיים היום בה, לא תעבור בניצחון אחד מן הלוחמים, כי אם בניצחון הקב"ה. לא אנגליה ולא אמריקה. אלא אלוקי ישראל יצא בתור נוצח מן המלחמה הזו, וכשזה יהיה, הנני חושב שלפני הניצחון האחרון גרמניה תגבר כמעט על כל החזיתות, וכשיראה שכמעט כבר נצחה, אז יקרב ד' בחרבו ויקח לו את הניצחון…"

וכאז כן עתה. מר גמזו היה יוצא גדול אם היה קם ואומר: הדבר גדול עלינו ורק הקב"ה יוכל לנצח. אך כנראה הפוליטיקאים ופרויקטוריהם אינם גדולים דיים כדי להתגבר על האגו ולומר את המתבקש.

בקשת המחילה מיום הכיפורים

בסופו של יום, השוו בין ההפגנות לתפילות יום הכיפורים. היו ששמחו ונאנחו אנחת רווחה. הנה יש לנו פוליטיקאים חרדים חרוצים שדפקו על השולחן ונמנעה השערורייה.

אוי לה לאותה שמחת עניים. גם אם השוו בסופו של דבר, מאומה לא השתנה, כי העלבון כבר נצרב. הוא נצרב מעצם העובדה שכל כך הרבה מאלה המתיימרים להיות האליטה המנהיגותית, ניסו להוביל מהלך כה מביש ומבזה.

ביום הכיפורים היינו כולנו צריכים לבקש סליחה גדולה על העלבון שנגרם ליום הכיפורים ולשאר ימי הקודש  בפרט ולמושג התפילה בכלל. הרי גם אם בסופו של דבר הואיל הפריץ להשוות בין יום הכיפורים להפגנות. הרי עצם ההשוואה היא עלבון עמוק עד מאד (ואיננו מדברים על המצב הפרדוכסלי בו הפגנות חסרות טעם חשובות יותר בעיניהם).

אבל במחשבה שניה, אי אפשר להיעלב משטות. הרי הרעיון להשוות בין השניים לא יכול היה להיוולד במוחו של אדם נורמלי. ואם אכן כך נעשה הרי מדובר בעדר של… אחרי מאמץ, פשפשתי בכל אוצר המילים שלי ולא מצאתי כינוי הולם… ולכן אסתפק בהגדרה: מנותקים באופן מוחלט מהשורשים.

***

לפני שנים רבות (כארבעים שנה) התדפק בחור על דלתותיה של ישיבת תורה ואמונה, ישיבה לבעלי תשובה בה לימדתי, וסיפר כי זה עתה בא מדנמרק ומעשה שהיה כך היה:

הבחור, ישראלי ששהה בקופנהגן, הלך יום אחד לשגרירות הישראלית לחדש את דרכונו. להפתעתו השערים היו נעולים ובחזית הבנין עמד שוטר דני. שאל מיודענו את השוטר מדוע השגרירות נעולה בסתם יום של אמצע השבוע. ענה לו בפליאה: האם אתה יהודי? ענה – ודאי, אמר לו השוטר: לא יתכן, זה לא מתקבל על הדעת. שאל אותו: מדוע? אמר לו: כי אם היית יהודי היית אמור לדעת שהיום הוא היום החשוב והקדוש ביותר של היהודים. שאל אותו: למה אתה מתכוון? ענה לו: היום יום הכיפורים…

הבחור, קיבוצניק חילוני לגמרי, הזדעזע ואמר בלבו: עד כדי כך התרחקתי, שאיני יודע מתי יום הכיפורים? החליט מיד שכנראה משהו משובש אצלו בשורשים. החליט אפוא שאינו מאריך את הדרכון וחוזר לארץ לבדוק את שורשי היהדות וכך הגיע אלינו ומהר מאד חזר בתשובה והקים בית של תורה אחרי כמה שנות לימוד.

מן הראוי שכמה מה"מנהיגים" והמנהלים של מדינת ישראל יעמדו מול המראה ויזדעזעו נוכח השפל אליו הגיעו מבחינת ניתוקם מיהדותם. אולי נמצא להם גם היום ישיבה לבעלי תשובה שתלמד אותם ותעזור להם לחזור לשורשיהם.

ואנחנו? שהופקדנו להיות שומרי החותם, איך נישא פנים ונרים ראש אחרי שכה דלונו שלא השכלנו להביא אפילו קמצוץ מדבר ד' אפילו לאלה שנחשבים כמובילים בעם?

מפגינים כלעומת מתפללים

מול עינינו נפרשת תופעה מדהימה.

מצד אחד עומדים הליברלים שרוממות הדמוקרטיה בגרונם. ומאידך עומדים המאמינים. הדמוקרטים רואים בזכות ההפגנה ערך מקודש שאין לגעת בו וכך רואים המאמינים ביחס לתפילה בכלל ולתפילת יום הכפורים בפרט.

והנה המאמינים מוכנים לצמצם את זכות התפילה שלהם אפילו ביום הכפורים ואילו הדמוקרטים לוחמים כאריות על זכות ההפגנה ולא מוותרים כקוצו של יו"ד גם נוכח המגפה המאיימת. מה פשר התופעה? במיוחד לאור העובדה שיהודים מאמינים מסרו נפשם על ערכיהם?

הסיבה הפשוטה היא שיש הבדל יסודי ביחס לחיי אדם כשמצד אחד עומדים המאמינים אותם למדו שפקוח נפש דוחה את כל התורה כולה מלבד כמה דברים, וגם הנלוז שבפוליטיקאים למד לצטט "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ואילו האחרים, הליברלים והדמוקרטים הדוגלים ב"רצח מתוך רחמים" ובהריגת עוברים ברחם אמותיהם הוכיחו כי חיי אדם אינם כה חשובים בעיניהם ועתה מוסיפים הוכחה על הוכחה, וזאת למרות מס השפתיים שהם משלמים לנושא חדשים לבקרים.

אבל ישנה סיבה נוספת והיא רעיון עמוק ויסודי.

הדמוקרטיה והליברליזם נמצאם במישור החיצוני והכללי. אם לוקחים להם את הביטויים החיצוניים והכלליים הרי זה מכת מוות עבורם.

לעומת זאת עבודת האדם את אלוקיו היא עבודה פנימית, כשיש אוירה, הרבה אנשים, בעל תפילה מרגש, חזן מעולה, הכל מוסיף, אך העיקר נשאר – עבודת הפנימיות.

אותו אלוקים שנמצא בבית הכנסת נמצא גם ברחבת הדשא הפתוחה ואותה אפשרות לעבוד את האלוקים כשנמצאים מוקפים בהמון שעושים את אותו דבר עצמו קיימת גם כשאדם נמצא לבדו עם קונו.

ולא רק כשנמצאים לבד אלא גם כשנמצאים במצוקה כמו שאומר דוד המלך: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".

בימים אלה התבסס משלו של החזון איש אודות העגלה המלאה ההולכת ומולה באה עגלה ריקה, אמר החזו"א שההיגיון מחייב שהעגלה הריקה תיתן זכות קדימה לזו המלאה. כיום ניתן להוסיף שני פרטים:

  1. מדובר בעגלה ריקה שיורדת במדרון ועגלה מלאה שמטפסת לעומתה במעלה ההר – במצב זה ודאי שיש זכות קדימה לעגלה העולה.
  2. העגלה הריקה מקושטת בכל מיני נירות מנצנצים אך כל אלה אין בכוחם לכסות על ריקנותה כי בפנימיותה אין ולו משהו כמו שהוכח למעלה מכל ספק והוסבר לעיל.
תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן