תעלומה בבית העלמין העתיק בוילנא

יום שישי בבוקר, ה' בכסלו ת"ש. בית מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זיע"א, ברובע לוקישוק שבוילנא. בחדר הפנימי קודש הקדשים, מוטל רבן ומאורן של ישראל על מיטתו, מצבו הולך ומחמיר משעה לשעה. השעות האחרונות של חיים של יגיעה ועמלות בתורה. התלמידים מסובבים את מיטתו, ואז לוחש רבי ברוך בער לסובביו: "הרב'ה מגיע".

בשארית כוחותיו מתיישב על המיטה, הוא מבקש מתלמידיו להביא כיסא ליד מיטתו, הוא גם מבקש שילבישו אותו חולצה שבתית ויכפתרו את חולצתו וליטול ידיו לכבוד הרב'ה. הוא גם מבקש שאחד התלמידים יאמר בפניהם שיעור ששמע ממנו שיש בו דברי תורה גם משלו וגם משל הרב'ה.

הנוכחים בחדר, ביניהם גדולי תלמידיו באותו עת, הגאונים רבי נח שמעונוביץ ורבי מאיר פנטל, אחוזי אימה לבקשתו האחרונה של הרב'ה, עת עולה נשמתו הקדושה והטהורה לישיבה של מעלה. מביטים זה בזה, מי יכול ומי מסוגל, עד אשר אוזר עוז רבי מאיר פנטל ופותח במלחמתה של תורה על השיעור כבקשת רבו (הגאון הגדול רבי דוד סולובייצ'יק זצוק"ל, סיפר, שזוכר שסמוך ממש לאחר פטירתו הגיע אחד מהנוכחים לאביו מרן הגרי"ז זיע"א לבשר לו על הפטירה, וסיפר לו על המעמד הנ"ל, ואביו מרן הגרי"ז השתומם ונחרד מהמעמד, ואמר שכתוב בספרים שסמוך לפטירתו של אדם מגיע רבו המובהק של הנפטר ללוותו).

רבי ברוך בער נשכב חזרה על המיטה, ואז בשארית כוחותיו אומר את מילותיו האחרונות: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (היה זה בערש"ק פ' ויצא, בה מוזכר הפסוק הנ"ל).

לאחר מכן עוד נשמע ממלמל בשפתיו את תפילת "לקל ברוך נעימות יתנו", "אהבה רבה", ומזמר פסוקי הללוק-ה ועלה בסערה השמימה.

 

***

 

התלמידים נזכרים ברטט בדברי הרב'ה, כשאמר: "כשאעלה לבית דין של מעלה יבדקו מה יש בחיקי, תורה? אי אפשר לקרוא שיש לי תורה. יראת שמים? האם היראה שלי נחשבת ליראה. אבל דבר אחד אוכל לומר, אהבתי כל יהודי אהבה אמיתית, אהבת נפש, וכשראיתי אותו מול עיני חשבתי רק על טובתו".

מחזה פלאי מתגלה לעיני התלמידים, תלמידי הישיבה שמעו לא אחת מרבם שסיפר על דרך פטירתו של רבו מרן הגר"ח זיע"א, וכה סיפר, שמובא בזוה"ק שבכל דור יש חד בדרא, ויש ב' סימנים על החד בדרא, והוא כשמסתלק מן העולם, סימן אחד רואים עמודא דנהורא, אבל סימן זה לא כל אחד יכול לראות. אולם יש עוד סימן שכל אחד יכול לראות, והוא שבפטירתו מונחת ידו השמאלית על הפאה השמאלית, וזהו האות שחכם זה הוא חד בדרא. והיה אומר רבי ברוך בער שאצל הרב'ה רבי חיים העידו שראו זאת בעת פטירתו שידו השמאלית אחזה את הפאה השמאלית. מה נורא היה המחזה שגם בפטירתו השתוממו כל הסובבים אותו בראותם את ידו השמאלית אוחזת בפאה השמאלית.

 

***

 

דבר פטירת רבן של ישראל מכה גלים, עולם התורה ביתמות, חשך אור התורה, השמועה מדלגת גם מעבר הים ונכנסת בשערי ארץ ישראל, עד אשר מגיעה לאזניו של מרן החזון איש זיע"א. יום שישי אחה"צ, החזון איש קורע את בגדיו ומתיישב כאבל על הרצפה, בוכה ממושכות בקול בכי תמרורים. הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצוק"ל מתקרב אל גאון ישראל להרגיעו, ואז פונה אליו החזון איש באומרו: "אוי! כל זמן שרבי ברוך בער היה חי, עמלות התורה שלו הגנה על הדור, עכשיו שרבי ברוך בער איננו מי יגן, מי יגן על הדור, מה יהיה עכשיו עם הצוררים הגרמנים?", שאל בכאב, "מי ימנע מהם לעשות זממם? אני מפחד שהדרך לגרמנים פתוחה", ואז פונה לרבי שרגא פייבל שטיינברג בתמהו: "למה לא סיפרו לי שרבי ברוך בער חולה, אם הייתי יודע מזה ("וואלט איך אויסגיבעטון") הייתי מתפלל ונענה".

ביום שישי הקצר, במזג אויר מקפיא, יוצאת מסע ההלוויה מבית הכנסת הגדול בוילנא. אלפי בני ישיבות לצידם של כל גדולי ישראל ששהו באותו עת בוילנא מצטופפים סביב המיטה, מקצרים בהספדים. בין המספידים הגאון רבי שבתי יגל זצוק"ל, ראש ישיבת סלונים, שזעק בקול, שנפרעים מאתנו לא כבעל חוב שדינו בבינונית, אלא כמזיקים, לוקחים מעלינו את העידית שבעידית, את עטרת ראשי הישיבות.

המשגיח דברנוביץ הגאון רבי ישראל יעקב לובצ'יאנסקי זצוק"ל, סופד בקול בוכים שהשבר הוא כפול ומכופל, שכן עתה לא רק שמלווים אנו את רבי ברוך בער, אלא גם את רבי חיים, שהרי כל זמן שרבי ברוך בער היה עמנו היה גם רבי חיים עדיין חי עמנו.

הלוויה נעה רגלית לעבר בית הקברות זארצ'ה, זמן הליכה מרוחק. בין המלווים גם מרן הגרי"ז זיע"א פוסע שפוף כל הדרך עד לבית הקברות. מקורביו מבקשים ממנו לעלות על העגלה הנעה לצידם, ומסרב, באומרו שלכבודו של רבי ברוך בער מלווים את כל הדרך בהליכה, ואז אומר למסובביו וביניהם גם לבנו הגאון הגדול רבי דוד זצוק"ל, שאנו מלווים עכשיו גאון וצדיק לפני כמה מאות שנים, ומתבטא שכל זמן שרבי ברוך בער היה חי, היה אפשר לקבל מושג ודוגמה איך היו נראים צדיקים בדורות הקודמים.

ארון הקודש מגיע לבית הקברות, ונקבר לצד אביו, המלווים עוד מספיקים לחזור ממש לפני הדלקת הנרות, ומתעוררת שאלת רבים שקיבלו תענית לרפואתו ובינתיים נפטר אם חייבים להשלים התענית. מרן המשגיח רבי יחזקאל לעווינשטיין זצוק"ל, פוסק שישלימו התענית.

 

***

 

שישים ותשע שנים לאחר הקבורה, חורף תשס"ט. קבוצה של בנות מבית יעקב בארה"ב מחזיקות בידיהן תמונות רבנים, מדפדפות בין תמונות הרבנים. כשמגיעה תמונתו של מרן הגאון רבי ברוך בער, אחת הבנות פולטת משפט מזלזל ולעג רח"ל. חברותיה מזדעזעות, אבל ממשיכות בדפדוף התמונות. כשמסיימות, כל אחת חוזרת לביתה.

ויהי בשעות הערב, הבת פולטת המשפט מתעוות פרצופה באופן קיצוני. הוריה מיד פונים לרופא, ומפנה אותה לטיפול רפואי בהול בבית החולים המקומי, שם לאחר בדיקות וצילומים מתברר ששרירי פיה מתחלשים ומכאן בא העיוות ללא תקנה. הוריה ניסו לתחקר מה עבר עליה באותו היום עד שאירע העיוות, ואז נחשף הרגע האיום בו זלזלה ולעגה על תמונת קודש הקדשים רבי ברוך בער.

כיהודים מאמינים חשו בוודאות כי זו הסיבה לאסון שפקד אותם, ובלא היסוס אמרו אומר לשאול את נכדו מעתיק שמועתו מרן הגאון רבי חיים שלמה ליבוביץ זצוק"ל, ראש ישיבת פוניבז', מה לעשות. לאחר מאמצים רבים עלה בידם לתפוס את ראש הישיבה בטלפון, הוא שומע את המתרחש, ומבקשים מכבודו שימחל לה. ראש הישיבה משיב – מה לו ולמחילה, הלא הפגיעה היתה בסבא והוא צריך למחול, אבל בכל זאת נתן להם עצה לנסוע במנין על קברו ולבקש מחילה.

הם לא היססו לרגע, ופנו לעסקנים שמטפלים בנושא איתור הקברים כדי לברר היכן קברו של רבי ברוך בער, כדי שיוכלו לעלות על קברו ולבקש מחילה כעצת ראש הישיבה. לאחר בירורים הופנו להרב ישראל מאיר גבאי, ראש אגודת אהלי צדיקים, העוסק בהצלה ושימור ציוני גדולי ישראל ובתי קברות באירופה. הוא יצא לוילנא להתחקות אחר קברו של רבי ברוך בער, כשהגיע לבית הקברות זראצ'ה, ראה את בית העלמין התלול על ההר שהורדו ממנו כל המצבות. כן ראה שמתחילים להרוס חלקים מבית העלמין לצורך סלילת כבישים. לאחר בירורים הוברר לו במקום משוער באיזה חלק מן ההר נקבר רבי ברוך בער ועדכן את המשפחה על המקום המשוער. המשפחה באה מיידית לוילנא, ובמנין אנשים ביקשה מחילה. ויהי לפלא, לא חלפו ימים והבחורה הבריאה לגמרי מהעיוות שנהיה על פניה…

הרב גבאי חוזר לארץ ישראל, ובלבו דאגה על בית הקברות העומד להריסה. בביקורו גם ראה מה שעשו לבית הקברות העתיק בוילנא, בנינים רבי קומות הוקמו על שטחו, ומכאן באה לו הדאגה שגם בית הקברות זארצ'ה עלול להיות כך סופו, ומה יהיה על קבריהם של גדולי עולם כמו הרש"ש, החשק שלמה ורבי ברוך בער. בצר לו אמר שהוא חייב לעדכן את צאצאי רבי ברוך בער על הסכנה.

 

***

 

מרן הגאון רבי חיים שלמה ליבוביץ זצוק"ל בשמעו על הסכנה שנמצא קבר סבו הגדול, החליט שחייבים לעשות השתדלות ולו מועטה כדי להציל את קבר הסבא ובית הקברות. הוא ביקש מבנו חביבו ויד ימינו הגאון רבי עוזיאל שליט"א, ראש מתיבתא "ברכת שמואל", לתור אחר קבר הסבא ולנסות להציל את בית הקברות.

רבי עוזיאל שליט"א הוציא משלחת מומחים לבדיקת הנושא לעומק, בהגיע המשלחת ראו הר שמם ששועלים הלכו בו, וטמונים בו שבעים וחמישה אלף יהודים. לאחר בירור ראשוני הוחלט שהדבר החשוב הראשון הוא להשיג את מפת בית העלמין, שיוכלו לדעת את צורת בית הקברות ומיקום הקברים. אחרי חיפושים נרחבים בארכיוני מדינת ליטא, לא נמצא כל זכר למפת בית הקברות. תחושת יאוש החלה לרחף על העוסקים בדבר, ואז עלה בדעת אחד העוסקים שהמפה צריכה להיות בארכיונים של פולין אליה היתה שייכת אז וילנא. לאחר חיפושים נרחבים בארכיונים בפולין, נמצאה המפה המקורית של החברה קדישא על כל תרשימי בית הקברות.

המפה הובאה לחברה המדידות הממשלתית בוילנא, ולאחר מדידת אויר ושטח על בסיס המפה הקיימת, מופה כל בית הקברות כמו שהיה לפני המלחמה, ולאימות המדידה אף נמצאו חלקים של הגדר הקדום של בית הקברות כמו שהוא מופיע במפה.

לאחר הסייעתא דשמיא במציאת המפה, היה צריך לדעת את מיקומו של קברו של רבי ברוך בער, הרי אין מצבות עומדות כלל בבית הקברות, ובפרט שלרבי ברוך בער עוד לא הוקמה מצבה מעולם. לצורך זאת החליט בנו לברר אצל תלמידי רבי ברוך בער האחרונים שהיו בעת הלויה. התברר שיש עוד שלשה תלמידים השרידים האחרונים שהיו בשעת הלויה: הגאון רבי שאול ברוס זצוק"ל, ראש ישיבת בית התלמוד בארה"ב, הגאון רבי בערול קלאר זצ"ל, והגאון רבי יעקב לשנסקי זצ"ל.

כשבא הגאון רבי עוזיאל שליט"א לגבות עדות מר' שאול ברוס, אמר לו רבי שאול, שאת פרטי המקום הוא אינו זוכר, 'אבל דבר אחד שאני זוכר אספר לך'. החל לבכות בדמעות שליש וסיפר את סיפורו המרטיט: "היינו התלמידים בשעת הקבורה של רבינו בוילנא, ולפני סתימת הגולל רשמו הרבה מן התלמידים בקשות על דפים (קוויטלעך), והכניסו הדפים בתוך קברו, ומה אתם חושבים שביקשנו מהרב'ה?, ומוסיף רבי שאול להזכיר, שמדובר בחורף ת"ש, התקופה שפעמוני המלחמה הדהדו בקול רמה, השמועות שהגיעו ממרחקים כבר היו מדאיגות, כבר היתה דאגה מה קורה עם ההורים, עם המשפחה, לאן ולהיכן מכאן הולכים. בוודאי תאמרו שהבקשות היו 'ותוליכינו לחיים ולשלום', לפגוש בשלום את ההורים את המשפחה, וכאן פורץ רבי שאול בבכי תמרורים ובקול חנוק אומר: "לא, ולא, ביקשתי וביקשנו מהרב'ה רק דבר אחד, 'זוכה זיין פערשטיין די תורה פון רב'ה'"… (שנזכה להבין תורת הרב'ה),

לאחר מכן הלך בנו לגבות עדות מר' בער'ל קלאר, אשר נזכר בערגה באותה תקופה שלמד אצל רבו רבי ברוך בער, דמותו שעמדה לנגד עניו כל חייו. החל אף הוא לבכות. כך היה אצל תלמידי רבי ברוך בער, כשהחלו לדבר על רבם הקדוש צדיק יסוד עולם, הבכייה הייתה פורצת מקרבם. רבי בערל החל לתת פרטים מועילים, הוא הקדים לספר שהיה בדקות האחרונות לפני פטירתו של רבי ברוך בער סמוך למיטתו, וזוכר איך שהר'בה מלמל את פסוקי "לקל ברוך נעימות יתנו" ו"אהבה רבה", ואז כיון שהיה כהן אמרו לו שזה הזמן שהוא חייב לצאת מהבית משום חשש טומאת מת. בהמשך זכר בדיוק גדול את מסע הלוויה, עת שנכנסו בשער הבית הקברות והלכו בשביל בית הקברות עד רחבת בית הקברות, שם ברחבה מצד ימין היה בית הטבילה ומצד שמאל היו מדרגות לעלות אל הר בית הקברות, ומעל המדרגות הראשונות נקבר רבי ברוך בער, והוסיף שהיות שהוא כהן, הוא נשאר בשביל למטה ולא יכל לעלות, אבל אמר, לכו תשאלו את רבי יענקל לשינסקי שהוא היה אז למעלה, 'ראיתי אותו למעלה'.

עדותו של רבי בערל נתנה פרטים חשובים במיקום קבורתו של רבי ברוך בער, אולם עדיין באותו מקום על המדרגות לא יוכלו לדעת היכן קברו של רבי ברוך בער.

 

***

 

משם הלך בנו לגבות העדות מהעד האחרון רבי יעקב לשינסקי, בתקוה שמעדות זה יוכלו לדעת יותר. רבי יעקב מתחיל לומר: בוודאי הייתי בהלוויה, וסיפר שמרן רשכבה"ג רבי חיים עוזר זצוק"ל לא השתתף בהלוויה היות שכבר היה חולה ולא הלך כבר על רגליו, ואז רבי יעקב הטיל פצצה באומרו: 'אתם יודעים שרבי ברוך בער נקבר בצורה שונה שלא כמו כל הקברים?!'

לשמע התמיהה בשינוי, אמר, אספר מה שהיה: מיד לאחר פטירתו של רבי ברוך בער התכנסו אנשי חברה קדישא של וילנא לקבוע את מקום הקבורה, ואז הובא להם מילותיו האחרונות של רבי ברוך בער 'ושבתי בשלום את בית אבי', שמשמעות הצוואה להיקבר בקברי אבות ליד אביו.

מתיחות ניכרת נהייתה על פניהם של החברא קדישא. זה שנים שבבית הקברות שטמון אביו רבי שמואל דוד מלא מקצה אל קצה ולא ניתן להיקבר עוד. קוברים רק בבית הקברות החדש. מה עושים עם הצוואה? פונים למרא דאתרא, רשכבה"ג מרן רבי חיים עוזר זצוק"ל להכריע בדבר.

רבי חיים עוזר משיב להם שילכו לבית הקברות ויחפשו סביב קברו של אביו, אולי בכל זאת ימצאו מקום אפשרי לקברו. אנשי החברא קדישא יוצאים למקום ומתבוננים סביב קברו של אביו, וחוזרים לרבי חיים עוזר ואומרים לו, יש רק עצה אחת, יש שביל הליכה שנע מהמדרגות בסמוך לקבר אביו, ואפשר לקברו על השביל, אבל בזה לחסום את השביל. רבי חיים עוזר פוסק מיד, חוסמים את השביל לכבוד צוואתו של רבי ברוך בער. בעקבות כך רבי ברוך בער נקבר אחרת מכל הקברים, כל הקברים הם ממזרח למערב והוא מצפון לדרום. הוסיף רבי יעקב, אני הייתי שם בשעת קבורתו וראיתי את זה בעיני, את שינוי צורת הקבורה בקברו את רבי ברוך בער על השביל.

יד ההשגחה הפרטית בעדויות היתה מבהילה, תקופה קצרה לאחר שנתנו העדים את עדותיהם, הם נחלשו ונסתלקו לבית עולמם. בלא עדויות אלו ציונו של רבי ברוך לא היה מתגלה עד קץ הימים.

עם נתוני העדויות מופה המקום, ולאחר מיפוי המקום נחשפו מול עיניהם ההמומות של המומחים, גרם המדרגות המדובר, מעל המדרגות החל להיחשף השביל שלידו שורות קברים, ובאמצע השביל קבר אחד שמתחתיו טמון רבן ומאורן של ישראל מרן רבי ברוך בער זיע"א.

לאחר שנתגלה הקבר נכנס לעובי הקורה הגאון המופלא רבי משה שפירא זצוק"ל, עפ"י בקשת מרן הגאון רבי חיים שלמה זצוק"ל, כדי לסייע ברשיונות להקמת המצבה ולהקמת האוהל בהמשך, ולגידור בית הקברות. בתוך כך פסק מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצוק"ל לגדר את בית הקברות עם המצבות שנמצאות במחסני עיריית וילנא שנלקחו מבית הקברות.

 

***

 

ה' כסלו תשע"ה, שבעים וחמש שנה לאחר קבורתו, הוקמה המצבה בפעם הראשונה. במעמד השתתפו מאות רבות של משתתפים מכל העולם, ובראשם מרנן ורבנן בראשות נכדו וממשיך דרכו, מרן הגאון רבי חיים שלמה ליבוביץ זצוק"ל.

הציון הקדוש הפך בשנים האחרונות לנחלת הכלל, עת באים מאות רבות לשפוך שיח ותחינה על הכלל והפרט, מופתים רבים ופלאים מושמעים מפי אנשים אשר התפללו על קברו והיה למליץ יושר בעניני שידוכים ובנים והצלה ממשפטים קשים, ויהי רצון שתורתו מאירת עינינו תגן עלינו וימליץ טוב בעדינו.

יצוין כי בתקופה הקרובה מצפים לאישור הממשלה הליטאית להקמת האוהל על קברו וגידור בית הקברות שבו טמונים גאוני וילנא מפרשי התלמוד, כמרנא הרש"ש והחשק שלמה זיע"א.

 

***

 

שמונה שנים לאחר חשיפת הציון, התקיים בשבוע החולף מעמד תפילה רבתי בציון רשכבה"ג בעל הברכת שמואל זיע"א בוילנא במסגרת מסע ארגון "דרשו" בהשתתפות גדולי ישראל שליט"א ובראשות נכדו הגאון רבי עוזיאל ליבוביץ' שליט"א, אשר נשא במקום דברי חיזוק והתעוררות במשנתו של זקינו מרן הגרב"ד זיע"א (ראה מסגרת) והרחיב בגדר קניני התורה במשנתו. את משאו סיים בכך שבשנה האחרונה מסירת תורתו התעצמה בזכות הקמת מוסדות "ברכת שמואל" בארץ הקודש שהוקמו על שמו ולזכרו של מרן הגרב"ד ולהנחיל את שמועתיו לדורות הבאים.

תחת שלג וקור עז בהשתתפות גדולי ישראל שליט"א ,בציון רשכבה"ג מרן רבי ברוך בער ליבוביץ זיע"א בעל ה"ברכת שמואל", בעיר וילנה שבליטא, נערך מעמד התפילה ההיסטורי

במעמד שנערך בליל שישי פתח את המעמד בפסוקי תהילים הרה"ג רבי אביגדור ברנשטיין שליט"א, ולאחר מכן נשא דברי חיזוק והתעוררות הגאון רבי עוזיאל ליבוביץ שליט"א, ראש מתיבתא וכולל "ברכת שמואל" בארה"ק. לסיום נאמר קדיש ע"י נשיא דרשו הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א.

מאות המשתתפים עלו על השלג כדי להעתיר בתפילה על ציונו הקדוש. למחרת נערך מעמד נוסף כאשר פרקי תהילים נאמרו ע"י הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א, ודברי חיזוק וקדיש נישאו ע"י הגאון רבי עוזיאל ליבוביץ שליט"א.

מפעים היה לראות את גדולי ראשי הישיבות והרבנים עולים ומטפסים על ההר במסירות עצומה להעתיר בתפילה, כפי שציין אחד מגדולי התורה באומרו, "שווה גלגולי שלג בשביל פרק תהילים בציון רבן של ישראל מרנא רבי ברוך בער, אשר אלפים נושעו במקום תפילה זה".

 

 

משא הגאון רבי עוזיאל ליבוביץ שליט"א, ראש מתיבתא וכולל "ברכת שמואל" בארה"ק.

נאמר בציונו של זקנו מרן הגרב"ד ליבוביץ זצוק"ל במעמד התפילה של 'דרשו' בראשות גדולי התורה שליט"א

 

ברשות הרבנים הגאונים שליט"א כל אחד לפי רום מעלת ערכו, כבוד רבני וחברי בית דרשו שליט"א ובראשם ידידינו, ידיד ד', ידיד התורה ולומדיה, הנשיא הרה"ג רבי דוד שליט"א.

הנני נרעש ונרגש לעמוד במקום זה, מה נורא המקום הזה מקום מנוחתו של הזיידע הגדול והקדוש מנחיל התורה אבי הישיבות רבן של ישראל. ביקשו ממני לדבר כנכד של הסבא, אקדים ואומר שאינני ראוי לכך כלל וכלל, ועוד לדבר מול ציבור כה חשוב. מה שיש בכוחי לומר זה דברים ששמעתי מאדוני אבי מו"ר זצוק"ל.

אנו נמצאים בימי זמני הסיום של המחזור השני של לימוד רבבות רבבות עמך בית ישראל את הדף היומי בהלכה של ספר המשנ"ב, ולקראת התחלת המחזור השלישי שבו בעזהש"י יצטרפו עוד רבבות רבבות לומדים.

רבותי, לפני תשעים שנה (חסר שבועיים), ד' אדר א' תרצ"ב, עת שהסתיימה ההוצאה שהדפיס רבינו בעל החפץ חיים זצוק"ל במהדורה מצומצמת את ספרו ספר המשנ"ב, והיה צריך לעשות הדפסה נוספת להפיץ את ספר המשנ"ב בקרב עמך בית ישראל, אנחנו מדברים בחיי חיותו של מרנא החפץ חיים, והמצב היה שלא היה יכולת כספית להדפיס את המשנ"ב.

הזיידע, מרן רבי ברוך בער, נרתם בכל כוחו למען ההדפסה, וכתב מכתבים לנגידי עם מעבר לים לעמוד ולהזדרז לסייע ככל האפשר שיוכלו להדפיס את המשנ"ב. ואני רוצה לצטט כמה משפטים שכתב הזיידע במכתב. הזיידע פותח, ידי נרתעות וכל גופי נרתע בדברי בו, פחד פחדים, הזיידע רבי ברוך בער כשמדבר על רבינו החפץ חיים אומר שידיו נרתעות, כל גופו נרתע, בדברי בו.

ונדלג לסוף המכתב, וכך מסיים הזיידע את המכתב, ואני שמעתי מפי מו"ר קדוש ישראל הגאון האמיתי החסיד רשכבה"ג מורי הרב ר' חיים זיע"א, כי אם יבוא משיחנו במהרה בימינו אמן, אז יהיה הכהן הגדול רבינו בעל החפץ חיים שיחיה לאורך ימים ושנים טובות.

רבותי, לא זכה אז הדור שיבנה בית המקדש, ואנחנו בתפילה תמידית שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, והכהן הגדול רבינו החפץ חיים לא יכל לעבוד את העבודה הכי מקודשת להקטיר קטורת לפני ולפנים בקודש הקדשים, אבל רבינו החפץ חיים גם בימי החורבן זיכה והשאיר לעם ישראל לדורות מנחת קטורת את ספר המשנ"ב שעם ישראל הולך לאורו בכל הליכות החיים.

כאן ליד הציון של הזיידע, אני רוצה לומר, זיידע, יש המשך, יש המשך, היום ממשיך  הרה"ג רבי דוד שליט"א להירתם בכל כוחו לצרף רבבות רבבות לומדים ללמוד בסדר דף יומי את המשנ"ב, כדי שיהיה ההלכות חקוקים בלב ולב של כל בן תורה.

 

***

 

ואני רוצה להוסיף עוד דבר, אנחנו עומדים בפ' יתרו פרשת קבלת התורה, והמשנה באבות מונה את כל קניני התורה, אבל  הזיידע היה רגיל לומר, שיש תנאי מעל כל הקנינים והוא כלי והכשר לקבלת התורה, שהתורה אוהבת רק את מי שאינו אוהב דברים אחרים רק אותה, ורק לאיש כזה היא מוסרת את עצמה ומרשה לו לקנותה, ונחזור שוב על לשונו, התורה אוהבת רק את מי שאינו אוהב דברים אחרים רק אותה, ורק לאיש כזה היא מוסרת את עצמה ומרשה לו לקנותה. הזיידע התבטא במשפט "התורה היא בעלים על עצמה" ואי אפשר לקנותה בע"כ, יש תנאים מתי היא מוסרת עצמה לקנותה.

הזיידע השתמש במשפט זה גם במה שכתוב ראשית חכמה יראת ד', יראתו קודמת לחכמתו, וכמו שקבעו חז"ל במשנה באבות אם אין יראה אין חכמה, ואמר "התורה היא בעלים על עצמה", והיא אינה הולכת לשכון בליבו במי שהיא אינה רוצה לשכון בו, וגם אם ילמד הרבה תורה, התורה לא תשכון אצלו כלל, כי התנאי קודם לקנין התורה היא יראת שמים, כך גם היא אינה מוסרת עצמה במי שאינו אוהב אותה אהבה גמורה.

זה לא במנין של קניני התורה במשנה באבות, כי זה לא קנין, אלא אדרבה זה תנאי לכל הקניינים שצריך שיהיה אהבה גמורה לתורה, אם אין אהבה גמורה להתורה, התורה אינה מוסרת עצמה לקוניה. התורה מבקשת מקוניה, תאהבו אותי אהבה גמורה, וכשיש אהבת התורה יש הכל, "מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי".

מרן ה"אור שמח" זצוק"ל כשהיו לו קושיות בלימודו התפלל על אהבת התורה, הלא היה צריך להתפלל ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, והאר עינינו בתורתיך, מה שייך אהבת התורה להבנת הלימוד, והסביר את תפילתו, שמה שיש יותר אהבה לדבר כל ההבנה לדבר מתבהרת, מי יכול להבין תינוק בן יומו בצרכיו רק אמו באהבתה הרבה, זה התנאי לקנין התורה שהתורה מוסרת עצמה ומרשה לו לקנותה.

ארגון דרשו בראשות ידידינו הגאון רבי דוד שליט"א, בכל המפעלים, אם זה בקנין לימוד הבבלי, ואם זה בקנין ההלכה, ואם זה בקנין החכמה, התועלת העצומה בפעליהם שמשרישים בכל לב ולב של כל בן תורה את הגישמאק של קנין התורה, האם יש יותר אהבה ושמחה לבן תורה אחרי שחש ומרגיש את קנין התורה שקנה, וזה גורם שהתורה מוסרת את עצמה לקוניה.

יהי רצון שתורתו תורת בעל ה"ברכת שמואל" מאירת עינינו תגן עלינו וימליץ טוב בעדינו, ויתן ד' שהמפעל הגדול הזה יגדל ויצלח למען התורה ולומדיה, והעומד בראשה הרה"ג ר' דוד שליט"א יבורך מפי נותן התורה בכל הברכות, ובכוחות מעל דרך הטבע, אמן ואמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן