עיר על המים * ביקור מרתק

 

שלום לכם קוראים יקרים, ברוכים הבאים למסע הקיץ – שתפילתנו שבסייעתא דשמיא נעבור אותם ללא תקלה בגשמיות ורוחניות. אדרבה, תפילת כולנו שהימים האלה יהיו לתועלת ליוצאים לאגור כח, להחליף אווירה להטענה תרתי משמע.

הפעם אתמקד דווקא בסיפור שככל שמרבים לספר אודותיו, העין לא שבעה, והפלא ממשיך לרתק אליו מיליוני בני אדם מדי שנה, ולא פלא שהמקום צועד בראש מצעדי התיירות בעולם.

לא פעם העליתי עלי מגזין 'במה' את חוויית השבת במילאנו, כהקדמה לסיור מקיף באיטליה, הפעם נספר על אחד מהביקורים שעשינו בכמה מעריה העתיקות של מלכות אדום, נספר את סיפורה של העיר על המים, ונציה.

 

***

 

יצאנו לדרכנו ממילאנו השכם בבוקר, עת דרכיה עדיין לא עמוסים – כך חשבנו – אך כבר בעליה לכביש האגרה הראשון הכתה בנו ההבנה שאנו נוסעים על ציר תעשיה משמעותי. המוני משאיות ענק (פול טריילרים) שתפסו שני נתיבים השתרכו בקצב נסיעה לאורך הדרך, כשמהר מאוד גם נבין שזה יימשך כך בהלוך ובחזור לאורך כל הדרך!

הציר (שלוש שעות נסיעה) זרוע לכל אורכו במפעלי תעשייה מכל הסוגים והמינים, והתוצרת עוברת בדרך זו. ציר שמאכלס כמה שדות תעופה, נתיבי רכבת והובלה ימית.

הדרך עצמה נעימה ומאירה פניה לנהג, בעיקר אם הוא מנוסה בנימוסי הנהיגה הישראלים. כן, זו המדינה עם הנהיגה מהמאתגרות בחיי בה נסעתי (בעיר – הנהיגה דורשת מיומנות וערנות גבוהה, לנוכח חתיכת הנתיבים, נסיעה בלי ציות לתמרורים כולל אדומים אלו מחזות נפוצים למדי, מעבר לחוקי נהיגה שאין בארץ. למשל? ברמזור הפניה שמאלה, מותרת נסיעה עד אמצע הצומת, שם נעמוד לעוד רמזור ו… כשיהיה ריק לימיננו – פשוט נחצה באדום. הזוי).

מהר התרגלנו לשיטת התשלום לכבישים. לרוב, מגיעים למחסום, נשלף לך כרטיס – אתה אוסף אותו והשער נפתח לך לנסיעה, עד למחסום הבא, שם תזין את הכרטיס למכונה, ויצא לך פסק דין על מחיר הנסיעה שצריך לשלשל, במזומן או באשראי – ואחר התשלום תורשה להמשיך בנסיעתך וחוזר חלילה. למעט ביציאה מהשדה למילאנו, שם מגיעים למחסום תשלום בסוף כביש האגרה.

 

***

 

החנינו את הרכב כ 12 קילומטר לפני ונציה בחניון נח צמוד לתחנת אוטובוס ורכבת שנוסעת לונציה, עלות החניה קבועה וסבירה והיא כוללת את מחיר האוטובוס הלוך ושוב (אין אפשרות להיכנס לוונציה עם רכב).

ההגעה נעימה, מיד נכנסים לאווירה הבינלאומית הססגונית, כשבני כל הלאומים הצבעים והסוגים נפגשים בתחנת ההורדה צמוד לעיר העתיקה. כאן, כהרגלי, אבקש לציין, אפילו להציב תמרור אזהרה! טיולנו היה בימי האביב ולא בימי הקיץ הלוהטים. אינו דומה סיור אביבי לסיור קיצי, על כל המשמעויות שמחייבות את בן התורה והחסידות להתנהל ברשות הרבים.

צעד ושניים ואנו על שפת המים, מתוודעים למחירי השיט בגונדולה לתיירים שמרקיעים שחקים ומחליטים להמשיך בסיור רגלי לתוך הגטו היהודי שהיה כאמור וכפי שכבר הזכרנו בעבר, הגטו הראשון בעולם ליהודים (המקור לשם גטו מגיע מסתבר בגלל היהודים בוונציה שהתגוררו ברובע מיוחד בפאתי העיר שכונה "גטו", משום שהיה בו בית יציקה (באיטלקית: ג'טו). כך נולד לו הכינוי, והשתרש בשפה והפך את המונח גטו לכזה, הרווח ברובעי היהודים בכל אירופה).

 

***

 

נזכיר למטיילים החביבים, שאנו עומדים להיכנס בחרדת קודש לשכונה הנמצאת ברובע קאנארג'ו – מקום מושבה של השכונה היהודית הקדומה בתצורת גטו. תחום שבו היו תושביו מוגבלים בתנועה לאזור הזה בלבד.  מעין בית סוהר אכזר. שהיה כאמור הגטו היהודי הראשון בעולם.

בשנת ה'רע"ו נפתחו שערי הגטו החדש ליהודים שהתגוררו בוונציה כבר מעל 200 שנה, היו אלה סוחרים ואנשי עסקים אמידים, שהמוצא לים היה מקור פרנסתם, ויהדות ששגשגה הוכנסה באחת לכור היתוך אכזר, תוך היבדלות כפויה מהחברה שעמה הם חיו וסחרו.

חיי היהודים היו מרים וקשים, אך אתם כקוראי המגזין כבר יודעים את הסוד של קיום היהודים. כן, התורה הקדושה – הייתה הדבק שאיחד בין העשיר לעני, בין הזקן והקשיש לילד והנער, וקול התורה נשמע ברמה בסמטאותיה הציוריות, גם ולמרות שהאזור שבו הושיבו אותם, היה פחות ערך, בקרבת בית סוהר לקרימינלים, ובית יציקה רועש ומדיף ניחוח רע.

כך התנהלו חיי היהודים ומנהיגי הקהילה בהם הרבנים הגאונים, דון יצחק אברבנאל, רבי יהודה אריה ממודינה, רבי שמחה לוצאטו, רבי שמואל יהודה קצנלבוגן ועוד רבים.

שבעה בתי כנסת ובתי מדרש נבנו בתקופת הגטו, ולמרבה הפלא, הדפוס העברי הראשון היה גם הוא בגטו היהודי בונציה, שהכניסה והיציאה ממנו, היו רק דרך שני שערים שרישומם נותר על כנו.

הצפיפות בגטו הביאה לבניית בניינים רבי קומות (עד 9 קומות) הבולטים בחריגותם בנוף, ובולטים למרחקים עד ימינו אנו.

 

***

 

250 שנה שרדו יהודי ונציה את הצרות והגזרות של שכניהם הנוצרים, עלילות דם, מעשי ביזה ורצח היו מעשים שהם חוו כדבר שבשגרה. עד לעלייתו של נפוליאון לבמת ההיסטוריה. בשנת ה'תרנ"ז בעת שכבש את העיר, הדבר הראשון שקבע היה ביטול הגבלת מגורי היהודים בגטו והרשאתם להתגורר בכל העיר.

היהודים, מוכשרים וחרוצים, השתלבו במהרה בחיי העיר, ולאחר זמן לא רב, בעת קריסת השלטון האוסטרי בשנת ה'תר"ו – השתלבו יהודי ונציה במוסדות השלטון שהקים המנהיג דניאלה, וההרווחה חזרה לנשוב בבתי היהודים.

האידיליה חלפה בעת ששמי אירופה שוב עטו את עננת החושך והשנאה, וממשלת הרפובליקה של סאלו הכריזה על חובת היהודים להיאסף בתחנת המשטרה שנמצאת במרכז ונציה.

היהודים לא ממש נשמעו להוראה, לזכות האיטלקים בני ונציה יש לומר שרבים מאוד מהם החביאו את מכריהם בבתים, אך עוון הדור גבר והחרב הונחה על צווארם של יהודי ונציה ומעל 200 מיהודי העיר נשלחו למחנות ההשמדה. אם בטרם המלחמה הארורה מנתה הקהילה היהודית 2000 נפשות, בסיומה נותרו אך מעט יותר מ-500 נפשות.

 

***

 

למבקרים היום, ישנם כמה אתרי חובה לביקור על מנת לחוות את העיר היהודית כל כך.

בשכונת "הגטו החדש" שנמצא במרכז הגטו יש כיכר גדולה ממש, בכיכר יש באר, שימו לב לתבליט האריה בבאר סמל שבט יהודה.

לחובבי היסטוריה מומלץ לבקר במוזיאון, למאותגרים אמליץ בחום לסור לבית האבות היהודי. אין לכם מושג איזו התרגשות הם גילו כלפי המבקר עם החזות היהודית…  שירו להם אדון עולם, ודמעה יהודית תזלוג מעיניהם… אני מודה, גם מעיני שלי…

מתוך בתי הכנסת שתמצאו את שלטי הזיכרון שלהם, ישנם עדיין שניים שעודם פועלים.

הרבה מהמבקרים טוענים שבתי הכנסת הם מוקד הביקורים המעניין של הגטו. המאפיין המיוחד של בתי הכנסת הוא לפני הכל, כל חזיתות בתי הכנסת מחולקות לחמישה חלקים. האם זה רומז לחמישה חומשי תורה? המבנים לפעמים בצורת טרפז, לפעמים מלבניים, ועזרת הנשים נמצאת בקומת גלריה מעל, בשוני מהמוכר בדרך כלל באירופה. אי הסימטריות בולטת מאוד.

הגטו הוא המקום הראשון שבו ארון הקודש נבנה כשהוא מחוץ לבניין.

על מנת שישמעו את החזן היטב בבית הכנסת, הציבו את הבימה בסוף בית הכנסת. כך קולו הרועם היה נשמע היטב בכל החלל.

מיקום בתי הכנסת נמצא:

בגטו נואובו: בית הכנסת הגרמני הגדול, קנטון והאיטלקי. בגטו וקיו היו שניים: הפוננטיני, כלומר המערבי, ספרדי-פורטוגלי והלוונטיני, כלומר המזרחי. בקומת הקרקע של בית הכנסת הלוונטיני נוסף הריהוט של בית כנסת לוצאטו שנהרס. בית כנסת זה שימש גם כתלמוד תורה לילדים היהודיים בעיר.

כמו בעריה הישנות של אירופה, הסוכה הקהילתית הייתה היחידה בעיר כשהיא נבנתה סמוך לבית הכנסת, שם היו בסיום התפילה כולם מקדשים ונוטלים ידיים לברכת המוציא ואכילת כזית בסוכה, ומשם המשיכו לאכול בבית.

בעניין כשרות המזון: הכשרות של מסעדת 'גם גם' היא של בית חב"ד המקומי. יש מכולת זעירה עם מעט מוצרים כשרים. מומלץ להצטייד במזון כשר לפני ההגעה.

לסיום וסיכום הטיול, נזכור: טיול בריא בקיץ בריא הוא כפי שהזכרנו רבות בעבר, תכנון טיול נכון, שימת דגש על הצד הרוחני והשלכותיו.

 

***

 

לסיום הדברים, לא אוכל שלא להיפרד בדמע ויגון, מהחבר רבי שלום בן הגאון הגדול הדיין רבי נחום ברנהולץ זצ"ל, שהסתלק השבוע בקיצור ימים ושנים מהמחלה הארורה.

רבי שלום, מעבר להיותו חבר אישי ויקר, היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, יחיד ומיוחד בחבורה, איש ששם לו למטרה להאכיל אוכל כשר ליהודים ברחבי אירופה, איש חסד במלוא מובן המילה, בעל מאור פנים נדיר שקידם כל אדם בסבר פנים יפות וזכה בחייו לקדש שם שמים ברבים. ת.נ.צ.ב.ה.

גוט שאבעס קוראים יקרים.