בשבוע בו אנו מתחילים מחדש את לימוד התורה בפרשת בראשית, שמתי לב לדבר שמאוד תופס אותי, בכל יום שישי מיד לאחר שרבינו הגדול שליט"א חוזר מהמקווה לאחר תפילת מנחה, רבינו תופס את החומש, לא משנה איך מרגיש ובכל מצב שהוא ואינו עוזב את החומש עד שמסיים לימוד שניים מקרא ואחד תרגום.
סדר הלימוד של רבינו שליט"א בשניים מקרא ואחד תרגום הוא באופן הבא:
תחילה קורא רבינו שליט"א את כל המקרא מתחילה ועד סוף פעם אחת, לאחר מכן קורא את כל התרגום, לאחר מכן קורא שוב את כל המקרא בפעם השניה ולאחר מכן את כל הרש"י. כאשר מסיים רבינו שליט"א את קריאת כל הפרשה באופן זה, קורא כל ההפטרה.
פרט מעניין מאוד, יש לרבינו שליט"א מנהג מויראדיג א זך, בחומש שמות מוסיף רבינו שליט"א את לימוד המכילתא בכל שבוע על אותה פרשה, בחומש ויקרא לומד רבינו שליט"א את הספרא שהוא על תורת כהנים וחומשים במדבר ודברים לומד רבינו שליט"א את כל הספרי על הפרשה.
הלימודים הללו על הפרשה תופסים את זמנו ביום שישי משעת הצהרים אחרי המקווה – כאשר הוא אינו מוכן בשום אופן לנוח ולא שידברו איתו עד שהוא מסיים את לימוד כל הפרש – עד שבת ולעיתים עד תפילת מעריב, בפרט כשיש בנוסף את הלימוד של המכילתא או ספרי וספרא.
יש לרבינו מנהג מאוד מעניין, כאשר הוא מגיע בלימודו את הפרשה לפסוקים בהם נוהגים לעמוד בבית הכנסת הוא נעמד בהם בשעת לימודו. כך זה באמירת הפסוקים בויכולו, אז ישיר, בתוכחה, בעשרת הדברות וכו'.
עוד דבר מעניין מאוד נוהג רבינו שליט"א, בעת שקורא את פסוקי התוכחה בפרשות בחוקותי וכי תבוא הוא מקפיד על כך ולא מרשה בשום אופן שמישהו יעמוד או ישב מולו, ובאם מישהו יושב מולו בעת קריאת הפסוקים הללו, רבינו מסובב את ראשו לכיוון אחר, שלא יהיה ח"ו כביכול מתכוון עליו בפסוקי התוכחה.
***
יש סיפור כל כך אופייני לרבינו שליט"א, שמעתי אותו ממנו כמה פעמים והוא ממש נפלא.
פעם שאל את רבינו שליט"א האם כה נורא שעולים לתורה בפסוקי התוכחה והרי זה חלק מהפרשה ומדוע מקפידים שאף אחד לא יעלה לעליות הללו אלא רק בעל הקורא.
אמר רבינו שליט"א, אני יגיד לכם מה קרה למי שהתחכם ועלה לתורה בפרשת התוכחה. היינו כמובן דרוכים מאוד לשמוע מה אירע וכך סיפר רבינו:
הכרתי אברך בכולל חזון איש שלמד ואמר לא אכפת לי לעלות לפרשת התוכחה והוא אכן עלה לתורה בעליה הזו. אתם יודעים מה קרה לו בסוף?!
היינו בטוחים שנשמע ח"ו על מיתה משונה שאירעה לאותו אחד, אך תשמעו מה סיפר רבינו שליט"א:
היה לו דוד זקן באמריקה עשיר גדול והוא נפטר ללא קרוב משפחה, האברך בכולל היה בן המשפחה היחיד שלו והוא נאלץ לעזוב את הכולל ואת הלימוד ולנסוע לחוץ לארץ להתעסק בירושה של הדוד העשיר שלו. אתם רואים מה יכול לקרא למי שמתחכם ועולה בתוכחה?!
הלימוד כאן הוא נורא ומבהיל, מלבד עצם העניין שלא לעלות בפרשת התוכחה. מבחינת רבינו שליט"א, אין דבר יותר חמור מאדם שעוזב את הכולל! זה היה עונשו על שעלה בפרשת התוכחה. בינו נא זאת.
