מירון של פעם

בלעדי ל"במה": רבה של מירון הגאון רבי מאיר שטרן שליט"א מגולל בשיחה מרתקת את סיפורו ההיסטורי של הציון לפני למעלה מיובל שנים: "לא היה זרם חשמל, בקושי מים היה לנו, אותם היו שואבים ממעיין סמוך בדליים" * כתבה מרתקת

אווירת הוד קדומים אופפת את מתחם ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. בימים כתיקונם כמעט ולא ניתן להתקרב לציון בימים אלה הסמוכים לל"ג בעומר. הדוחק והעומס שולטים ללא מיצרים. השנה למרבה הצער המצב שונה בתכלית. בשל מגיפת הקורונה יתקיימו בל"ג בעומר הדלקות מצומצמות בלבד ותיאסר העלייה ההמונית.

רבה של מירון הגר"מ שטרן שליט"א. צילומים: שוקי לרר

רבה של מירון למעלה מיובל שנים, הגאון רבי מאיר שטרן שליט"א, מגולל בשיחה מרתקת את ההיסטוריה הלא רחוקה של ציון הרשב"י והיישוב מירון. "כשבאתי לכאן, לא היה זרם חשמל, בקושי מים היה לנו, אותם היו שואבים ממעיין סמוך בדליים".

"בימות החורף, בכל פעם שקראנו בתורה נאלצנו להסיט את בימת ספר התורה מצד לצד, על מנת שלא יטפטפו מים מן התקרה על ספר התורה, חלילה".

היו ימים שלא היה כאן מנין

"במירון אני נמצא בתפקיד הרבנות משנת תשי"ח", מספר הרב שטרן שליט"א. "הגעתי לכאן כבחור רווק, ובשנת תשי"ט נישאתי. אני רואה בתפקיד זה זכות עצומה, מקום זה הוא קודש הקדשים, לא רק מבחינת פנימיות התורה של רבי שמעון. הרי הוא נמצא גם בנגלות התורה בכל מקום, לומדים אותו בכל הש"ס, ממסכת ברכות ועד מסכת עוקצין. אני קורא לזה בהלצה, רבנות של כלל ישראל, משום שכל כלל ישראל מגיע לכאן להשיח בתפילה בציון הרשב"י כל ימות השנה".

האם תמיד זרם המתפללים הגיע לכאן ללא הפוגה?

"היו ימים שלא היה כאן מנין בימות החול ואף בשבתות! היום זה נשמע מופרך, אך שלוש שבתות בחודש היינו צריכים לרוץ לתפוס מנין ולשמוע קריאת התורה בבית הכנסת של המושב. באותם ימים שהו כאן בעיקר זקני חסידי ברסלב, אשר היו בסך הכל מניין אחד עד שני מניינים, וגם הם היו שוהים אחת לחודש בשבת".

כיצד מבנה הציון היה נראה באותם ימים?

"המקום היה מוזנח ולא מטופח, בלשון עדינה. כשבאתי לכאן לא היה חשמל, היה רק חדר אחד של גנראטור בו השתמשו. גם זרם המים לא היה סדיר. היה כאן יהודי יקר מאוד מירושלים, רבי ישעיה אשר זליג מרגליות זצ"ל, אחד מדמויות ההוד של מירון, אשר ישב בחדר העליון מעל הציון והיה לו דלי נחושת גדול, הוא שילם לדרוזים שהסתובבו כאן עוד מלפני קום המדינה, ובתמורה היו מביאים לו מים מהמעיין. בכל פעם כששב לביתו בירושלים הוא פחד שדלי הנחושת הגדול ייעלם ולכן הוא החזיק אותו אצלי.

"יהודי זה, היה יושב כאן בציון ולומד החל מחודש אלול עד אחרי שמחת תורה. לקראת ל"ג בעומר היה מגיע לכאן כבר מיד אחרי חג הפסח ונשאר עד אחרי חג השבועות, כאשר בשבתות ובל"ג בעומר היה לבוש בגדי לבן. הייתה לו הדרת פנים ואנשים שהגיעו לציון חשבו שפגשו באליהו הנביא… מחלפות ראשם של ילדים רבים שהגיעו לגיל שלוש, נגזזו תחת מספרי הכסף שלו שהיו קשורות לצווארו בשרשרת זהב. אני זוכר שכל ימיו הוא סלד מגידול בלורית של אנשים, ולעיתים בעת שהיה מעביר את מספריו על תלתלי הפעוט, היה ממשיך וגוזר את הבלורית מעל ראשו של אבי הילד".

לבשו מעילים מפני השלוליות

"לצערי הרב, המקום נשאר מוזנח שנים רבות. בראש השנה וביום הכיפורים הסתכלו בסידורים ובמחזורים עם עששיות, לאור נרות. למבנה אף לא היו חלונות וקל לתאר את הקור העז ששרר כאן בימות החורף מאוויר ההרים הפתוח. המתפללים התעטפו בשמיכות שהביאו עימם במיוחד, על מנת שיוכלו לשבת במבנה הציון.

"בציון של רבי אלעזר", הוא מוסיף ומתאר, "היה צריך ללבוש מעיל גשם מפני השלוליות הגדולות שנקוו במקום ונדפו מהתקרה. אי אפשר היה להתפלל במבנה הציון, בחורף הייתה קרה ובקיץ העיק החום הנורא והלכלוך שלט בכל פינה. תחשוב מה היה אז והבט על אולם הציון כעת.

"בשנים האחרונות נהיה תענוג להיכנס לציון, לא רק בשבתות וחגים, גם בימות החול. אנשים נהנים לשהות כאן, יושבים והוגים בתורתו של הרשב"י זיע"א, לומדים גמרא, משניות, חומש – רש"י, וכמובן מתפללים. אין מה להשוות את השהות במקום לשנים לא רחוקות".

המקום הריק שנותר במונית

סודות עלומים וסיפורים בעלי ניחוח עתיק מלווים את ההגעה לציון. בכל עת בו פוסעים במעלה ההר לציון הרשב"י, וכך גם בנסיעה בכביש המתפתל העולה למתחם המושב, קשה שלא להיזכר בסיפורים הידועים והמוכרים על אותם יהודים צדיקים שמסרו נפשם לעלות לציונו של הרשב"י.

כיצד נראה היה ל"ג בעומר בציון הרשב"י לפני למעלה מחמישים שנים, עת הרב הגיע למקום?

"ביום ל"ג בעומר תמיד הייתה נהירה המונית אל הציון. גם בשנים שבימות החול והשבת היה קשה להשיג מנין, בל"ג בעומר הגיע לכאן ציבור גדול מאוד שמנה עשרות אלפי מתפללים. אמנם לא מדובר בכמות אנשים כה גדולה כהיום, אך בל תשכח שגם הציבור החרדי גדל מאוד במהלך השנים ובהתאם לכך התרחבה כמות העולים".

חיוך רחב נפרש לפתע על פניו, עת הוא נזכר במעשה מיוחד מכ"ק האדמו"ר בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל ובאחיו ה"מקור ברוך" זצ"ל.

"היה זה בשנת תשט"ז, בערב ל"ג בעומר. האדמו"ר ה'אמרי חיים' הגיע מעירו בני ברק לחיפה עם מונית ובאופן מכוון דאג להשאיר במונית מקום אחד פנוי. הוא עלה לאחיו ה'מקור ברוך' שהיה חלש מאוד והחל לשדלו לבוא לציון הרשב"י. 'אני נוסע למירון, ערב ל"ג בעומר, והשארתי לך מקום במונית, תבוא איתי', אמר. ה'מקור ברוך' חפץ מאוד לבוא, אך סירב בכאב ואמר כי אינו יכול נוכח החולשה העצומה בה היה שרוי. ה'אמרי חיים' התעקש ואמר לו, 'לא יעזור דבר, אם לא תבוא אקח אותך בכוח'. בסופו של דבר הוא נענה והגיע עימו. אני זוכר את ההתרגשות הגדולה כאשר הגיעו כאן יחדיו לציון".

סיפור פתיחת הכניסה הראשית לציון

"ברבות השנים", הוא ממשיך ומפליג בשיחה, "לא הצליחו לשנות כלום במתחם הציון. גם הכניסה הראשית לציון, אותה כולנו מכירים, הייתה סגורה ומסוגרת. הכניסה המרכזית הייתה דרך ציון בנו, רבי אלעזר. את אולם התפילה בציון רבי שמעון, כינו בשם 'המערה הקטנה'. עד היום כינוי זה שגור על לשונם של ישישי ירושלים".

הכניסה הראשית לציון, לפי בקשתו של כ"ק מרן האדמו"ר ממונקאטש זצוק"ל בעל ה"מנחת אלעזר", בן נינו של כ"ק מרן הגה"צ רבי צבי אלימלך מדינוב זיע"א, בעל ה"בני יששכר".

"ה'מנחת אלעזר' היה כאן בסביבות שנת התר"צ וביקש לערוך שבע הקפות סביב הציונים, כפי שכתוב בספר 'מגיד מישרים' למרן ה'בית יוסף', שעל כל צרה שלא תבוא, רח"ל, תקיפו את הציון שבע פעמים ותיוושעו. אולם הוא לא הצליח לערוך את ההקפות, מאחר והכניסה הראשית כיום לציון הייתה סגורה".

באותם ימים האתר נוהל על-ידי ועד ההקדשות הספרדי של צפת, והרב הראשי לצפת היה אחראי על הוועד. כך זה נוהל במשך שנים רבות עוד לפני קום המדינה. בהמשך, כידוע, ניהול המקום התפצל לידי כמה הקדשות עד לסידורו בשנים האחרונות.

"בהתאם לכך", ממשיך הגר"מ שטרן שליט"א, "ה'מנחת אלעזר' הגיע לבקר את רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, רבה של צפת, בעניין זה. ישנו אף מכתב השמור ממנו, בו הוא מבקש לפתוח את הכניסה הראשית, לאור דברי ה'בית יוסף' האמורים. לרבי ישעיה אשר זליג מרגליות, איש מירון עליו דיברנו ואשר אף היה ממקורביו של הרב אלפנדרי זצ"ל, הייתה השפעה רבה על מזכיר הרה"ר שהיה חסיד לעלוב, ולשם כך הוא אף שוחח עם האדמו"ר מלעלוב. תחילה הראשל"צ לא חפץ בזה, אך לבסוף נעתר וכפי שהנכם רואים, זו הכניסה הראשית לציון".

בעת שאנו חולפים בכניסה, מסמן הרב שטרן שליט"א, על ציון "התנא רבי יצחק", הנמצא תחת גשר המעבר ברחבת הציון, ומספר על הפתח המיוחד שעשו לחדר הציון לפי גדרי ההלכה, על מנת שכהנים יוכלו להיכנס לרחבה. מבעד לחורי הברזל בדלת זו, מרצדת להבת נר נשמה, ואנשים החולפים במקום נעצרים לכמה רגעים, מניחים יד על האבן או השער ולוחשים פרק תהילים.

הקמת מחיצות במערת הציון

אנו נכנסים יחדיו לאולם התפילה הפנימי, היכן שטמון התנא רבי אלעזר. יחדיו הם מסמנים על מחיצת הברזל המעוטרת המפרידה כיום בין גברים לנשים בציון. "כשהגעתי לכאן, לא היו מחיצות כלל להפריד בין גברים לנשים. כל השנים עבדנו להקים מחיצות, לא היה שייך להתפלל ככה, זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, אולם נתקלנו במלחמות קשות".

מי יכול היה להלחם בזה?

"כל פרט שדרש סידור וייעול היה דורש מאמצים עילאיים. היו כאן משפחות שלמות ששהו בציון ביום ל"ג בעומר, היו להם מקומות קבועים בתוך הציון וכולם הזהירו אותי מפני מאבקים קשים. למרות זאת החלטתי להקים את המחיצות בל"ג בעומר של אחת השנים ולראות אם הצעד יעבור בשלום. היו לזה כמובן מתנגדים, אך כנגדם היו שותפים למצווה נשגבה זו, רבי ישעיה אשר זליג מרגליות, רבי זלמן בריזל ורבי שמעון קליין. ב"ה, לא התעוררו מאבקים מיוחדים ומאז ועד עתה נשארו המחיצות ואף סודרו באופן ראוי".

רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בביקור נדיר והיסטורי בציון הרשב"י במירון

"המון 'שימלעך' נושעו בזכות הצדיק"

בדרך ליציאה מהציון, חלפנו שוב על פני רחבת הכניסה, "מאות 'שימעלך' באים לכאן מדי ל"ג בעומר בשנה רגילה לעשות חלק'ה", מספר הרב שטרן שליט"א. "סגולה ידועה למי שלא נפקד עדיין בזרע של קיימא, או למי שנולדו לו רק בנות וחפץ בבנים, לבוא להתפלל על ציונו של הרשב"י, להבטיח לקרוא לרך הנולד על שמו, ולבוא לכאן לערוך לו חלק'ה במלאת שלוש שנים. בין כל ה'שמעון' שנמצאים כאן בל"ג בעומר יש סיפורי ישועה ומופת בזכותו של הצדיק, כאשר רבים מהם נולדו אחרי שנים רבות להוריהם. גם לבני הבכור נולדו רק בנות והוא חפץ בבן. הוא הגיע לכאן להתפלל והבטיח לקרוא לבנו שמעון ולערוך כאן חלק'ה, ואכן, כעבור שנה נולד לו בן בסייעתא דשמיא ונקרא שמו בישראל שמעון.

"גם רבי ישעיה אשר זליג מרגליות זצ"ל, זכה כאן לסיפור מופת, אצל בנו. במשך עשרים וארבע שנים לא זכה בנו להיפקד בזרע של קיימא. פעם אחת הגעתי לציון וראיתי לפתע את רבי ישעיה אשר זליג ובנו מגיעים בשעה שאינה סבירה להתפלל על הציון. הם נותרו כאן במשך שלושה ימים רצופים, קמו בחצות לילה והתפללו תפילות רבות ובסייעתא דשמיא כעבור שנה נולד לו בן, וקרא לו שמעון. כעבור זמן נולד לו בן נוסף וקרא לו אלעזר ולאחר מכן נולדה לו בת".

אנו נפרדים מהגר"מ שטרן שליט"א, השנה למרבה הכאב לא תיערך העלייה ההמונית, אולם המוני בית ישראל בכל העולם יעסקו בשבחיו ובגדלותו של התנא האלוקי, יעתירו בזכותו עם התפילה הנכספת: "הוא ימליץ טוב בעדינו, אדונינו בר יוחאי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן