בשבוע בו חל היארצייט של הרבי הקדוש רבי ישעיה מקרעסטיר זיע"א – שחרט את המושג "שלא יישאר יהודי רעב" כחלק בלתי נפרד מעבודת הקודש שלו, פנינו למייסד ארגון החסד "שבענו" – המאכיל מידי שבוע מאות פיות רעבים של משפחות חולים * ראיון 'משביע נפש' עם הרב חיים שלמה ברנשטיין הי"ו, ששם לו למטרה את כבודו ורצונו של הצדיק ומשתדל לא להותיר אף בקשה מאחור * מאכיל כפי יכולתו
כמנת פתיחה, ביקשנו מהרב חיים שלמה ברנשטיין הי"ו, יו"ר ומייסד ארגון החסד "שבענו", לתאר עבור הקוראים כיצד חלוקת סלי שבת בודדים הופכת למפעל עצום של חסד.
הרב ברנשטיין: "עם תחילת הגל השני של הקורונה, אומתו בני משפחתי כחיוביים לנגיף ואף התפנו למלונית קורונה. אמנם הם עברו את תקופת החולי בצורה קלילה בסייעתא דשמיא, אך משיחות שערכתי עם שאר אורחי המקום התוודעתי לקושי העצום שעובר על רבים שנדבקו בנגיף, בהם משפחות אשר שני בני הזוג מרותקים למחוללי חמצן ועולליהם מגרדים את המקרר וזועקים ללחם כפשוטו ממש.
כשחזרנו הביתה בחודש אלול, ביררתי בשכונה אם יש חולי קורונה הזקוקים לסיוע, ובישלנו למשפחה נוספת את סעודות השבת על מנת להקל מעליהם. בשבוע שלאחר מכן כבר הגיעה פנייה נואשת מעוד משפחה ולאחר מכן מעוד אחת, עד שעבר מפה לאוזן כי יש משפחה בשכונת רוממה בירושלים שמבשלת את כל סעודות השבת למשפחות שההורים חולי קורונה. המפנה החל ביום הושענא רבא, כאשר בבת אחת התקבלו מספר רב של בקשות שגרמו לי להבין שיש משפחות שיישארו בלי אוכל בחג שמחת תורה אם לא אקח על עצמי לבשל עבורן.
"אין לי הסבר, אבל כמחצית השעה לפני כניסת החג יצאו ממפתן ביתנו אוכל עבור 50 סועדים לחג. השמועה הטובה עשתה לה כנפיים והביאה לשיטפון של פניות – תחנונים של ממש – מידי שבת. בשבתות השיא הוצאנו מהבית מזון שלוש סעודות עבור כ-400 סועדים!
"תמיד חשבתי שבחלוף גל הקורונה הבקשות ילכו ויפחתו עד שייעלמו לגמרי. לצערי התבדיתי. החלו להגיע פניות ממשפחות שיש להן חולה אונקולוגי בבית והן מתמודדות עם אשפוזים וטיפולים מתישים, כאשר הקשב של ההורים נתון לחולה וכמעט אין מי שיטפל וידאג לשאר הילדים. באותו רגע נפל האסימון: מכאן תצא הבשורה למשפחות חולים המתמודדים בכאבם – אנחנו ממסדים את מפעל החסד. קראנו את שמו של הארגון – "שבענו", לכבוד נשמת הרבי הקדוש רבי ישעיה מקרעסטיר זיע"א, ומכאן הכול היסטוריה".
סלים עמוסים כל טוב
איך המשכת מהנקודה הזו?
"כל ימות השבוע נעים סביב 'שבענו' – גיוס תרומות, קניות, בישולים, אריזות ושינוע. הפעילות מתחילה במוצאי שבת ומסתיימת בליל שישי כאשר מול עיניי עומדים הקרטונים העמוסים בכל טוב, שכל אחד מהם יכניס אור ושמחה למשפחה".
מנין הלחם הזה חי? האם יש לארגון סיוע כלכלי כזה או אחר?
"שאלה טובה. נדבת ליבם של ישראל רחמנים בני רחמנים היא שמסייעת להניע את גלגלי החסד. אין לי פילנתרופים או נגידים שלקחו את "שבענו" תחת חסותם או כאלה שעומדים מאחורי המפעל הגדול הזה. כל שבוע מחדש אני מקושש מהציבור היקר וכונס ליד עוד תרומה ועוד נדבה, כשבמקביל מגיעות פניות מעוד משפחות שמתחננות לקבל סל מזון באותו שבוע, ואני משתדל שלא להשיב אף משפחה ריקם. עם הקמת הארגון קבעתי לעצמי כלל ברזל: אני לא נכנס לחובות! מה שנכנס זה מה שייצא. לפי כמות התרומות באותו שבוע אני יודע כמה סלי מזון אני יכול להוציא. הבנתי, שאם אני רוצה להמשיך ולעסוק בחסד הזה, זה יהיה אך ורק מתוך הרחבת הדעת וללא עול ולחצים של חובות".
איך נראה 'סל שבת' למשפחה?
"טרי, נקי ועם חיוך מרענן. אנחנו מכינים הכול ברמה אסתטית מאוד גבוהה ועם כלי אריזה הכי יקרים, כדי שהמקבלים ירגישו שהסל הוכן מכל הלב ובשמחה ולא רק כדי לסמן וי. מלבד האוכל המוגש בשפע רב, מצורפים לכל סל שקיות ממתקים לילדים, עוגות, פופקורן ופיצוחים לעונג שבת, ואפילו זר פרחים שיקשט את הבית ולא פחות מכך – את הנפש העייפה".
"משפחות ללא אוכל חם בשבת!"
עבור מי מיועד מפעל החסד כיום, בעידן שאחר הקורונה?
"כפי שציינתי, עבור משפחות המטופלות בחולים וכתוצאה מכך הבית מצוי בחוסר תפקוד, כמו למשל במשפחה שהאבא חולה אונקולוגי – כל הבית נע סביב החולה, טיפולים מתישים, ביקורי רופאים, אשפוזים ארוכים, ועוד הרבה התמודדויות שלא נדע.
"אני יודע בוודאות על משפחות כאלו שפשוט אין אוכל חם בשבת בבית! משפחה שבמשך כמה חודשים קיבלו מאתנו סל שבת מידי שבוע, אבל לפני כן היו מקיימים את סעודות השבת על לחמנייה עם ממרח טונה. גם בחג הפסח שעבר עלינו לטובה זכינו להביא סל קמחא דפסחא מכובד של בשר בקר, דגים ועופות לסעודות השבת והחג לאותן משפחות, למרות העלות הכפולה והמשולשת של סל מזון לפסח, רק כדי שהמשפחות היקרות הללו לא יעברו את החג על מצות ומרורים. מזה האחרון יש להם מספיק בשגרה, ה"י".
לבטח מגיעות אליך פניות שגורמות לך לקושי רגשי ואף לדמעות, מדובר בסבל בל יתואר הן של החולה והן של המשפחה הסובבת אותו. יכול לספר על פנייה מסוימת מתוך מאות שריגשה אותך באופן מיוחד?
"יום חמישי בערב לפני מספר חודשים מצלצל הטלפון. על הקו אני בקושי שומע קול חרישי והייתי צריך להתאמץ להבין מה אומרים. אני מנסה לשאול, לדובב, אבל אחרי דקה של שקט אני שומע: 'אני לא יכול לדבר כעת', והקו מתנתק.
"כעבור שעה אני מקבל טלפון ממספר אחר, ומעבר לקו נשמע קול מהוסס של בחור צעיר, מגלה לי שהוא זה שהתקשר קודם, ומתנצל שלא יכול היה לדבר כי מישהו מבני הבית היה לידו. כעת הוא מתקשר מהשכן ויכול לדבר באופן חופשי וכך הוא סיפר: אבי המשפחה נפצע בתאונה קשה והוא מאושפז מזה כחמישה שבועות בטיפול נמרץ. האימא צמודה אליו בבית החולים והבית פשוט לא מתפקד. סיר לא עלה על הכיריים בבית כבר כמה שבועות, ובשבת האחרונה לא הייתה להם סיבה אפילו לפרוס מפה על השולחן!
"הבנתי שמדובר במקרה מיוחד, ולהזכירך מדובר בליל שישי כאשר הארגזים ארוזים ומוכנים ליציאה והמטבח נקי ומוכן לשבוע הבא. מיד נכנסתי למטבח בחזרה, בישלתי להם את כל השבת, ולאורך חודשיים – עד שהאבא חזר והבית שב לשגרתו – הם קיבלו סל שבת מלא כל טוב. מכיוון שהבחור הזהיר אותי לא לגלות לאף אחד מי המקור שגילה לי את מצב המשפחה, אף אחד – מלבדי ומלבד הבחור – לא שיער ולא ידע מאיפה נחת עליהם כל הטוב הזה. אני מודה לאבא הטוב שבשמים שנתן אומץ ותושייה לבחור ליצור עמי קשר. אני לא רוצה לדמיין אפילו איך הייתה נראית שם השבת עד אז".
אורה ושמחה
הרב ברנשטיין נזכר במשהו נוסף שריגש אותו – "טרי טרי מהחג האחרון", כהגדרתו:
"התקשר אלי בחול המועד יהודי שהבן שלו מתמודד עם ילדה חולה, ונודע לו שאנחנו כבר שולחים אליהם אוכל הביתה והא רק ביקש להודות לי. הוא היה נסער וחנוק מדמעות, וכך הוא אמר: 'אתה מבין בכלל מה אתה גורם? יש לך מושג איזה חסד עצום אתה עושה? כמה אור ושמחה אתה מביא לביתם כל שבוע?' – והוא ממשיך לתאר: 'לפני כמה שבועות הילדה אושפזה ביום ראשון לסדרת טיפולים, עד חמישי בערב הייתה האימא צמודה אליה בבית חולים, כאשר האבא נשאר לטפל בילדים שנותרו בבית. באחד הימים נדבק אחד הילדים משפעת עונתית והאבא רץ איתו לרופא ולבית מרקחת. בקיצור, כל הבית כמרקחה – אימא בבית חולים עם הילדה, אבא מתמודד עם שאר הילדים בבית, ועם כל זה לא מספיק, ילד נוסף סובל מחום והקאות. רק בחמישי בערב חוזרת האימא עם הבת הביתה, בקושי מתפקדת, ומה נוחת עליהם – סל השבת של 'שבענו'. מי שלא היה שם לא יבין איך נראה בית שמתמלא אורה ושמחה'.
"אלו רק דוגמאות בודדות מני רבות. נכון שהשיחות האלו קשות עבור כל אחד שלב פועם בקרבו, עם זאת זה הדלק שמניע את גלגלי המפעל – כאשר אני מבין איך עלולה להיראות שבת במשפחה כזאת בלי סל השבת שלנו".
כמה עובדים או מתנדבים יש בארגון שמבשל כמויות כה גדולות מידי שבוע ואף דואג בעצמו לתרומות?
"בגדול – אחד! כפי שכבר אמרתי, אני עושה הכול כמעט לבדי. כמובן שבני הבית נרתמים לסייע כל אחד לפי זמנו וכוחו, אבל כעיקרון אני עומד לבד בחזית – בקבלת הפניות, בגיוס התרומות, בקניות, בבישולים ובאריזות. רק בשינוע הסלים לבתי המשפחות יש עמי עוד מתנדבים מסורים. אין לי צוות משרדי או מרכזיית טלפונים, פשוט כי אין לי כסף לשלם על כל זה וכאמור אני משתדל לא להיכנס לחובות. כל תנור וכל שולחן או מדף שיש במטבח התקבל מנדבת ליבם של עם ישראל היקרים. זהו בהחלט 'מפעל של איש אחד' שמזיע ומתייגע מידי שבוע להניע אותו מחדש. לצערי אני נאלץ לא פעם לענות בשלילה לבקשה או שתיים כי פשוט נגמר התקציב השבועי שהצלחתי לגייס. זה קשה מאוד, אך אם אכנס לחובות זהו סופו של המפעל החשוב הזה".
מסר לסיום:
"אני בהחלט רוצה לנצל את ה'במה' המיוחדת ולפנות לציבור לבוא לעזרתנו ולעזרת המשפחות הנאבקות ומתמודדות עם קשיים נוראיים. לא צריך להתאמץ הרבה בשביל לתרום. בכל בתי הכנסת יש עמדות של 'נדרים פלוס', ויש דרכים נוספות כפי שניתן לראות במודעה המצורפת בסמוך.
"אחינו כל בני ישראל, בפרט בשבוע זה שחל בו היארצייט של רבינו הקדוש רבי ישעיה מקרעסטיר זיע"א, שהבטיח ישועות גדולות לכל הממשיכים במורשתו הגדולה, אנא ואנא, קבלו על עצמכם לסייע בעד המפעל הגדול – 'שבענו', וכל התורמים יוזכרו לטובה ולברכה בציון הקדוש ביום רביעי הבא, יומא דהילולא קדישא. ושתזכו תמיד להיות מן הנותנים בשמחה ובטוב לבב".
