בסימן חוב ובמזל טוב

חתונות של שפיות: עשרות חתונות שאמורות היו להיערך באולמות ענק נערכות בוילות מגורים, בחצרות ובגינות פרטיות * הנגיף שהביא לחשיבה מחודשת בהוצאות החתונה * וגם: נתונים מלאים על החיסכון הכלכלי

בן ציון ראקוב

בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.

מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם. למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד. כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.

***

בשעות לאחר החתונה אל תוך הלילה ובבוקר למחרת שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים, שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית. הכאב והצער ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים ובעצם חלום חיים לא נעלם מעיני ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.

וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן אולם, אוכל ותזמורת. עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים. הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!

שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.

האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?

בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה כשכל חטאם של המחותנים המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?

***

עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש. לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.

בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני:

-איך הייתה החתונה?

-'לא מאמינים שעברנו את זה'.

– האם החתונה הייתה שמחה?

– 'שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים'.

– כמה חסכת?

תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: 'חסכנו 25-35 אלף שקל!' מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: 'אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את הלוואה מגמ"ח פלוני'. מחותן אחר אמר לי: 'תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל'. וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים להלוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.

***

בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגיפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה, מאת השם הייתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.

במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים, גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, 'לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה' ושאר התירוצים המקובלים, שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עינכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים? ברור לכולם, אי אפשר להתעלם שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת, אפשר להזמין פחות מנות, מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!

***

והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע לחתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה, אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם, נו, איך היה? התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"

נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.

***

בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים.

הבה נשאל אותם האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?

ללא ספק התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו.

מאת השם הייתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.

בע"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.

בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרינו!

הגה"צ רבי יואל טוביאס שליט"א:

"מכניסים את השמחות הביתה"

בשמחת ברית מצומצמת משתתפים שהתקיימה בסלון בית של סבא וסבתא מאושרים בבני ברק, הוזמן לשאת דברים רב המשפחה, הגאון הצדיק רבי יואל טוביאס שליט"א, רב ואב"ד שיכון ו' בבני ברק.

את דבריו הנלהבים פתח בהתרגשות רבה ובמאור פנים: "כך אבותינו ואימותינו היו שמחים! כך סבינו וסבתותינו היו שמחים! תמיד הם היו אומרים: את השמחות מכניסים הביתה! את השמחות לא מוציאים החוצה! שהקירות בבית יספגו רק שמחות!"…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן