אברהם אבינו מבקש לקבור את שרה בחברון. לשם כך פונה הוא לבני חת המתגוררים במקום ומבקש את הסכמתם למהלך. הללו מסכימים לאלתר לבקשתו ואף מתארים אותו בשלל שבחים המעידים על הערכתם והערצתם לאברהם אבינו ולמעמדו המרומם – ״אדני, נשיא א-לקים אתה בתוכנו״, (כג, ו), אך אברהם לא מסתפק בהסכמתם של תושבי האזור בלבד, אלא מבקש לפגוש בעצמו את עפרון בן צחר ולהציע לו כסף מלא עבור הקבר המדובר.
עפרון, אף הוא כמו יתר נתיניו ממהר להכריז כי השדה והמערה נתונות הן לאברהם במתנה גמורה על מנת שיקבור בהן את שרה אשתו. הוא לא מסתפק בהכרזה באזני אברהם בלבד, אלא מדגיש כי עושה זאת במתנה גמורה לעיני בני עמו ("לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך", כג, יא).
אברהם אבינו לא מקבל את המחווה ומתעקש לשלם בכסף מלא על הקניה ואומר לעפרון, "אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה" (כג, יג). כלומר, אברהם לא מסתפק רק בהודעה שיעביר לו את הכסף בעד הקבר, אלא מגיש הוא אותו לפניו ואומר, הנה הכסף לפניך, בוא ונסגור את העסקה.
ההמשך ידוע. עפרון משנה לפתע את דעתו מן הקצה לקצה, הוא מקבל בשמחה את כל הכסף, ארבע מאות שקל כסף, ולא מוותר אף לא על פרוטה אחת. ולא די בכך, אברהם שוקל ונותן לו כסף עובר לסוחר – שקלים גדולים המתקבלים בכל מקום (כדברי רש"י).
והשאלה כמו נשאלת מאליה. מה השתנה לפתע? להיכן נעלמו כל ההכרזות היפות בהם הכריזו תושבי חברון ונשיאם, "נשיא א-לקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך", "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה", וכלשון רש"י, "ביני ובינך. בין שני אוהבים כמונו, מה היא חשובה, לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור", היאך נהפך עפרון ברגע אחד מנותן מתנות חינם לתאב ממון שמבקש לקבל את כל הכסף במזומן ולא מסתפק במטבעות הנסחרות במקומו בלבד, אלא כאלו שניתן לסחור בהם בכל מקום?
התשובה, כך נראה טמונה בפעולה אחת פשוטה שעשה אברהם אבינו: הוא הראה לו את הכסף מול עיניו.
עד כה, כאשר נתינת הכסף הייתה בגדר תיאוריה, כשעפרון רק חשב שאולי יקבל את הכסף מידי אברהם אבינו ואולי לא, יכול היה לנאום בגנות התשלום עבור הקבר, אך כאשר עפרון ראה את הכסף מול עיניו, כאשר הפך הדבר ונהיה ממשי, שוב לא יכול היה להתגבר על תאוות הממון וחזר להיות עפרון המקורי, זה המבקש לקבל הכל, בגדול ובמזומן.
***
רבות נאמר ונכתב עד כה, ועוד רבות ייאמר וייכתב בעתיד אודות אירועי הטבח הרצחניים שפקדו את ארה"ק באותו יום מר ונמהר בו קיפדו את חייהם במיתות משונות ואכזריות רבים מאד מאחינו בני ישראל, כאשר אותם מרצחים שפלים לא חסו על עוללים ויונקים ולא שמעו את שוועת הישישים הנאנקים. התיאורים הזוועתיים נשמעים כמו מעולם אחר ואינם נתפסים בשכל אנוש.
אולם, נקודה מסוימת תפסה את מחשבתי לאחר שפורסם תיעוד מחקירתם של כמה וכמה מחבלים ארורים שהשתתפו במעשי הרצח המתועבים. מתוך המידע הרב שסיפקו אותם מרצחים שפלים על אותו יום בו פשטו על יישובי הדרום עולה כי הם באו מצוידים באמצעי לחימה משוכללים ביותר שכללו בין היתר טילים ארוכי טווח, מטעני חבלה רבי עוצמה שיכלו להגיע למרחקים ולגרום רח"ל לאבדות בנפש הרבה יותר גדולות. כמו כן, החזיקו הללו ברשותם כמות מכובדת של אוכל ואמצעי מחייה שונים ומשונים שיכלו להספיק לכדי התבצרות ושהייה ממושכת בתוך שטחי ארה"ק כשהם מחזיקים בידם כמות בלתי נתפסת של בני ערובה לזמן רב. תכנית זדונית ומרושעת זו יכלה, כאמור, לגרום לאבדות בנפש הרבה יותר גדולות, לתוספת משמעותית של חטופים, ולא פחות מכך, לחיסולו המוחלט של הביטחון העצמי של כלל האזרחים בכל שטחי ארה"ק.
מה גרם לאותם שפלים ונבזים לוותר על התוכניות היומרניות רבות העוצמה עליהן התאמנו במשך כשנתיים על אדמת איראן? מה הביא אותם להניח מידם ולא לעשות כל שימוש באותם עשרות או מאות טילים ארוכי טווח שהיו ברשותם, אלו שהיו בעצם כלי המשחית המשמעותיים של פעולתם האכזרית? מדוע לא התקדמו עוד ועוד לתוככי עומק הארץ עם שיגורי טילים רבי עוצמה לעבר מרכזים מרובי אוכלוסייה?
התשובה לכך טמונה במעשה הידוע אודות הוויכוח שהיה לרבי יונתן אייבשיץ עם חכמי אומות העולם. הם סברו שאפשר ללמד בעלי חיים נימוס ודרך ארץ ולהפוך את טבעם שינהגו כבני אדם, ורבי יונתן טען לעומתם שדבר זה אינו אפשרי, וכי אי אפשר להפוך את טבע בעלי החיים.
רצו חכמי האומות להוכיח את צדקתם, והחליטו ללמד חתול נימוס ודרך ארץ. כאשר הגיע היום המיועד להציג את הצלחתם באילוף החתול, התקבץ קהל רב לראות במו עיניו את ה"חתול המלומד", בשעה היעודה נכנס החתול והחל לשמש בתפקיד של 'מלצר', סידר שולחנות והציע עליהם מפות. בהמשך אף ניגש להביא מגש עם יין וכוסות. הנאספים נפעמו מהמחזה הנדיר, וקבעו פה אחד שאכן צדקו אותם חכמים.
לפתע הוציא רבי יונתן קופסא קטנה מכיסו, ופתחה, ועכבר קטן זינק מתוכה. כיון שראה החתול את העכבר השליך מידיו את המגש, לא הבחין ביין שנשפך ובכוסות שנשברו ורץ אחר העכבר להשיגו, והכל נאלצו להודות שאף אם אפשר לאלף בעל חיים בדברים מסוימים, את טבעם האמתי לא ניתן לשנות.
אף המרצחים הללו, גם אם תכניות וטקטיקות מלחמה מלומדות ומוכנות היטב היו בידם, גם אם התאמנו עם מיטב השכלולים והטכניקות הכי מתקדמות והרסניות בעולם, תאוות הרצח ההיסטורי שליווה את אבותיהם ואבות אבותיהם כל הדורות עד לאבי אומתם, ישמעאל, עליו נאמר – "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" (בראשית יז, יב) קפץ בראשם מיד שנקרתה להם ההזדמנות הראשונה לשחוט ולטבוח באנשים, נשים וטף, נער וזקן באכזריות חייתית בכל מה שהזדמן לידם, בסכיני מטבח, בגרזנים, בקלשונים, במזמרות ובעטי חפירה. הם הניחו את הכלים המשוכללים שהיו בידם ומיהרו להשתמש בשיטות הישנות והמוכרות להם מימים ימימה.
יזכנו השי"ת להינצל מהם ומכל אויבנו הקמים עלינו ומבקשים רעתנו, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, ונזכה במהרה לראות בנחמת ציון בשוב ד' שבות ציון במהרה בימנו אמן.
