בטור הקודם כתבנו על שתי המערכות שמלוות אותנו בהחלטות כלכליות. הראשונה, האוטומטית שאינה רואה את כל התמונה אלא פועלת לפי הצרכים והרגשות של אותה שעה – כלכלה התנהגותית. השניה, הרציונאלית, החושבת והרואה את התמונה המלאה.
הפעם נתייחס למקומות ששתי המערכות פוגשות אותנו בחיי היומיום.
***
השבוע פגשתי במשפחה שנמצאת באמצע תהליך שינוי כלכלי, כשבצעד הראשון התברר שיש להם פער של 3900 ש"ח בחודש וכיום הם באמצע להשלים את הפער החודשי.
הבעל מספר שבעקבות המודעות שלו לשתי המערכות, הוא שם לב שאתמול היה לו בארנק כמה מאות שקלים שהיו מיועדים לקניית המזון של אותו שבוע, כשחבר בא אליו עם הצעה מפתה לקניית משהו שבעבר היה מתפתה בלי לשים לב כלל (מערכת מס' 1), הרי 100 ש"ח זה כלום ויש אותו במזומן בארנק. אולם כשהוא הפעיל חשיבה (מערכת מס' 2), הוא נזכר שחסר לו החודש עוד כמה אלפים וכל 100 שקלים שהוא מוציא להוצאות שמחוץ ליעדים החודשיים רק ירחיבו את הפער. הוא הצליח באסרטיביות להתחמק מאותו חבר ולא להוציא את הכסף ש'אין לו'.
שאלתי אותו איך הוא הרגיש עם זה, והוא השיב, עשיתי את זה בכזאת שמחה, שזה נתן לי כוח ועוצמה להמשיך ולחשוב איך אני מביא עוד כמה מאות שקלים להשלמת הפער. הוא כבר נמצא במהלך של 'להרוויח' ולא רק בצמצום הפסדים ולכן הוא מייחס חשיבות גם ל-100 ש"ח.
ונסביר.
אני יודע שרבים אומרים לעצמם, מה זה כבר עוד 100 ש"ח לכאן או לכאן, אבל למעשה זו חשיבה של עניים.
נזכרתי באחד המשפטים של דניאל כהנמן, מעצב הכלכלה ההתנהגותית, שכתב בספרו 'לחשוב לאט לחשוב מהר' את הנוסח הבא: 'ישנם טובין שנחוצים לעניים והם אינם יכולים להרשות לעצמם, לכן הם תמיד ב'הפסדים', סכומי כסף קטנים שהם מקבלים נתפסים על ידם כצמצום הפסדים ולא כרווח'.
כלומר, אנשים שנמצאים בפלוס (עשירים) החשיבה שלהם שכל 100 ש"ח נחשב לרווח, ויש משמעות לכל שקל! ואילו אנשים שנמצאים ממילא במינוס או לא גומרים את החודש (כי מערכת מס' 1 חזקה אצלם), הדיבורים שלהם יהיו בנוסח, 'ממילא אני לא גומר את החודש, אז 100 ש"ח לכאן או לכאן זה לא מה שישנה את המאזן'.
חשוב לציין שוב שזו מערכת מס' 1 שאומרת כך, מפני שבחישוב מהיר מדובר במאות ואלפי ש"ח שנזרקים לפח בגלל חובות וריביות והרבה לחץ וכאב.
***
אנשים שאלו אותי השבוע האם גם אני מתמודד עם שתי המערכות. בוודאי. כולנו נמצאים בהן יומיום!
נזכרתי בסיפור שאירע עמי לפני מספר שנים. מכתב ממשרד הרישוי בישר שכדי לחדש את הרישיון עלי לעבור בדיקת עיניים (דרישה זו לאלו שהגיעו לגיל 40 בוטלה לאחר מכן החל מאוגוסט 2017). הגעתי לאחת מהחנויות שבהסדר שניתן לעשות בה את הבדיקה. עברתי את הבדיקה בהצלחה, אך שאלו אותי האם אני רוצה לעשות בדיקת ראיה מקיפה, אם השתנה לי המספר. השבתי שאכן בתקופה האחרונה אני מרגיש שינוי בראייה, ובשמחה נעבור את הבדיקה! מה יש לי להפסיד…
ערכו לי סיור בחנות כדי שאבחר משקפיים, במידה ואהיה צריך להחליף את המספר. לאחר שבחרתי (שימו לב איך מערכת מס' 1 נכנסה לתמונה חזק, כבר התחברתי רגשית למשקף החדש…), ערכתי את הבדיקה והתוצאות היו שאכן השתנה לי המספר, אלא שאני צריך משקפי קריאה או מולטיפוקל (שילוב של משקפי ראיה וקריאה). הראו לי כמה אפשרויות החל מ-1300 שקלים לפשוטות ביותר, 3500 לאיכות טובה יותר ו-7500 לאיכות הכי טובה, כשעלי לבחור ביניהן.
באותה תקופה קיבלתי החזר מס בסך 3500 ש"ח שנכנסו לחשבון ועדיין לא החלטתי מה לעשות איתם. אמרתי לעצמי, איזו סייעתא דשמיא שזה הגיע בדיוק בזמן. נסגור על האיכות הבינונית.
עד כאן פעלה מערכת מס' 1. אך אמרתי לעצמי, אני כל ערב מרצה ומדבר על כך שצריך להפעיל חשיבה, במיוחד בהוצאות כאלו גדולות, איך אני הולך ליפול בדיוק בזה, אולי הבדיקה שלהם לא כל כך מקצועית, והמחיר? אני הרי לא מכיר את התחום מהעבר, כדאי לברר ולהשוות.
סיום הסיפור היה, שהלכתי לרופא העיניים של הקופה, בבדיקה מקיפה הוא גילה שהמספר שלי במשקפי הראייה בסך הכל ירד מעט ואני לא צריך עדיין משקפי קריאה… הוא גם גילה לי שבגילי, גם אם הייתי צריך משקפי קריאה, המספר משתנה כל חצי שנה, ולא שווה לעשות מולטיפוקל יקר, אלא להמתין שהמספר יתייצב ובינתיים להשתמש בשתי משקפיים.
הלכתי לבדיקה ברשת נוספת שתכריע ביניהן והיא איששה את האבחנה של הרופא. כך הרווחתי 3500 ש"ח בלי לעבוד קשה… רק כתוצאה מהפעלת מערכת מס' 2.
***
לסיכום, לפני שאתם מחליטים על הוצאה גדולה, תחשבו פעמיים, תשוו מחירים, תבדקו האם זה מסתדר לכם כלכלית, ומה ה'מחיר' – מאמץ, שתצטרכו לשלם על כך בהמשך. תראו את התמונה הגדולה.
בהצלחה עצומה בהפעלת מערכת מס' 2!
