זה קרה לפני כמה וכמה שנים טובות. בשעת ערב של חנוכה – לאחר שכבר כלתה רגל מרחבת 'השוק העירוני' – יצאתי לסיור קצר בעיר העתיקה שלנו. הרחובות היו שוממים כפי שלא היו עד הנה, והסיבה הלא פשוטה: זאת כל צפתי יודע, כי החורף הצפתי האמתי מתחיל היום, בימי החנוכה. המעלות צונחות לכיוון המינוס והתריסים בבתים מוגפים. הצינה שולטת בעוז, מקפיאה, לא מאפשרת שהייה בת יותר מדקה בחוץ.
שוטטתי עם המצלמה בין הסמטאות השונות ופגשתי אותן רטובות ונקיות. נקיות תרתי-משמע: כי במזג אוויר חורפי-גלילי מצמית שכזה, איש לא העז להגיע ל'סיור חנוכיות' וצפת נשארה – שבח לבורא – נקייה מיהודים שאפילו לא יודעים שהם מתייוונים. כמו שמגיע לה תמיד. להישאר זכה וטהורה כמו שאבניה הקדושות רוצות.
מפזם את ניגונו של ידידי בעל-המנגן הנשמתי ר' שמואל גריינמן "אני ישנה וליבי ער", פגשתי כמה יהודים של לילה, כמו למשל חסר-בית שמוצא מרק מהביל בבית האברך שליבו ער המתגורר בסמטת הרב אבוהב, מטרים ספורים מבית הכנסת העתיק המפורסם. אבל לנרות לא היה קר בקור הזה. הן נשארו בחוץ זמן רב; המשיכו להאיר את הסמטאות באור יקרות שאין דומה לו. בקושי מוגנות הן, אבל בהחלט מגנות מפני רוחות יווניות זרות.
בבית כנסת האר"י האשכנזי כמו גם בבית הכנסת 'רבי יצחק אבוהב' הדליקו נרות בסביבות השעה 4:40, רגעים לפני השקיעה, מפני שלאחר תפילת ערבית בית הכנסת סוגר את שעריו וחוששים מפני הדליקה.
בבית הכנסת 'רבי יצחק אבוהב' התכבד חכם אמנון כהן הי"ו בהטבת הנרות, וזאת בחנוכייה מיוחדת שנתרמה לע"נ חכם פראזי חדד זצ"ל – אביו של הגבאי רבי שלמה חדד הי"ו, ואילו בבית הכנסת האר"י הוטבה חנוכיית הזהב הגדולה אותה תרם בשנת תשמ"א הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת ר' משה גרוס ז"ל. טרם תפילת ערבית נערך שיעור מיוחד לחנוכה מאת הרה"ג רבי נחום גוטרמן שליט"א – ראש מרכז 'מיתר שבלב' בעיר העתיקה.
"עיר המקובלים", רשמתי לעצמי אז, "הדליקה נרות בחסות הערפל והזכירה את הדלקת הנרות בימי אפלה, ימים שבהם חושך כיסה ארץ וערפל לאומים". "בימים ההם – בזמן הזה".
אני שמח להגיש בפניכם צרור תמונות שצילמתי אז, תמונות שיכניסו אתכם לאווירה של חנוכה בעיר הקודש צפת. חנוכה באור אחר.
ויהי רצון שנזכה כולנו לאורו של חנוכה, אור של תורה שבעל פה ואור קדושת התורה.
