שלום רב לקוראי המגזין, ברוכים הנמצאים.
אופטימיות נזרקה בי כשחישבתי שבשבוע זה אוכל כבר להעלות אלי כתב רשמים מימי היארצייט של ר' ישעיה ב"ר משה זיע"א. חישבתי דרכי ותכננתי… וכשלתי.
רבות העליתי על הכתב במהלך 27 החודשים האחרונים מאז שבורא עולם הנחית על ברואיו את מידת הרחמים של מגיפת הקורונה לדורותיה ושלביה. בעיני המאמין, זו הייתה מהמתנות הנפלאות לעורר ליבות ישנים, לנענע שכבות אפר של שגרה מסמאת אמונה.
המוטו של התקופה התבטא בכך שאין תכנונים ארוכי טווח. הדבר היחיד שנותר לאדם לתכנן הוא את צעדיו הגשמיים ומילויים הרוחני לקראת עמידתו לפניו יתברך. זכו המוני בני ישראל לחיות חיים אמוניים וקרובים יותר לבורא, הכנת תכניות ברות ביצוע, הובררו ככאלה שטלטלה פתאומית תנדפו לכל עבר.
מי ששם מבטחו בבורא עולם, התחזק וקיבל קבלות טובות, הפרספקטיבה האישית השתנתה וברוך ד' לטובה ולברכה.
***
ידוע הפתגם שלטוב מתרגלים במהרה ואת הקושי והרע שוכחים ומדחיקים. וזה חבל – משום שקנייני מידות טובות שרכשנו בעמל, ראוי שנעטפם באהבה וניקח עמנו כצידה לדרך.
את רשמיי ממסע היארצייט איאלץ בתכנוני הזמן לדחות לפעם אחרת, אך בכל זאת אשתפכם בחוויה המיוחדת שזוכים אנו להרגישה בימים אלה.
ברוך ד' הטוב והמיטיב, שהשגרה חוזרת למקומה, הנסיעות דוחקות פחדים, תכנוני מסעות קודש חזרו לשגרת הלשון המדוברת, אף רחובה של עיר שבעבר הרחוק מאפיינה היה מיקרוקוסמוס של בליל לשונות ונעלם עם המגיפה, חוזר אט אט לימי זוהרה והשפות הנשמעות בעיר הן מכל הלשונות.
השבוע האחרון של חופשת חודש ניסן, הוא מהימים שבהם אני נהנה לראות את בני התשחורת היקרים, שאפשר לזהותם ולהריח את ריח בית המדרש הספוג במידותיהם. אשרי יולדתם, אשרי רבותיהם.
ובכל זאת – פטור בלא כלום אי אפשר… יצא לי להיפגש עם הנין של הצדיק שמגיע מדי שנה לביקור בציון של הסבא הגדול. מעניין לשמוע סיפורי צדיקים מפעם, במעטפת האותנטית של בני הבית שזכו לגדול בבית רווי געגועים ואהבת ישראל ללא שיור.
רותקתי לשמוע את מנהגו של הצדיק – שכאברהם אבינו ע"ה, עמד על המשמר והביט בחלון ביתו שהשקיף על רחוב העיירה והמתין לתפוס יהודי שיצטרך לסיוע עזרה ותושייה. ולא, לא היה מדובר בגביר העיירה, מדובר ביהודי שלא היה לו עודפי ממון ורכוש, כשאת המעט שהיה לו לא הותיר לעצמו, חילק פיזר נתן לאביונים מקרב עמו.
כשהנין מספר וכולו הופך לשלהבת אש, ניכר שההשפעה של הסב הגדול טבועה בדמו, אך אני שואל אותו בפשטות, את שרבים שואלים: היכן היה מקומו לאורך השנים? כילד, כנער, אף לא בהמשך הדרך כשבגרתי, לא שמעתי על הצדיק. התופעה קנתה לה שביתה ומקום של ממש, לא יותר מאשר לפני עשור. הנהירה ההמונית היא תופעה חדשה לחלוטין.
תשובתו הפתיעה אותי: אתה צודק, וזה מלמד על מצב הדור הקשה ועל כך שבני ישראל הקדושים מחפשים ישועות, והוא ממשיך בבכייה: שילמדו מהזיידע, כמה דמעות הזיל על צרות עם ישראל. שיתפללו לבורא עולם בכוונת הלב, במתינות, ובזכות הצדיק יראו ישועת השם.
השיחה האותנטית – האמונית, שמנפה את המוץ מהתבן, לא מאפשרת לטעות ולהטעות, היא השורש שעליו נשענים המוני הבאים לשפוך צקון לחש, ואם זה כך, הרי זה משובח ומוסיף אהבה להשם יתברך.
***
ההר והעיירה המנומנמת מתעוררים לחיים, מזג האוויר המתעתע קר וחם בערבוביה עם ממטרים שמופיעים בלי התראה מאפשרים לבאים להתהלך בביטחון שמירת העיניים. אפילו אוהלי הכנסת האורחים הם במצב טוב לאין שיעור מהמקבילה הישראלית, כך שמבחינה רוחנית, למי שבאמת מגיע לתכלית של תפילה, המקום טעון באנרגיות חיוביות. חסידיות. יש במאור הפנים החסידי עם השלווה האירופאית, משהו טוב שמשפיע גם על המתפלל שמגיע מהלבנט, מסיר הסירים של הלחץ והסטרס המזרח תיכוני.
אני נהנה לראות את הישראלי שלפעמים נדהם מהאפשרות להיכנס לקניון מבלי שייעצר על ידי עוטה טלית ירוקה/כתומה/צהובה זרחנית עם שלט ביטחון שמחטט לו בתיק – מבט מופתע עגול פנים מהכניסה החופשית… הנהיגה הרגועה שמאפשרת לחצות שדרה בלי שימוש בצופר… ומבלי לעקוף או להיות נעקף – היא עוד אחד מהפלאים שהישראלים יכולים ליהנות ממנו בניכר. זה מצוין להוריד את הסטרס…
אז בשבוע בו חלים תמורות בעולמנו – בראש וראשונה חזרתם של רבבות לומדי התורה מגיני העם, לשקוד על תלמודם בהיכלי התורה בראש חודש אייר – נתברך מפיהם של תינוקות של בית רבן, שיבוא החודש הבא עלינו לטובה וברכה ושנזכה להשלים את סדר הקיץ בעליה מתמדת בדרכי התורה והיראה, שנראה את פרי עמלנו צומחים לאילנות המשלחים פארותיהם לכל עבר.
מעבר לכך, בארץ ישראל יחול יום הזיכרון ויום העצמאות – דבר שבהחלט מתבקש להתייחס אליו (ראה בהרחבה בטורו של הרה"ג רבי מרדכי נויגרשל שליט"א במגזין זה). בתמצית הדברים, אין למי שנמנה על מחנה המאמינים להימצא בפרהסיה הציבורית, וכשכבר זה קורה ונצרך, לזכור שבן אדם לחבירו הוא אש, וחלילה לא להתגרות במי שעלולים להיות הורים או ילדים שכולי חרב מלחמה, שיראו באי העמידה זלזול בכבוד מתם היקר להם. הם לא זכו להבין שלימוד משנה תועיל לנשמת הי"ד יותר מכל ההבל הריקני. ומי שצועד בראש חוצות הוא שופך דמים ומחלל את השם. נקלעת לסיטואציה, עמוד ואמור פרק תהילים/משנה.
***
בהונגריה – יחול היארצייט של ר' ישעיה ב"ר משה – בו חל מדי שנה גידול משמעותי בכמות היהודים שטורחים ובאים לציון הצדיק. אפשר בכוונון הלב להשיג דרגות של זוך ואמונה ולראות ישועות בסייעתא דשמיא. רחמנא ליבא בעי.
ביום ראשון הבא, יחול יום פטירתה של סבתי – אם אמי שתיבדל לחיים טובים וארוכים – הצדקנית והמלומדת בייסורים, אוד מוצל מאש הנאצים הארורים, מהעיר קראקוב שבפולין – שזכתה והקימה דורות של תורה, חסד ויראת שמים. יהיה הנכתב לעילוי נשמתה של מרת אסתר רייזיל בת ר' ישראל ע"ה נלב"ע ונטמנה בהר הזיתים, ביום ז' אייר ה'תשנ"ח
גוט שאבעס אהובים.
