הרב נויגרשל: ההרגשה ביום העצמאות

הרב נויגרשל: ההרגשה ביום העצמאות

מאמר זה יראה אור בשעה שמדינת ישראל תציין את יום העצמאות ה-74.

יום זה, שהפך אצל ציבור היראים ליום שכולו תורה, מעורר מידי שנה שאלות רבות ובמרכזן השאלה מה יחסנו, על פי מה שלמדנו מרבותינו, למה שיום זה מסמל וליום עצמו.

במאמר זה לא נדון בשאלה האם יש למאן דהו סמכות לקבוע "ימים לזכר". מול עינינו עומדים דברי מרן החזון איש באגרת צ"ז (אגרות חזו"א חלק א') אודות קביעת יום לזיכרון החורבן הגדול באירופה, שכתב: ענייני ההלכה קבועים ע"פ תורה שעיקרן בכתב ופירושן בתורה שבעל פה ואף נביא אינו רשאי לחדש עד שמצאו להן סמך מן התורה כן קביעת תענית לדורות הוא בכלל מצוה מדרבנן ומה שיש בידינו הוא מזמן שהיתה עדין נבואה ואיך נעיז פנינו דור שטוב לו השתיקה – להרהר בזאת לקבוע דברים לדורות…" ולנו די בדברים אלה.

במאמר זה נדון בשאלה האם לא נאה להודות להקב"ה על הניסים שנעשו בשבעים וארבע השנים האחרונות על אדמת ארץ ישראל ועל שיבת עמנו אליה? ותהיה מסגרת ההודיה אשר תהיה?

אין ספק שהקב"ה שומר עלינו ממאות מיליוני אויבים עם משאבים שאינם כלים המעוניינים בהשמדתנו. אין ספק שעמידתנו כאן בארץ הקודש היא למעלה מדרך הטבע. אין ספק שכל מה שקורה פה זועק עד לב השמים: יש כאן השגחה ניסית, רואים בחוש כי ארץ זו היא "ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה", ארץ אשר "תמיד עיני ד' אלוקיך בה".

וכאן שואל הבן: כלום לא נאה להודות על ניסים אלה שבכל יום עמנו?

 

***

 

נחלק את השאלה לשני חלקים:

  1. האם לא ראוי לקבוע יום לדורות להבעת התודה (לולא דברי החזון איש דלעיל).
  2. מה היחס ליום העצמאות שנקבע בסביבות ה' באייר.

בכל החגים שחגגו ישראל לציין אירוע הצלה ושמחה, היה האירוע אותו זוכרים בנוי על הדדיות מסוימת. התקיים בו "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". הנס עליו מודים התרחש תמיד כשעם ישראל פתח בצעד קטן משלו. עובדה זו מאפשרת לעמוד לפני הקב"ה ולהודות בלי בושת  פנים. כי כיצד יעמוד אדם להודות למי שעשה עמו טובה, אם בתמורה גמל לו רעה תחת טובה?

ניסי יציאת מצרים אותם חוגגים בפסח, החלו אחרי שעם ישראל מצדו צעד לקראת הקב"ה בדם פסח ובדם מילה, כנאמר, "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי".

קריעת ים סוף התרחשה אחרי קפיצתו הנחשונית של נחשון בן עמינדב, מתוך אמונה בטחון ומסירות נפש.

מתן תורה התקיים אחרי שאמרו נעשה ונשמע.

חג הסוכות נחגג לציון הסוכות שהיו במדבר אם ענני כבוד ואם סוכות ממש, והכל התחיל בהליכת עם ישראל במדבר אחרי האלוקים, הליכה ב"ארץ לא זרועה", כנאמר: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

גם נס פורים היה אחרי שהתאספו בצום ובתענית וחזרו בתשובה, ובחנוכה יצאו למלחמה על קדשי ישראל במסירות נפש גלויה ואז אירעו הניסים.

ואילו אצלנו? הקב"ה מצידו חולל נסים גלויים ואנו – לא זכינו שתאמר יציאת מצרים בלילות… לא זכינו שבליל החושך הענן והערפל של כפירה ונהנתנות מטריאליסטית יינתן ביטוי עז להכרת הטוב שלנו להקב"ה, לא זכינו שאלה שקבלו מהעם את המנדט לייצג אותנו קבל עולם, יביעו את רגשות הכרת הטובה ויקדשו שם שמים, ובמקום זאת כל תהלוכותיהם שחץ וגאווה, הנפת שריריהם ונתינת ביטוי לאמונתם בכוחם ובעוצם ידם תוך הכחשת הניסים ומחיקת שם שמים.

וגרוע מכל. היום, 74 שנים אחרי הקמת המדינה ואחרי שכל השנים היינו עדים לסיוע האלוקי המתמיד והמודגש, יותר מתמיד, עושה המערכת המנהלת את המדינה, והמייצגת מטעמה את המדינה, כל מאמץ למחוק את שם ד' ולמחוק כל זכר לאווירת יהדות מינימלית ולצורת יהדות מינימלית בתוככי המדינה, תוך שהם גם מנסים ליצור מציאות שתקרין על יהודי העולם את אמונותיהם והכחשותיהם את האלוקים ותורתו. וכל זה נעשה לעיני כל העולם וכדי בזיון וקצף.

 

***

 

יאמרו: אבל אי אפשר להתכחש כי נבנה עולם תורה נפלא שקשה לזכור גדול ומקיף כמוהו, והרבה מאד יהודים מקיימים מצוות בארץ ישראל. אכן, נכון הדבר, ועל כך אנו מודים עד שיבלו שפתותינו. לא דיברנו אלא על "מדינת ישראל", זו הרשמית, זו שאת הקמתה וקיומה חוגגים החוגגים.

אנו מדברים על המושג ה"יורידי" (משפטי) שנקרא "מדינת ישראל", זו שעל הקמתה הכריז בן גוריון בה' באייר תש"ח. זו שחוקיה אינם חוקי התורה ושנציגי הציבור שומר המצוות צריכים להיאבק בציפורניהם  על כל פיסת יהדות בחוצותיה. זו ש"בית המשפט העליון" שלה שעוסק גם הוא (משום מה) בחקיקה פוסל פעם אחר פעם רעיונות שריח יהדות נודף מהם ולו במעט.

מה שמתרחש כיום שרבים מחברי הממשלה הנוכחית עושים כל מאמץ, איש איש בתחומו, לערער את שורשי יהדות, לטשטש לחלוטין את צורתה היהודית של המדינה, להרוס את המשפחה היהודית בשרשיה, ולפתוח את שערי היהדות לכל דכפין. להציק לשומרי תורה ולנסות לצמצם את מספרם של לומדי התורה בכל דרך אפשרית. ורק הקונסטלציה הפוליטית השברירית מונעת מהם להפיק את כל זממם. אך הדבר מלמד כי המערכת הזו הקרויה "מדינת ישראל" בנויה בצורה כזו שתרחישים כאלה מתאפשרים. במה אפוא המדינה יהודית?

 

***

 

כותב שורות אלה היה שותף לפני שנים (בכ"ז אלול תשס"ד), בהגשת בג"ץ נגד מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות והספורט ועוד ועוד, בדרישה למנוע קיומו של משחק כדורגל (מאד חשוב, כלשונם…) בראש השנה ברמת גן.

המשחק אמור היה להיות נגד קבוצה המייצגת לא פחות מאשר את עיר הולדתה ובירתה של התנועה הנאצית – מינכן.

אחרי דיון ארוך אמר כבוד השופט מישאל חשין שישב בראש ההרכב: "איש אינו רוצה שהמשחק יתקיים בראש השנה, אך מה נעשה ומדינת ישראל לא הפקידה בידינו כלים למנוע זאת!"

כלומר, לא מדובר באי-הבנה של שופטים או בניצול מעמדם לבטא את השקפתם האישית. הם, כפי שפיהם ענה בהם, היו מעוניינים למנוע את המשחק, אך המדינה לא מאפשרת להם!!! מה היא אפוא יהדותה של המדינה?

האם אין בכך יריקה בפניו של זה שעשה את כל הניסים? איך נעמוד לפניו בלי בושת פנים להודות לו על מה שעשה לנו כשנציגינו  מבזים בשמנו (שהרי נבחרו על ידי רוב העם…) כל דבר קדוש?

 

***

 

ובענין התאריך עצמו, בה' באייר הקריא בן גוריון את מה שמכונה "מגילת העצמאות". נוכח מגילה זו אין לנו אלא להתבייש.

מגילה זו שהיא מגילת הייסוד של מדינת ישראל פותחת בשקר מגמתי, "בארץ ישראל קם העם היהודי"… העם היהודי לא קם בארץ ישראל אלא במדבר. הסיבה שהעם קם במדבר היתה כדי שלא יאמרו ש"ככל הגוים בית ישראל", כי כל גוי היה לגוי כשרכש לעצמו קרקע משותפת, ואילו עם ישראל היה לעם עם קבלת התורה כדברי רבנו סעדיה גאון, "אין ישראל אומה אלא בתורותיה". כבר בפתח המגילה נשמעת מגמת הכחשת זהותה היהודית האותנטית של המדינה המוצהרת בזה.

זאת ועוד, לאורך כל המגילה המליצית לעילא, אין כל זכר למילת הודיה להקדוש ברוך הוא, לקראת חתימתה נכתב אמנם "מתוך בטחון בצור ישראל", משפט שבן גוריון הסכים להוסיפו כדי לרצות את הנציגים הדתיים מתוך הנחה שמושג זה, "צור ישראל" עמום דיו, וכל אחד יסביר אותו כרצונו, אך הודיה להקב"ה על העבר ובקשה על העתיד, מאן דכר שמיה.

איך נוכל לשמוח ביום זה? כשמהותו הכללית היא נגד ד' ונגד משיחו והתאריך הספציפי מייצג את מה שהתרחש ביום זה בו בן גוריון הקריא את המגילה הבעייתית הנ"ל?

אולי בכך שביום זה מתרבה התורה בישראל (על ידי יוזמות פרטיות של גופים כאלה או אחרים ואנשים פרטיים, במקומות רבים) יש "תשובת משקל" מסוימת.

לא נותר לנו אלא להתפלל שהתהליך יתהפך לטובה ויצמח ממנו תהליך חיובי של "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון".

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

ומאירים את העולם

מיוחד: צוהר להנהגותיהם של מרנן גדולי ישראל שליט"א בימי החנוכה ובזמן הדלקת הנרות   מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט"א לא יוצא מתחומי

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן