פרק שני במסע באיטליה: קריעה בבית הכנסת שחולל

שלום לכם קוראים יקרים ונאמנים, ברוכים השבים.

במגזין האחרון הזכרתי את תחילת דרכי בבַּאֲרִי, את התגלגלותי לתוככי המחוז הדרומי של איטליה, כשבידע מקדים אני יודע שאני פוסע במקום בו פסעו אבות אבותינו בעת גלותם מארצנו.

כשאנחנו מביטים באתרי תיירות ואתרי מרפא בגולה, מתוך מבט של היותנו חלק משרשרת עמוסת חוליות הקשורה בנו ובעברנו ההיסטורי, כשהמבט ההיסטורי הוא מבט אמוני, הרי כל התמונה המשתקפת לעיניך מקבלת גוון ועומק שתייר רגיל אינו יכול להבין.

לך תסביר לתייר נכרי מתיקות שביתת שבת? "זה שאתה נהנה ולא משעמם אותך, אני אולי יכול להבין, אבל להתרגש מכך?" – אני נשאל לא פעם.  לך תסביר רגשות? ועוד רגשות יהודיים עם מטען בן מאות ואלפי שנים.

אני חוזר לסמטת הָעִיר בַּאֲרִי, בה אני שוהה כעת ומחפש על-פי מידע מוקדם שבידי בית כנסת עתיק שבו התפללו בעלי התוספות ולמעלה בקודש.

במהלך שוטטותי במחוז לחפש את שאיוותה נפשי, כבר התגלגלה אלי השמועה על הגטו היהודי שהקימו פה הנאצים ועוזריהם הפשיסטים האיטלקים שהחיו את ציר הרשע הקדמוני של עשיו שונא ליעקב עם הנאצים הארורים (בהמשך נשוב אל הגטו ואל המושבה היהודית שהתנחלה פה לקראת העפלה הבלתי לגאלית שהתנהלה מפה). אך אני חיפשתי שנים אחורה.

***

 

שמתי פעמי אל בית העירייה, לברר האם יש לשכת מידע לתיירים ודרך להגיע למחלקה לשימור היסטורי. כל איטליה רוויה במחלקות הללו, הם יודעים לטפל, לטפח ולשמר את עברם, הם מבינים את החשיבות בעניין.

ואכן, הגעתי אל המחלקה ההיסטורית בעיירה ושם עונה לי גברת איטלקית מבוגרת במבט לא מבשר אהדה: "אין כאן בעיירה היסטוריה יהודית". ניסיוני הראשון לעמת אותה עם מידע שיש לי הביא למבע פנים אטום, רושף אטימות של צאצאית אותנטית לעשיו.

ביציאתי, אני נתקל בשוטר מבוגר שבא לקראתי עם פנקס. אני מבין מיד שבא לקנוס על חנייתי לא במקום מותר… אך אני נפנה אליו ומקדימו בשאלה האם יוכל בטובו לסייע לי. אם הגברת אטומת הלב מהעירייה ידעה אנגלית, השוטר הזה דיבר רק איטלקית. ניסיתי להסביר לו בשפת הידיים והפנטומימה, כשלבסוף נעתר להמתין לי בשאלה בעזרת הפלא הטכנולוגי תכנת תרגום – למרות שלעיתים מזומנות התוכנה מתרגמת בעיוות נורא.

לאחר שהבין שאלתי, הוא שינה יחסו אלי והזמינני לשבת במשרדו – שהיה ממוקם בגב הבניין בו שוחחנו. וזאת כדאי לזכור להבא, כשמי מאתנו ירצה לתכנן ביקור באזור: מדובר בחבל ארץ שככל הנראה קרובה לגיהנום. האקלים הלוהט בה – 47 מעלות בעת שיחתי עם השוטר – בקיץ, מקשה על הנשימה, שלא לדבר על הליכה לכבדי משקל…

 

***

 

במשרד הוא עשה טלפון ובקש ממני בתנועת יד להמתין, עד שנכנס הקולגה שלו, נכד לנפילים מימי נח.  מימי לא נתקלתי באיש גבוה ורחב כל כך, אך חביב להפליא, מדבר אנגלית טובה ויודע היסטוריה.

הוא התנדב לספר לי על ההיסטוריה היהודית כפי שמסופר במשפחה – הוא תיאר. הוא יליד המקום והם נטועים שם דורות רבים.

ואז הגיע הדובדבן – הוא ילווה אותי לסיור מיוחד. הסיור היה מרתק. הובלתי לרחבה מרשימה, סביבה בתים עתיקים, ובמרכז הרחבה כנסיה רח"ל. הוא מכוון צעדיו אל עבר המקום, כשאני פונה אליו ומבקש ממנו להתמקד בהיסטוריה היהודית… הוא עונה לי: נראה לך שאקח יהודי דתי לכנסיה נוצרית? זה בית כנסת!

אתה בטוח? אני שואל בספקנות גוברת… 'כן!', הוא משיב נחרצות.

סקרנותי גברה – גם קצב פעימות ליבי. כשהוא מתקרב לבניין הוא מראה לי סימני מגן דוד מתחת לטיח ומאחורי הבניין סימנים לפתח שנאטם – ובמשקוף צורת מזוזה! להלכה, בית כנסת שחולל על-ידי הגויים בחוץ לארץ, לשיטת חלק מהראשונים ובראשם הרמב"ן, הרי קדושתו יוצאת לחולין ובטילה, אך הרגש היהודי רתח בקרבי. נפלתי אפיים ארצה וקרעתי קריעה כדין הרואה בית הכנסת בחורבנו. הרגשתי שדמעותיי נוגעות ומתערבות בדמם של קדושי עליון שצעדו עלי שור באדמה הזו.

או אז חיכתה לי עוד אחת מההפתעות שחבל ארץ זה זימן לי.

התוודעתי לקיומו של גטו יהודי שהיה פה בימי מלחמת העולם השניה, ועל מבצעי העפלה שיצאו ממקום זה. הפתעה גדולה נגלתה לי למראה שלט רחוב בעיירה הנידחת בדרומה של המדינה בשם אנה פרנק… הדבר האחרון שאתה מצפה ממנו במקום פסטורלי ושליו אל מול גלי ים שקט המתנפצים בהוד קדומים הוא לראות שרידי גטו שהפך למחנה העפלה לארץ ישראל.

ואכן סיפרו לי יהודים החיים עמנו שבני משפחתם נישאו ונולדו בחוף ימה של בארי באיטליה בדרכי מילוטם מפולין העשנה.

וזוהי רק ההקדמה למה שמצפה לנו בהמשך…

גוט שאבעס קוראים יקרים.

 

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן