אנו נמצאים בין שני המקורות הגדולים להתרגשות היהודית לאורך כל הדורות: קריעת ים סוף ומעמד הר סיני.
קראנו בפרשת השבוע שעבר 'והאזנת למצוותיו' והשבוע נקרא בסייעתא דשמיא 'וכל העם רואים את הקולות'. הסוד של שני המעמדים המופלאים בזה שלא רק בתוכן שלהם, אלא גם באופן התרחשותם הם מלמדים אותנו לעולמי עולמים מה וכיצד עלינו לעשות בעולם הזה.
כשם שבבדיקת אולטראסאונד (על-קול) אנו רואים בפירוש בציור דימוי אמיתי את כל האיברים הנבדקים בתנועתם והשתנותם, לפרטי הפרטים, כך כלל ישראל במעמד מתן התורה הקדושה ובתוכן נשמותינו ראו את האותיות שבהן נבראו שמים וארץ.
החיבור הזה בין החושים שהשם יתברך חפץ בו מורה על הדרך המיוחלת של תלמוד תורה וקיומה, כיצד מחייבת התורה בחיי היומיום.
המשל לכך, כשם שמצביא דגול משתמש בכל חושיו לחדדם, כך על היהודי, הזוכה הגדול לתפקיד לבנות עולמות, הוא נותן את כל כלי הגוף והנפש יחד לשמשו יתברך ולהמליכו על עצמו ועל העולם.
וכשם שחידד הקב"ה את החושים ואת המקשה האחת הזו נתן לנו במתנה כך עלינו לדלות מן האחדות הזאת האמיתי לעבודה היהודית שלנו.
***
בקופה האחרונה הגיע אלי אברך שסובל מחולי נפשי רב-שנתי שערער את מצבו הגופני ופגע בתפקודו בצורה מתמדת וקשה.
לאחר מאמץ במהלך השבועיים האחרונים של עבודה עצמית לשנות את דרכיו הלקויות ולהשיב לעצמו כוחות אכן הצליח להתקדם במידת מה ובכך הוכיח את מסוגלותו לחולל את השינוי המבורך, אלא שרעייתו שליוותה אותו לפי בקשתי בביקור השני לצורך המשך הטיפול, ישבה עם מבט כבוי וחסר כל תקוה. לשאלתי האם אינך מאמינה במה שד' אמר, 'אני ד' רופאך', והרי את אף רואה התקדמות חיובית, השיבה: בד' אני מאמינה, אך לא בו, והצביע על בעלה.
ברור שזו לא תמונה של החושים המאוחדים ומחודדים, שאותה מבקש מאיתנו הבורא יתברך שמו ולכך מרגש אותנו בכל שנה ושנה בימי הפירות הברוכים של ט"ו בשבט הגשמיים והרוחניים, שהם אלו שצמחו מאמונה בקריעת ים סוף שמביאה למתן התורה האמיתית עם קבלת תורת אמת.
