דברים נפלאים משובצים בעובדות מגדולי הדורות כפי שהשיב מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי זצוק"ל * דבריהם הם זכרונם
צורב צעיר הגיע פעם אל מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל ושאלו כזאת: מה יעשה בחור שאין לו הכישרון להבנה עמוקה בסוגיות ואינו מצליח לרדת לעמקות סברת רעק"א או להבין מערכות מרן הגר"ש שקאפ ואיך יגדל לאילנא רברבא?
פתח בעל ה"ברכת מרדכי" זצוק"ל והשיבו: אין דבר כזה לא מוכשר, אם מדובר בתורה כל אחד מסוגל להבין, ואם זה לא תורה אף אחד לא צריך להבין.
ואחדד זאת במעשה לו הייתי עד בעצמי. היה זה כשביקר מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל בארה"ק ונקרא למסור שיעור בעיון לקבוצת לומדים במעון מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל וגם אנו זכינו להיות נוכחים אז בשיעור. ראוי לציין את הידוע ששיעורי רבי אהרן היו אומנות ממש בעמקותם הרבה ומורכבותם שהיה צריך עמל רב לרדת לסוף דעת דבריו.
באותו שיעור ישב גם הגאון הגדול רבי שמחה זיסל ברוידא זצוק"ל, שהיה צעיר לימים, ובמוחו העילויי תפס את מהלך השיעור עוד לפני שרבי אהרן סיים את דבריו, וכבר הוסיף בעצמו נדבכים באותו חידוש לפני שרבי אהרן אמרם, וכולם היו אחוזי התפעלות מכך.
מספר שעות לאחר מכן, הוסיף מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל, הייתי בבית מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל והשיחה נסוכה אודות שיעורו של רבי אהרן זצוק"ל, ואחד הנוכחים סיפר על תפיסתו המהירה של רבי שמחה זיסל בהתפעלו מכישרונו הנדיר. מרן הגרא"ז מלצר התמוגג למשמע אוזן והתבטא באהבת התלמידים שהייתה טבועה בעצמותיו, אנו יודעים מהו כישרון ותפיסה עוד מימי ליטא, אולם כמו רבי שמחה זיסל טרם ראיתי.
אחד הנוכחים ששמע את הדברים, הביע שאלתו בקול: ומה אעשה אני שאין לי את הכישרונות הגדולים, איך אוכל אני להגיע להבנה עמוקה כזו?
חייך אליו מרן הגרא"ז מלצר ואמר לו במתינות: אמור נא לי מיין טייער קינד, בני יקירי – וחשוב להדגיש שכשרבי איסר זלמן אמר 'בני יקירי' הוא באמת התכוון לכך – מהו ההבדל בין עילוי למי שאינו כזה?
התלמיד החריש ומרן הגראי"ז ניסה לשדלו: אמור אמור, מה בין עילוי למי שאינו עילוי?
אך הלה הבין שטוב יעשה אם ישתוק וימתין לתשובתו של מרן הגרא"ז.
נענה מרן הגרא"ז והשיב על השאלה בהחלטיות: חצי שעה זה החילוק, וההבדל בין מי שהתברך בכישרונות עילויים למי שאינו כזה, מה שהעילוי משיג במהירות יוכל מי שאינו עילוי להשיג בעוד חצי שעה של עמל ויגיעה.
והסיק מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל, דברי רבינו מרן הגרא"ז זצוק"ל הם נר לרגלי גם מי שלא בורך בכישרונות, שידע שלא נסגרה עליו הדלת, ועם קצת עמל יצליח להשיג כל הבנה גם הקשה ביותר. והאמת, מי שאינו עילוי ישיג עוד יותר, כי משקיע בלימודו גם את העמל, שפירותיו מובטחים.
הוסיף ואמר מרן ראש הישיבה זצוק"ל: אוכל להעיד מה שעיניי ראו ולא זר, כשהייתי נער צעיר החלו פליטי השואה להגיע לארה"ק, חלקם הגיעו היישר לישיבת חברון בירושלים. זכורני שהיינו עוקבים אחרי המעריב הראשון שלהם בישיבה, הם עמדו בתפילה לבוראם כשאין להם דבר בעולם, לא משפחה, לא מקום לינה ולא פרוסת לחם להשביע רעבונם. מחוסרי כל. והיינו יודעים ממה שראינו בעינינו שמי שמתפלל ביגיעת הלב ואחרי תפילתו המרצפות שסביבו לחות ממעיין דמעותיו, עתיד לצמוח ת"ח בעל שיעור קומה. ומעולם לא אוכזבנו, כל הבחורים שראינו אותם בוכים ומתפללים בדמעות שליש צמחו לרבנים מפורסמים וראשי ישיבות ורובם לא היו בעלי כישרונות כלל, מה שמלמד שלא הכישרון קובע את הצמיחה התורנית, אלא עמל התורה והתפילה מרובת הדמעות הם הקובעים את האדם.
