יועצת הנישואין גב’ אהובה פינקל על “מודל הקרחון”: מודל הקרחון הוא מודל התנהגותי, הנותן לנו מבט נכון על התנהגויות שאנו פוגשים אצל זולתנו
אין ספק, החובה לדון לכף זכות פוגשת אותנו אין ספור פעמים במהלך חיינו – ביחסינו עם הסביבה בכלל ועם בן הזוג בפרט.
מה פירוש לדון לכף זכות וכיצד עושים זאת? במחשבה פשוטה, כל פעם כשאנו נתקלים בסיטואציה בה הזולת פעל שלא כשורה עלינו “לשבור את הראש” כדי למצוא סיבה הגיונית שעלולה הייתה להיות לו, ולפיה – המעשה מתפרש באופן חיובי.
אומרים שהרב מבריסק הסביר פעם, כי הקב”ה לא ברא דבר לבטלה. ואם כך, הוא הקשה, לשם מה יצר הבורא במוחם של בני אדם את האפשרות לחשוב בצורה עקומה? בלשון בריסקאית מכנים זאת “סברא עקומה”. תשובתו הייתה – כדי שתהיה לנו אפשרות לדון לכף זכות. אכן, הרבה פעמים אנו רואים מעשה או התנהגות אשר פשוט וברור שהם שליליים, ובכל זאת מוטל עלינו לנסות לעשות כל טצדקי ולהשתמש גם בסברא עקומה כדי להכריע אותו מעשה לחיוב.
אולם דומה, כי קיים עומק נוסף בעניין של כף זכות. חז”ל בפרקי אבות הורו לנו: “והוי דן את כל האדם לכף זכות”. מדוע לא מספיק לכתוב: “והוי דן את האדם לכף זכות?” מפני שכאשר אנו מתבוננים על מעשה של אדם פלוני, חובה עלינו לקחת בחשבון את האדם כולו על מכלול תכונותיו, רגשותיו, הרגליו, כוחות גופו ונפשו, החינוך שהוא קיבל, האווירה שבה גדל ועוד ארוכה הרשימה. האם יש איזושהי אפשרות בעולם שנוכל לשקלל את כל הנתונים הללו ולהגיע לתוצאה סופית לגבי המעשה המטריד אותנו? ברור שלא. אי לכך, ודאי שהתוצאה הסופית תהיה לזכותו.
בני זוג, כמה שהם חושבים שהם הספיקו ללמוד זה את זו, עדיין חסרים להם נתונים. כל אחד מבני הזוג הגיע מרקע שונה, משפחה אחרת, קיבל חינוך אחר, כוחות גופו ונפשו שונים משל בן זוגו, התכונות אותן טבע בו הבורא אינן זהות ואפילו אינן דומות לאלו של בן זוגו. האם יש איזושהי אפשרות בעולם שנוכל לקחת את כל הנתונים הללו בחשבון?
מודל הקרחון
מודל הקרחון הוא מודל התנהגותי, הנותן לנו מבט נכון על התנהגויות שאנו פוגשים אצל זולתנו. ראיתם פעם קרחון ענק הצף במימי האוקיינוס? הקרחונים הללו עלולים להוות איום של ממש על ספינות המשייטות באזור, וספנים מנוסים יודעים לנווט ולהתחמק מהם. כל אדם חכם מבין ויודע, כי קצה הקרחון הצף על פני המים מהווה חלק קטן מן הקרחון עצמו, אשר הוא נסתר מן העין אך משמעותי ביותר כלפי הסביבה. כך עלינו להתייחס למעשים ולצורות התנהגות שאנו פוגשים אצל זולתנו. נדע ונבין, כי מה שנגלה לעינינו הוא רק קצה הקרחון. מאחורי כל התנהגות עומדת היסטוריה שלימה של חינוך, הרגלים, מידות ותכונות נפש.
בשביל לדון לכף זכות, אין צורך לדמיין תסריט דמיוני של הסיבה האפשרית המעמידה את המעשה באור חיובי. די בכך שנבין, כי אנו איננו מבינים ואיננו מסוגלים להבין את מניעיו של הזולת. אם נדע ונשכיל לדון את האדם כולו, כלומר את הסך הכל של האישיות שלו לכף זכות, נשנן לעצמנו כי הוא וודאי לא התכוון לרעה, וכי מניעיו היו מן הסתם חיוביים. באופן זה, גם אם המעשה עצמו לא ממש מתקבל על דעתנו – לפחות נשלים עם כך שהזולת מן הסתם עשה זאת מתוך כוונה טובה, ויש לו הסברים הגיוניים ומוצדקים למעשיו.
מה עושים כשהוא כועס?
רעייתו של אלעזר נלחצת מאד, כאשר בעלה מרים את הקול על הילדים. הלחץ שלה הופך לחרדה של ממש כאשר טון דיבורו הופך להיות כעוס, והוא ממש צועק ומתפרץ על צאצאיו.
היא עצמה, טיפוס רגוע ונינוח, בטוחה שצעקות וכעס יוצרים צלקות עמוקות בנפשם הרגישה של הילדים. אחרי התפרצות כזו, היא מתקשה לחזור לעצמה. סבר פניה כלפי בעלה הופך להיות קדורני, היא מסתגרת בתוך עצמה ומרגישה שאינה מסוגלת להתייחס אליו כראוי. הרעייה הלחוצה לא לוקחת בחשבון שמאחורי ההתנהגות הנראית לה שלילית ונוראה, עומד קרחון שלם. אלעזר גדל בבית בו היו רגילים לדבר בטון גבוה ונחרץ. לא ניכנס כאן לפולמוס האם הדבר ראוי מבחינה חינוכית או לא, אבל אלעזר ואחיו התרגלו לצורת הדיבור הזו, והוראה מההורים בטון נמוך יותר פשוט לא נקלטה באזניהם. אלעזר אפילו לא חושב – בשבילו זה הטון הנורמלי, וזו הדרך היחידה להשיג קצת משמעת.
במאמר מוסגר נאמר כאן, כי ילדים לומדים להסתדר מצוין עם זוג הורים בעלי אישיות ודפוס התנהגות שונה. מחקרים הוכיחו כי ילדים שגדלו בבית בו שני ההורים דיברו שתי שפות שונות, למדו בדרך כלל מצוין את שתי השפות ואפילו לא התבלבלו בשימוש ביניהן, כאשר לאבא פונים בשפה זו, ולאמא בשפה אחרת (כמובן, יש גם חריגים שהדו לשוניות הזיקה ליכולת הוורבלית שלהם).
הבעיות הופיעו, כשההורים עצמם התחילו לערבב. כך גם לגבי סגנון האישיות וההתנהגות של ההורים. שום דבר נורא לא יקרה בדרך כלל אם האבא יחנך בצורה תקיפה והאמא תפגין יותר רוך. הבעיות עלולות לצוץ, אם ההורים יתנגשו זה בזו ויסתרו האחד את דרכו של השני, במיוחד אם הדבר נעשה לעיני או לאזני הילדים.
