על מרנא אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט הק' מסופר: פעם אחת קיבל הזמנה מחכמי הקלויז בבראד בראשות הגאון רבי חיים הכהן ראפאפורט זצ"ל, שיבוא לפני בית דינו להסביר את שיטתו – דרך החסידות שהחלה להתפשט. בדרך הצטרף אליו תלמידו הרה"ק רבי זאב וואלף קיצעס זצ"ל.
פירות ט"ו בשבט באות ומופת
היה זה בימי חורף סוער, הדרך הייתה מכוסה בשלג ונסעו דרך היער. בהגיע יום ט"ו בשבט הצטער הבעש"ט הק' על שאין עמו פירות לברך עליהם ברכת שהחיינו ביום זה. ניגש לאילן ואמר: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" (מתפילת ר"ה), מיד נתגדלו תמרים, ובירך עליהם שהחיינו.
באותה תקופה לא היו כלל תמרים לחים בארץ ההיא, ע"כ חשב רבי וואלף שזוהי הזדמנות מתאימה להוכיח בפני בית הדין את גדלותו של הבעש"ט הק' ולכן אסף אל חיקו מהתמרים והניחם בקופסא על מנת להראותם לחכמי הקלויז.
כשהגיעו לביה"ד פתח רבי וואלף את הקופסא ולא מצא בה רק מים. מרוב בהלה שאל את הבעש"ט לפשר הדבר. ענה לו: אין לנצח על-ידי אותות ומופתים וגם בשמים אין רוצים בזה, ישנם דרכים אחרות כדי להוכיח צדקת מעשינו (הובא בשבחי בעש"ט ומסופר באריכות בקול יעקב קס"ד בשם רבי מאיר אריק זצ"ל, ועיין שם שציין כי המהר"ם אריק לא סיפר מעשה מסיפורי הצדיקים, אא"כ היה מקובל איש מפי איש).
ט"ו בשבט בבגדי שבת
משמעות מיוחדת לט"ו בשבט הייתה בבית האדמו"רים לבית רוז'ין. אבי השלשלת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, נהג ללבוש בגדי שבת לכבוד ר"ה לאילנות "כי האדם עץ השדה".
בניו ובני בניו ממשיכי השלשלת לבית רוז'ין שמרו על מסורת חגיגת יום זה וערכו את שולחנותיהם לכבודו של היום. בירחון תפארת ישראל גליון ז' עמ' 4 הובא מהרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן שאמר: "אצל כמה צדיקים היה המנהג שבחמשה עשר בשבט היו לובשים קיטל כמו בראש השנה, אבל אומר אני איך שיהיה, יעזור השי"ת שמהיום תחל שנה טובה לישראל. גם אמר ששמו של החודש ג"כ מרמז לזה שכן שבט ר"ת ש'נה ט'ובה ב'רוכה".
ט"ו בשבט יום הדין לחידושי תורה
בספרי החסידות הק' מצאנו שיום ט"ו בשבט הוא זמן מיוחד לחידושי תורה. בס' חידושי הרי"ם עה"ת בעניני ט"ו בשבט עמ' ק"ט כתב, כי חודש שבט נקרא על שם שפט, כי בחודש הזה מגישים מן השמים חידושי תורה מה שהאדם יחדש בכל ימות השנה.
הרה"ק מברדיטשוב זי"ע בקדושת לוי, ליקוטים לאבות דף ק"ח, הסביר שט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא כי חמשה עשר בשבט הוא הכנה למתן תורה. כמו"כ מצינו שהתורה ניתנה בחודש סיון, ומשה רבינו אמר למשנה התורה בחודש שבט, ככתוב (במדבר א') "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש… ביום ההוא הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".
ועיין בשו"ת ארץ צבי ח"ב דרוש א' הביא בשם בעל ה'אגלי טל' שאמר, שאחרי ט"ו בשבט הרגיש שינוי לטובה בחידושי תורה שלו, וזהו כי ביום זה יכולים לזכות להתחדשות בתורה כי האדם עץ השדה, וכן התורה נקראת עץ חיים, וביום זה עולה השרף באילנות ונכנסין בו המים ואין מים אלא תורה, ופירות האילן רומזים על חידושי תורה שהם פירותיו של האדם.
גם הרה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור פרשת בשלח, שנת תשכ"ג, הסביר שבט"ו בשבט הזמן לחדש ולקלוט דברי תורה. וכן אמר: "יש זמנים טובים לקלוט, ט"ו בשבט זמן נטיעה וקליטה, כאשר ירד הגשם וכו'. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. כתיב יערוף כמטר לקחי, ואיתא בגמ' על ט"ו בשבט שכבר יצאו רוב גשמים, וזה הרמז לקלוט דברי תורה".
יום המסוגל לישועות
בבית נדבורנא גם כן נהגו ביום זה כיומא דפגרא וגם לבשו בו בגדי שבת.
על האדמו"ר הרה"ק רבי חיים מרדכי מנדבורנא זי"ע, מסופר, שלקראת שולחן ט"ו בשבט שנערך בצהריים היה לובש בגדי שבת, ומשתדל להרבות בכל מיני פירות על השולחן ומברך וטועם מכל מין ומין ואחר כך אוסף ונותן לכל אחד ואחד מהנוכחים צלחת גדושה מכל המינים שעל השולחן ובשעת הנתינה היה מברך את המקבל בישועה פרטית המיוחדת הנזקקת לו, אם ברפואה, פרנסה, בנים וכו'.
הרה"ק בעל ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע נהג לברך 'שהחיינו' על פרי חדש בט"ו בשבט והיה עורך סעודה לכבוד היום. וכן נהגו אדמור"י קומרנא, להדר להביא בט"ו בשבט פירות ארץ ישראל לברכת שהחיינו, גם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וגם מרקחת מאתרוג.
ט"ו בשבט בשנות מלחמה ומגיפה
על הרה"ק רבי דוד בידרמן מלעלוב זי"ע שעלה לארץ ישראל בשנת תרי"א, מספרים כי ביום זה הראה את כוחו הגדול בציינו כי יום זה מסוגל לישועה. וכשם שהאילן מתברך בפירותיו, כך ישתבח האדם בפירותיו.
באחת משנות המלחמה העולמית הראשונה, היה זה בשנת תרע"ו, הסב רבי דוד לשולחנו ביום ט"ו בשבט ופירות ארץ ישראל שטוחים עליו, אולם אין יוצא ואין בא, שכן מחוץ שכלה חרב ובחדרים קצרה מגפת המחלות את יבולה המר.
והנה נפתחה הדלת וילד קטן בנו של אחד מנאמניו נכנס הביתה ומספר להרה"ק רבי דוד שאביו וכל בני ביתו נפלו למשכב וקיצם קרוב. נתקשרו עיניו של רבי דוד בדמעות ופרץ בבכי ואמר: "ריבונו של עולם שמחתי בחגה של ארץ ישראל הושבתה, אמור די לצרותינו".
מיד התאושש ובמאור פנים פנה אל הילד, הוציא פרי מערמת הפירות שלפניו והושיט לו, טפח על כתפיו בהוסיפו: "הא לך והבא הביתה ובטוח אני כי בזכות פירות ט"ו בשבט יזכה אביך לראות ממך פירות". והמגפה פסחה על הבית.
'שהחיינו' גם בחשכות
תיאור שלחן ט"ו בשבט אצל הרה"ק רבי יצחק אייזיק מספינקא זי"ע בעל ה'חקל יצחק', בשנות מלחמת העולמית השניה, רישומו של חסיד אחד שהיה שם בשעת מעשה וז"ל:
אזכור חגיגת ט"ו בשבט בבית הצדיק מספינקא זצ"ל, שולחנות ערוכים בפירות מגדנות ויינות משרים על המסובים מצב רוח חגיגי, מפי הצדיק היושב בפנים משולהבות, זרועי זוהר שמימי, נובעים פתגמים, ברקי רעיונות וסיפורים, המכניסים אותך לעולמות אחרים… מסביר את עניין המרגלים בפרד"ס ומושך את כולנו אגב אורחא להר המוריה, עומד ארוכות במקום המקדש וקבר רחל… וחנוונים ומוכרי גרוטאות כאילו שכחו חורי חנויותיהם ונמשכו בעל כרחם לעולמות של קסם ויופי שבחיק המכורה שלנו, ארצנו הקדושה…
אח"כ נוטל הצדיק פרי חדש לברך עליו שהחיינו, פניו נסוכות שמחה ופתאום נפץ אדיר זעזע את האוויר. בטרם ידענו מה קרה, כיסו רסיסי שמשות מנופצות ושתי אבנים גדולות וכבדות נחו וירו על השולחן בדיוק מול הרבי. נתבהר לעין כל מה קרה, נעשו פנים חיוורות כסיד ועיניים הסתכלו בהבעה של פחד… ובעצם לא קרה דבר יוצא מהכלל, אדוני הארץ לא רצו להודות במלכות שהקימו להם היהודים בתוך הרשות שלהם, והרשעים דשם רצו רק להזכירם שעל עקרבים הם יושבים… ורק נס מן השמים היה, שמזכרת זו לא עלתה בדמים ורק שמשות שבורות עמדו בפיות פעורים מבשרות אימה…
כשלקח הצדיק שוב את הפרי החדש בידו והתכונן לברך עליו, כאילו דבר לא קרה, הסתכלו עיניים תמהות משתוממות: שהחיינו לזמן הזה? הצדיק הרגיש בצפונות הלב, הניח את הפרי מידו, פתח ואמר: "שהחיינו וקיימנו לזמן הזה… כל מצוה יש לה זמן מיוחד להבליט את מובנה הפנימי של המצוה. ט"ו בשבט מזכיר לנו את ארץ ישראל ואת הגאולה העתידה. כיצד אפשר להבין את מהותה הפנימית, לולא שחושפים לעיניך את מהותה של הגולה המקולקלת… מתוך החושך אפשר להכיר את האור… אלמלא שישנו חושך אין להרגיש באור…" מיד הדהדו מאות פיות בבת אחת: 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'…
שירות זמירות ותשבחות של הימים הנוראים
בחצר הקודש ויז'ניץ גם היה נהוג לחגוג ולשמוח באכילת הפירות בשירים וזמירות ואמירת דברי תורה. הרה"ק 'אהבת ישראל', היה עורך שולחנו הטהור בט"ו בשבט ואמר דברי תורה. ממשיכי דרכו הלכו בעקבותיו. גם בנו הרה"ק רבי חיים מאיר מויז'ניץ זי"ע שהיה לובש בבגדי חג ונוטל ידיו לסעודה ומחלק פירות לכל אחד ואחד, גם הקטנים היו מקבלים ממנו פירות. לפני ברכת המזון היה אומר דברי תורה והיו מזמרים שירות ותשבחות ומנהג ויז'ניץ שמנגנים אז מניגוני הימים הנוראים.
