מאבות החסידות ומגדולי מעתיקי השמועה ומנחילי תורתו ומשנתו של מרנא אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי”ע, נמנה רבינו הרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפאלי זי”ע * גרגירים מתולדות ומשנת חייהם של האחים הקדושים הרה”ק הרבי ר’ אלימלך מליז’ענסק זי”ע והרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפאלי זי”ע
בספר ‘מעשה הצדיקים’ לידידי הרה”ח ר’ דוב בער אייסדורפער שליט”א, הביא את שסיפר הרה”ק רבי שמעון נתן נטע (הראשון) מלעלוב זצ”ל:
בנים צדיקים המאירים את העולם
אביהם של הרה”ק ר’ אלימלך והרבי ר’ זושא היה חשוך בנים ומנהגו היה לחלק בד לעניים על פסח. פעם אחת לא היה אפשר להשיג בד ושמע שיש אצל פריץ אחד למכור בד. הפריץ היה שונא ישראל ונסע אליו לקנות אצלו. כשבא לשם שלח להגיד לפריץ שרוצה לקנות אצלו ושלח הפריץ להגיד לו שיזהר, כי באם לא יסכים למחיר שמציע לו, הרי שיהרוג אותו, כי חש שבא להתל בו. והסכים. נכנס לפנים והראה לו הפריץ את הסחורה והציע לו מחיר גבוה מאוד. תיכף ומיד הוציא את כל הכסף בעד הסחורה ושילם לו.
הפריץ שלא האמין לדבר, נתרגש מאוד, ביקש לכבדו ואף אמר לו שייתן לו מתנה. הפריץ הוליכו אל תוך ביתו והובילו אל אוצרו, להראות לו את ארמונו וכל רכושו. בדרך הילוכם, שמע קול גונח והביט סביבו וראה שהקול יוצא מאחד שהיה תפוס בבור. שאל את הפריץ אודות האיש, אמר לו שזה יהודי שישב ב’ארענדע’ שלו ונשאר חייב כסף ולא היה לו לשלם וזרק אותו לבור שישהה שם עד שימות, והפריץ המשיך אתו הלאה.
טרם שנפרד מהפריץ אמר לו, היות שהפריץ אמר לו שרוצה לתת לו מתנה, על כן רוצה ממנו דבר קטן שיתן לו, וביקש הימנו שאת היהודי השוכב תפוס בבור, אותו הוא רוצה במתנה. הפריץ שהיה בטוח שרוצה אותו לעבדו, נתן לו רשות לקחת אותו. ואכן לקח עמו את היהודי שהיה במצב קשה, עוד בו נשמתו בקושי, כל בשרו היה חידודין ומלא פצעים וחורים מהשרצים שאכלו בבור את בשרו.
הוא הביאו אל ביתו, הכין לו מיטה, הביא לו תחבושות וסך בשרו במשחות מרפא וכך החיה והחזיק אותו בביתו עד שריפא אותו בשלימות. כשנפרד ממנו, אמר לו היהודי, שבזכות שהאיר את עיניו, מברכו שיתן לו הבורא יתברך שני בנים שיאירו את העולם, ומברכה זו נולדו לו הבנים הקדושים הני תרי צדיקי קמאי הרה”ק רבי אלימלך מליז’ענסק זי”ע והרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפאלי זי”ע.
ציונו של המגיד ממעזריטש בהאניפאלי
בבית החיים באניפאלי ספונים קדושים וטהורים, בהם ממשיכו של רבינו הבעש”ט הקדוש, רבינו המגיד ממעזריטש, לידו הרה”ק הרבי ר’ זושא ולידו הרה”ק רבי יהודה לייב הכהן. יריעה מיוחדת נוכל להקדיש על סיפור מציאת ציונים קדושים אלו, והנחת המצבה החדשה לפני כשלושים וחמש שנים, ע”י כ”ק מרן אדמו”ר מקארלין סטאלין שליט”א. ועוד חזון למועד.
ברם על השאלה, האיך הגיע המגיד ממעזריטש לאניפאלי? ומדוע ספון ומקום ציונו באניפאלי ולא במעזריטש?
על כך מסופר כי זמן מה לפני פטירתו פרצה מגיפה נוראה אשר השתוללה בכל האיזור כולו ורבים מתושבי מעזריטש נהרגו במגיפה רח”ל. הרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפאלי, שהיה אחד מגדולי חסידיו של המגיד ממעזריטש, חשש לחיי רבו, והזמינו לבוא להתארח אצלו בעיירת אניפאלי שהייתה רחוקה מכלל סכנה. רבנו קיבל את הזמנתו ועבר לאניפאלי.
סיפר לי ידידי הג”ר פישל אדלר שליט”א, ששמע מזקנו הגה”ח רבי משה אדלר זצ”ל, ששמע מאחד הרבנים שביקר בקברי הצדיקים באניפאלי לפני המלחמה העולמית האחרונה השואה האיומה, וכה סיפר: הוא עצמו ביקר בבית הקברות בעיר אניפאלי והשתטח על ציון המגיד זיע”א ועלתה בדעתו התמיהה מדוע מנוחתו כבוד בעיר אניפאלי ושאל לזקני העיר (לפני השואה כמובן).
ענו לו שכך היה מעשה: בעיר מעזריטש פרצה מגפה רח”ל וחששו לחייו של ‘המגיד’, אזי קם תלמידו הרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפאלי זיע”א ורצה לסדר ש’המגיד’ יעתיק מושבו לעיר אניפאלי והמגיד הסכים לכך, ברם דא עקא שגזר מושל אניפאלי שלא יכנסו לעיר תושבים ממקומות בהם פרצה המגפה, כי חשש שידבקו את תושבי עירו ולא הועיל כל ההשתדלות בזה.
אף על פי כן הוסיפו לשחד ולהשתדל בזה, עד שאמר המושל שאם יתחייב הרבי ר’ זושא בכתב באופן ברור שהוא מקבל אחריות שלא יוזקו בני העיר מביאת ‘המגיד’, או אז יניח המושל לביאת הצדיק ה’מגיד’ זיע”א לעיר אניפאלי ויאשר את כניסתו. והסכים לזה הצדיק הרבי ר’ זושא והתחייב בכתב שהוא אחראי שלא ימות שום אדם, הן מישראל והן מהגויים ואפילו עוברים מיום זה, עד כלות שנה! ומסר ביד המושל כתב ההתחייבות, ואזי הניחו ל’המגיד’ להתגורר בגבולם.
זמן קצר לאחר מכן, בי”ט כסליו שנת ה’תקל”ג, נסתלק המגיד והחזיר את נשמתו ליוצרו בהותירו אחריו מורשת ענקית אשר הלכה וגברה בחייו ואף גדלה לאחר פטירתו, ומשום כן מנוחתו כבוד באניפאלי.
והוסיף המספר, שהוא עצמו לאחר שמוע את הסיפור, חזר ל’בית החיים’ ובדק כמעט את כל המצבות ומאוד נפלא היה לראות שלא נפל מאומה מדברי הצדיק הרבי ר’ זושא, שהבחין וראה רק מצבות מזמן מוקדם ומזמן מאוחר, ומאותה שנה – שנת תקל”ב לא מצא שום מצבה (העתקתי סיפור מופלא זה לידידי הרה”ח ר’ דוב בער אייזדורפער שליט”א והדפיסם בספרו ‘מעשה הצדיקים’ ח”א).
