מושיען של ישראל: סיפורי הוד מהרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע ליומא דהילולא

מושיען של ישראל: סיפורי הוד מהרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע ליומא דהילולא

מגדולי מנחילי תורת החסידות ומשובבי נתיבות דרכה הקדושה, שעמל בסלילת מורשתה הברוכה להמוני בית ישראל, נמנה איש-הפלאות ומשדד-מערכות, מלאך-אלוקים וחכם-הרזים, רבינו הרב הקדוש רבי מאיר'ל מפרימישלאן זי"ע, שנודע והתפרסם כאיש צדיק נשגב קדוש ונורא, איש הפלאות אשר להיכלו נהרו המונים, וכל בני דורו ענו אחריו מקודש-מקודש, וחרדו למוצא פיו.

ראשית ממלכתו

 

עם פטירת אביו הגדול, הרה"ק רבי ארון-לייב, החל רבינו להנהיג את העדה, ותלמידי וחסידי אביו החלו לנהור אל היכלו, כדי שיורה להם את הדרך בעבודת ד', וכן ישפיע להם שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות.

לאחר הימים הנוראים בשנה הראשונה לנשיאותו, התקבצו על שולחנו מדמי הפדיונות בסך מאה רענדליך, שהיה סכום נכבד בימים ההם. וסיפר רבינו, שכשנסעו מעמו החסידים לאחר החג, בא אליו היצר הרע ואמר לו: 'מאיר, הן תדע שיהודים אלו באו אליך רק לכבוד אביך, כי רצו להתפלל בימים הנוראים בבית מדרשו, אך במשך ימי החורף לא תשוב לראותם, ועל כן ראוי שתשמור את הכסף כדי שיהיה לך די פרנסת משפחתך'.

רבינו התבונן בדברים והבין שזהו עצת היצר, שחפץ להכניס בו אהבת ממון וחסרון באמונה חלילה, ועל כן הלך תיכף באותו הלילה, וסובב בעיר וחילק את כל ממונו לעניים, בכדי שיהיה להם די צרכם ובמיוחד עצים לימות חורף.

בעלות השחר שב רבינו לביתו, וערך את עבודת התפילה. לאחר התפילה נחלש מעט מרוב נדודי הלילה, וחיפש לסעוד את ליבו ולהשיב את נפשו, אמרה לו הרבנית: 'מה אעשה, שלא השארת כסף בבית אפילו סכום מועט, ואין לי במה להכין לך דבר מאכל'. אולם רבינו בטח בד' ותיכף הופיע בביתם שליח מאת אחד מנגידי ארץ, שהביא עמו עבורם קפה וסוכר, ואף השאיר להם סכום כסף, והיה בזה לרבינו ישועת ד' כהרף עין.

 

עבודת הקודש

 

רבינו למרות עלותו על כס ההנהגה ורבבות שיחרו לפתחו, המשיך במעלותיו והליכותיו הנשגבות בענוותנותו המופלגת כפי שנהג מאז ומקדם ונהג בעצמו בשפלות ברך עצומה ונוראה, ועם זאת שכולם החזיקוהו לאיש צדיק וקדוש, לא פסק כל העת מלהרהר בתשובה.

פעם כשהיה רבינו בדרכים, יצאו בני העיירות לקראתו וחילקו לו כבוד רב, עקב כך הפטיר ואמר כי התעוררו לו מכך הרהורי תשובה רבים, שהרי כתוב בפסוק 'אדם ביקר ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו', דהיינו כשמכבדים את האדם בכבוד ויקר, ואינו מבין שיש לו לעשות תשובה, אזי נמשל כבהמות הוא.

מפה-קדשו נשמעו לרוב דברי ענווה מחרידים ומבהילים, שנאמרו מתוך שפלות רוח גמורה שטלטל כל שומעם, פעם התבטא: 'בדין יש למאיר להיות בהכנעה ושפלות לפני הבורא, כי הוא ההיפך הגמור מהבורא, שהרי הבורא הוא היה, הוה ויהיה, ואני מאיר לא הייתי, וגם כעת מה אני, ואף בעולם הבא לא אהיה'.

אחיינו של רבינו, הרה"ק רבי בער'צי מנדבורנה זי"ע, הגיע פעם להסתופף בצילו של דודו – רבינו, בשבת מברכין אלול, ושמע לחרדתו את רבינו קורא באנחה מנהמת ליבו: 'הנה כבר הגיעה שבת מברכין אלול, ומאיר עדיין לא עשה תשובה, באילו פנים יוכל לקבל את פני האורחים הבאים אליו, והאיך ישא פניו לערוך את שולחנו לכבוד שבת קודש'.

לאור כל ביטויי השפלות של רבינו על עצמו, העבודה בימי הסליחות והימים הנוראים בהיכל קדשו היתה בהתרוממות והתעלות בשלהבת אש קודש שליהטה על כל סובביו החסידים הרבים. וסיפרו שפעם שהה אצל רבינו בחודש אלול, שאר-בשרו ותלמידו, הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע, ורבינו היה סגור בחדרו, ואמר בהתעוררות את המזמור 'לדוד ד' אורי וישעי', והעיד, כי היה פלא גדול איך לא נשרף החדר בו היה שרוי דודו-רבינו, מרוב האש והתבערה שבעבעה בו בעת אמרו את המזמור.

 

מושיען של ישראל

 

מאז שנתפרסם שמו הקדוש של רבינו כצדיק נשגב וכאיש עושה פלאות, הפך מעונו לתל תלפיות ואבן שואבת לכל, במיוחד אלו הנמצאים בצער ומצוק. רבינו יושב בענוותנותו ושפלותו בחדרו הקדוש, ומשם משדד מערכות הטבע ומשנה סדרי עולם באות ומופת עבור ישועתן של ישראל.

פעם הופיע אצל רבינו יהודי חשוב להיפרד ממנו קודם עלותו לארץ הקודש. אמר לו רבינו: 'תדע שהים יש לו עזות פנים גדולה, על כן מאיר נותן לכם 'חלה-דעקל', ואם הים יחל לסעור, אזי תיקח את ה'חלה-דעקל' ותאמר: מאיר בן יענטא מכסה בזה החלות, וישקוט הים מזעפו". ואכן בעיצומה של דרך, החל הים לסעור ברוח וגלים סוערים, או אז לקח האיש את ה'חלה-דעקל' והטילו לתוך הים, ונח הים מזעפו.

שוב אירע שבא להסתופף בצל רבינו גיסו הגה"צ רבי מרדכי דוד ווינער ז"ל, ובעת נפרד מרבינו לשלום, העניק לו כיפה שתשמש לו כשמירה בדרכו, אך הזהירו שלא יהין לעבור בעיר ברעזאן שהיא על אם הדרך, וזאת מחמת שבני העיר רדפו בשעתו את הרה"ק רבי אשר ישעיה מראפשיץ זי"ע, על כן הקפיד שאפילו דבר מחפציו לא יעבור בעיר זו.

ויהי בצאתו לדרכו, סיכם את הנסיעה עם בעל-עגלה, והתנה עמו שלא יעבור בברעזאן, אך כשהתקרבו בסמיכות לברעזאן נרדם רמ"ד, ובעל-העגלה שהבחין שישן, המרה את פיו וקיצר את דרכו בנסעו אל תוך העיר ברעזאן. בהיותם בתוך העיר הקיץ רמ"ד משנתו, וראה את אשר לפניו, ולא היה לאל ידו לעשות מאומה, אך התפלא לראות שהכיפה שקיבל מרבינו אבדה ממנו. לאחר זמן כששב אל רבינו אמר לו: 'מאיר פקד אתכם שלא תסעו דרך העיר ברעזאן, ולא שמעתם לכך, על כן לקח מאיר את הכיפה', ותוך כדי דיבור פתח רבינו את מגירת שולחנו, והראה לו שהכיפה נמצאת שם.

 

גלוי וידוע לפניו

 

סיפור אחר אירע, כשבא לפני רבינו יהודי שאינו הגון, וכשנטל שלום שאל אותו רבינו: 'מאין אתה, ולמה באת אל מאיר?' השיב האיש: 'מעיר פלונית אני, ובאתי לשמוע תורה מהרבי'. שאלו רבינו: 'האם תבין מה שמאיר אומר?' השיב האיש: 'מדוע לא אבין, הרי בן תורה הנני'. מיד ציוה רבינו להביא ספר תהלים, ופתח ב'תפילה-למשה'  וביקש מהאיש שיפרש לו את הפסוק 'כי גז חיש ונעופה'  וגו'.

לאחר שפירש הלה כפשוטו, אמר לו רבינו: "מאיר יש לו פירוש אחר על כך: 'כי גז חיש' – היצר הרע אומר לאדם מהר – 'חיש-ונעופה' לעשות חטאים גדולים, בטענה שישמר הדבר בסוד, אך בסוף הפסוק נכתב 'וכיראתך עברתך', שיש לאדם להישמר מהחטא כי ייתכן ובסוף ייוודע הדבר". ובכך הבין האיש שרבינו רואה את חטאיו, ופרץ בבכי וחזר בתשובה שלימה. ורבינו תיקן לו דרך תשובה.

כשהיה בידי רבינו לעורר יהודים לעבודת הבורא, היה מאיר להם את הדרך, למרות שבכך היה מגלה מעט ממדרגותיו הנעלות והנשגבות שעמל כל ימיו שיהיו בהסתר מעין רואים. בהקשר לכך מסופר, שרבינו היה נוהג לטבול במקוה בעירו, שהיה ממוקם בתחתית ההר, ואף בימות החורף שהדרך היתה חלקה מאוד בעקבות השלגים, היה יורד בזריזות ללא שיינזק כלל. פעם כשראו זאת כמה מאורחיו, ניסו לרדת אף הם אל המקוה בצורה זו, כשחשבו שגם הם יצליחו בכך, אך הם ניזוקו. כששאלו את רבינו לאחר מכן, איך מצליח ללכת בדרך זו ללא שיינזק, השיבם רבינו: 'כשקשורים למעלה, לא נופלים למטה'.

בדברי דרבנות עורר פעם רבינו את אחד היהודים שהופיע אצלו, שהיה לו 'בית מזיגה' באחד הכפרים, שהתאונן בפניו שיהודי אחר רוצה להשיג את גבולו ולנשל אותו מפרנסתו, רבינו שאלו אם יש עמו ספר תהלים, השיבו שכן ונתנו לרבינו. רבינו לקח את קולמוסו רשם בו כזאת: "שיל"ת. כפי עתים הללו היה ראוי להיות לכל איש יראה לפני ד' יתברך, לא לרדוף אחר ההבל, כי סוף עושי עולה ורשע הוא הבל, ושם גם כן אין הפקר, מוטב שיעשה תשובה וילך וילמד מעשים טובים ויתברך מהבורא, כי מה שנגזר פרנסה גם בלא עוולה ישיג הטובה".

* * *

רבות ניתן לספר על מעשי תקפו וגבורתו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, יעידו שני הכרכים המופלאים 'אספקלריה המאירה' של הרה"ח ר' מרדכי גרליץ שיחי'. סיפורים מופלאים מקורותיו ותולדותיו של רבינו, מובאים במדור התולדות שבראש הספר החדש 'דברי מאיר השלם' היוצא לאור בימים אלו, יחד עם המקורות לסיפורים שהובא. תודה מיוחדת להרב ר' יצחק אהרן שימון שיחי', חבר מערכת 'פאר מקדושים' – שליקט ואסף ביגיעה בעבודת עריכת מדור התולדות המעטר את הספר החדש, ממנו נשזרה יריעה מיוחדת זו. חן חן לו.

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

זאת התורה לא תהא מוחלפת – "כל המבזה תלמידי חכמים"

בימים אלו של ימי הפורים הורה רבינו הגראי"ל שטינמן זצוק"ל לאחד ממרביצי התורה החשובים שליט"א שיראה להזהיר את בני הישיבה לקראת ימי הפורים, שידעו "ששום

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן