אלפי תלמידים ותלמידי תלמידים, גדולי ומרביצי תורה ויראה מכל קצווי תבל שנגה עליהם אור תורתו והתחממו לאישו הגדולה, יחד עם רבבות אלפי ישראל, שחו על דמותו הרוממה והמופלאה של הבריסקער-ראש-ישיבה מרן הגאון הצדיק הנודע רבי משולם דוד סאלאווייציק זצוק"ל, שנעלמה ונעקרה.
הוא שהיה עבורם המאור גדול לממשלת התורה, גאון וענק שיגע על כל תג ואות מאותיות התורה לדרשה ולבארה היטב, נודע ונתפרסם גם בדקדוקו והקפדתו בענייני ההלכה על כל פרטיהם והלכותיהם. חיבת המצוות ויראת אלוקים חפפה על ראשו כל ימי חייו, ובהשפעתו האיר ורומם לכל הבא בצל קורתו לשמוע את דבריו ולנהור לאורו. היראה והמורא בחרדת ההלכה עשו רושם עז בל ימחה גם על אלו אשר עמדו וחזו בהדרת פניו מרחוק, כפי שראו בכל הליכותיו ואורחותיו.
דירתו הצנועה ברחוב עמוס היתה שנים רבות תל תלפיות שהכל היו פונים אליו, קול התורה בשיעורים הסדירים שהיו מלווים בריתחא דאורייתא, היה נשמע למרחקים. משך שנים רבות היו תלמידים רבים סובבים ומקיפים את הבית, כדי לשמוע עוד רעיון עמוק ומקורי מבית מדרשה של בריסק, מחוסר מקום וריבוי משתתפים היו תלמידים מקשיבים לחידושים המפולפלים והשנונים דרך חלוני הבית, שמו אוזנם כאפרכסת וקלטו עוד ועוד מחידושיו וביאוריו.
דירת הוריי שיחיו, שהתגוררו מול הבית ברחוב עמוס (בו התגורר ראש הישיבה עד לתקופה אחרונה שחלה ועבר להתגורר בסמוך לישיבתו), כ'שכן' נחרטו בי משחר ילדותי המחזות הגדולים של חשיבות וחביבות התורה, דקדוקה של הלכה ואורה של תורה. בשבתות בחול ומועד, השכנים היו תמיד מתבוננים מהצד בהערצה ובהערכה, בגיל ורעדה, בראש הישיבה המהלך ברחוב בצניעות מופלגת כשהוא חף מגינונים.
מאידך פניו היו מאירות ומרעידות את הלב, בהיות כי יודעיו ומכיריו בני הדור הקודם סיפרו עד כמה אורחות חייו, הלכותיו והנהגותיו היו דומים להפליא להנהגות אביו גאון ישראל ה'בריסקער-רב' זצוק"ל. בעת קיימו ובלכתך בדרך ללא שמשים וללא גבאים, ניצלו רבים את ההזדמנות שנקרית לידם לשמוע מפיו וכן לפרוס בפניו דבר תורה או איזה ענין הלכה או הנהגה. מראהו של ראש הישיבה הבריסקאי עצר בעד רבים ולעיתים החדיר פחד ורעדה מובנת.
***
אבדל"ח זכינו לבקר רבות בבית, בו התגורר ולשמוע מנועם שיחו אמרות טהורות, פנינים יקרים, עובדות מופלאות והנהגות יושר, מהם למדנו מעט מזעיר מאישיותם הגדולה והמזהירה של רבותינו גדולי צדיקי החסידות וחסידיהם שהיו בקשרי אהבה עם אביו הגאון זי"ע. לפנינו כמה גרגירים משיחות מיוחדות אלו.
בלשון חסידים יתקדש
חביבות מיוחדת נודעה למרן הגרי"ז מבריסק זי"ע, לחבורת הקודש של חסידי קארלין וסלאנים הן בעיר בריסק והן בעיה"ק ירושלים. וכמים הפנים לפנים, היו זקני החסידים עולים לביתו של רבינו הבריסקער-רב להשתעשע בשעשועי דאורייתא ואף בסיפורי צדיקים שהיה נהנה לשמעם והיה מפליג בהתפעלות למשמע אזניו הטהורות.
מרן ראש ישיבת בריסק זצ"ל סיפר על הידידות המופלאה של רבינו עם קהילות החסידים בוילנא, שהיו משתעשעים בדברי תורה. בתי הכנסת בבריסק היו כולם באיזור אחד, ורק קיר אחד היה מפריד בין בית הכנסת בריסק והחסידים, כך שבמשך היום היו יושבים יחדיו ומתפלפלים בדברי תורה.
ראש הישיבה זצ"ל הוסיף, כי מלבד היותם לומדים ומתפלפלים יחדיו, אף הלך לשולחנו הטהור של האדמו"ר מקארלין (לפי תיאור התקופה שתיאר נראה כי הכוונה להאדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין זי"ע הי"ד, שהיה בא לשבות שבתות בבית הכנסת הקרלינאי בעיר בריסק, ט.פ.). "הסבא (מרן הגר"ח מבריסק) היה שולח את בניו להתפלל בבית הכנסת קארלין, שם מתפללים בצעקה ורצה שיראו מה זה תפילה בהתלהבות".
אבדל"ח סיפרתי לראש הישיבה זצ"ל עובדה אותה שמעתי מאאמו"ר הגה"ח רבי חיים שליט"א ממה שקיבל מזקני החסידים בקארלין: מרן הגר"ז מבריסק זי"ע נהג לאפות מצות במאפיית המצות של רבי לייבל'ה דיין (סלונים), רבות היו טרחותיו בעסקי האפייה, עמל ומתח רב הייתה האפייה, עד שבתום האפייה היה עולה לביהמ"ד קארלין בשכונת בית ישראל – מול המאפיה, כדי לפוש קמעה מהעבודה הקשה. כך היה נוהג מדי שנה. רבינו הגרי"ז היה יושב בינתיים ומשוחח עם זקני החסידים, פעמים מקשיב ופעמים אף מספר סיפורי צדיקים, 'ישיבות' מנוחה שלאחר האפייה היו לרב שיח בבית הכנסת, שכן הסיפורים והעובדות היו מועברים והפכו לשיחת היום בין פרחי החסידים.
תגובת מרן הרב מבריסק למעשה עם הרה"ק מבארדטישוב
שנה אחת, הגיע רבינו הגרי"ז מבריסק ואחד החסידים סיפר לו את הסיפור הידוע מהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א שהיה נוהג לאפות את מצותיו בהידור רב, בדקדוק והשגחה על כל פרט ופרט, לא נח ולא שקט עד סיום האפייה.
יהודי אחד פשוט, צדיק ותמים, הבחין בהידורים והדקדוקים הרבים של הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א והייתה לו חלישות הדעת על כך שאין באפשרותו להדר ולדקדק באפייתו כמו הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א והיה לו צער רב ועגמת נפש מכך.
אותו יהודי שגם הוא היה אמור לאפות את מצותיו באותה עת, נעמד בפינה ונשא תפילה חרישית מעמקי ליבו: "ריבונו של עולם, גם אנכי חפץ לקיים מצוות אכילת מצה וזהירות מחמץ בהידור, אך מה לעשות ואיש פשוט ודל אני ואין ביכולתי להדר ולדקדק כל כך כפי שעשה הרבי מבארדיטשוב, לכן הנני מפיל תחינתי לפני מלך מלכי המלכים, שתשלח את מלאכך הטובים שישגיחו על המצות שלי שתצאנה אף הם כשורת ומהודרות למצות אכילת מצה"…
האדמו"ר הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ששמע את תפילתו הרצינית בהשתפכות הנפש יוצאת מנהמת ליבו של היהודי, נהנה מאוד מתמימותו ומפשטות בקשתו, ביקש בתום האפייה להחליף עם היהודי את מצותיו ואמר לו: "טול אתה את המצות שכה עמלתי והידרתי על כך, ותן לי את המצות שלך שהמלאכים שמרו עליהם!"…
כוונת החסידים בסיפור הייתה כי הנה יש עדיפות למצותיו של היהודי שכה התפלל מעומק לבו מאלו המצות של הרה"ק מבארדיטשוב שכה עמל ודקדק עליהם בכל ההידורים.
אך רבינו בחריפות לשונו הבריסקאית הגיב על אתר: אדרבה, מתוך הסיפור ניתן ללמוד שתפילה מועלת ותפילתו של היהודי הפשוט והתמים נתקבלה, שכן לאחר תפילתו, זכה הוא במצותיו המהודרות שעליהם עמל ביגיעה הרה"ק מבארדיטשוב…
ראש הישיבה הגרמ"ד זצ"ל נהנה מהסיפור והוסיף: "אבא היה שומע ומספר סיפורים חסידים, ומספרם ללמוד ללמד מהנהגותיהם ולא סתם לשם סיפור".
יראת שמים על פניו
ראש הישיבה הוסיף ופתח בעוד סיפור מדהים, בהוסיפו שסיפור זה ידוע ומקובל גם בקרב חסידי סלונים וכך הווה: "דרכו של האדמו"ר בעל ה'בית אברהם' מסלונים זי"ע הייתה להגיע פעמיים בשנה לבקר את חסידיו בעיר בריסק. בכל פעם שהיה מגיע היה פותח את ביקורו בפגישה אצל אבא זי"ע. פעם אחת הגיע האדמו"ר ה'בית אברהם' לביתנו ואבא לא היה נוכח באותה עת. לשאלתו היכן הרב? השבנו שהלך לבדוק את המקווה במקום. האדמו"ר לא התעכב ומיד שם פעמיו לעבר המקווה בה שהה הרב מבריסק, להפתעתו מצא את הרב מושכב בבור המקוה בפישוט ידיים שקוע בבדיקה מעמיקה אם הכל תקין וכשר ושאין מים זוחלין או שאובין וכו'.
"האדמו"ר בעל ה'בית אברהם' עמד והבחין מהצד על צורת בדיקתו של הרב מבריסק. כשסיים הרב מבריסק את הבדיקה קם ועלה מהבור והופתע לראות את האדמו"ר בקרבתו. מיד שאלו הרב לדעתו האם הכל כשר למהדרין?
"האדמו"ר כמובן ענה כי אחרי בדיקה מדוקדקת כזאת הכל נראה כשר למהדרין מן המהדרין, אך נראה לו כי באחת מפינות הבור יש איזה חריץ או סדק כל שהוא. הרב מבריסק הזדעזע מיד וכל עצמותיו החלו דא לדא נקשן, שמא חלילה היה יכול להיכשל בחשש איסור. פניו נהיו סמוקות, עד שהאדמו"ר בעל ה'בית אברהם', לא הכיר כלל את רבינו, וכך רעד שעה ארוכה עד שירד לתקן את הבור".
סיים ראש הישיבה הגרמ"ד זצ"ל: "זה היה יראתו של אבא, לאחר עבודה קשה בפישוט ידיים ורגליים בבדיקה מדוקדקת שאל שוב וכשהעירו לו שמשהו אינו כשורה ח"ו החל רועד באימה ופחד ה'שויתי ד' היה לנגדו תמיד".
***
עוד רבות ממסכת חייהם המופלאים שהיו מוקדשים כל כולם לתורה ויראת שמים יסופר לדור אחרון, בהם קורות ותולדות מהתקופות המופלאות שגדל בבית מלכות שבבריסק ולאחר מכן בעיה"ק ירושלים ת"ו.
