האדם, כל כולו אינו אלא משל. זכה – הרי הוא נמשל למלאכי השרת, לא זכה – הרי הוא נמשל כבהמות נדמו. אלא שכדי להבין ולהפנים משל זה – נאמרו אלפי משלים.
המשל והנמשל, יסודו בתורה (בין היתר גם בברכותיו של בלעם) שנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
אף רבותינו אבות החסידות, הבעש"ט הקדוש ותלמידיו הק' החזיקו במטה "המשל והנמשל", במטרה ובמגמה לקרב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים וכן ללמד סנגוריה וזכות על בני ישראל. וכך אמר רבינו הבעש"ט: "המשל הוא כלי להשכל" (כתב שם טוב לקו"א ד'). והסבירם ביותר הרה"ק המגיד מטשערנאביל בספרו הק' 'מאור עינים' (פרשת האזינו): "ומלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג, י"ט), שכל הבריאה כולה היא משל להכרת הנהגת הבורא, שחסדו מלאה הארץ וכוחו וגבורתו מלא עולם…"
לפנינו מקצה יערת הדבש, מעט מאוסף "המשלים והנמשלים" שיצאו בקדושה ובטהרה מבית קודש הקדשים רבינו אור שבעת הימים מרנא הבעל שם טוב זיע"א, שנאספו מספרי תלמידיו הקדושים שהעלו את סיפורי משליו ע"ג הכתב, משלים אלו סודרו בחלק המשלים שביצירה המוארת 'בעל שם טוב השלם' שי"ל ע"י מכון 'פאר מקדושים' [המשלים עובדו ונערכו, שגם אנשים פשוטים כערכינו ישכילו ויבינו. גם כותרות המשלים – נערכו על ידינו].
תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לעומת תלמידי בלעם הרשע
המשיל רבינו הבעש"ט הק' מעשה באחד משרי המלך, ששכר אנשים שיעשו את מלאכתו בשדה, וברצותו שהעבודה תעשה על ידם בשלימות ערך לפניהם סעודה גדולה לפני צאתם לעבודה. באו לעבודה מבוגרים חסונים, ונלוו אליהם בניהם הצעירים.
שאל השר: "מה עושים כאן הנערים? הרי אינם מסוגלים לעבוד!"
נענו המבוגרים וענו: "מדוע אינם מסוגלים לעבוד? הם מסוגלים לעזור לנו. אנו נקצור, והם יעמרו עומרים!" הסכים השר, וכולם אכלו ושתו כל צרכם.
יצאו לשדה לעבוד את עבודתם, והשר בא לסקור את מלאכתם. ראה את המבוגרים עמלים בפרך, והנערים אינם עושים כלום. שאל: "מדוע הנערים אינם עובדים?"
אמרו המבוגרים: "הריהם קטנים, ואיך הם יכולים לעבוד?"
תמהו הממונים: הכיצד? לאכילה ולשתיה הם כגדולים ולעבודה הם קטנים?
והנה ידוע כי הרשעים משתמשים בכל המידות הרעות לטובתם הם – לאכילה ולשתיה ולבלות זמנם בנעימים. יש להם עין גדולה, שכל מה שיש להם אינו מספיק להם, לעולם אינם שבעים ותמיד הם מבקשים עוד. וכן רוח גבוהה ונפש רחבה וכדו' – כל המידות הרעות משמשות לרשעים לעניני העולם הזה ובשביל העולם הבא אין הם עושים כלום.
ולעומתם הצדיקים משתמשים בכל אותן המידות הרעות – לטובה. כי יש להם לצדיקים עין גדולה ברוחניות, שכמה שהם עובדים את השם, מעט הוא להם ומשתוקקים לכהנה וכהנה וכן כל המידות הנ"ל משמשות להם לעבודת הבורא וכל חייהם למען קדושת שמו יתברך.
וזהו ששאלו חכמינו: מכיון ששניהם – גם תלמידי אברהם אבינו וגם תלמידי בלעם הרשע משתמשים באותם המידות, מה ביניהם?
ועל זה השיבו: אלו אוכלים בעולם הזה ונוחלים עולם הבא, מכיון שהם משתמשים במידות הרעות לטובה בעולם הזה כדי לקבל שכר בעולם הבא. אולם תלמידי בלעם הרשע אוכלים ושבעים ואינם חושבים על העולם הבא. בענינים אלה של אכילה ושתיה הם גדולים ונוחלים את העולם הזה במלואו, ולכן אין להם מקום בעולם הבא ויורשין גיהינום.
כי אי אפשר להיות גדולים לגבי אכילה ושתיה וקטנים לגבי עבודה. (ספר כתונת פסים, הובא בספר הנפלא שערי ארמון משלים לימים נוראים, ובאוצר משלי חסידים ח"א עמו' 16).
בגנות מדת הגאוה
"שמעתי בשם מורי [הבעל שם טוב] זלה"ה משל אחד, אדם גבה קומה מאד, עמד נגד זריחת השמש שזרחה והקדירה חמה עליו ממש, וחכם אחד ראה מרחוק גדל חמימות אדם גדול הנ"ל, שלא מצא תרופה לנפשו להקר במים קרים על נפשו עייפה, מה עשה, וישב כנגדו ולקח כלי של מים לעצמו ושתה כל פעם כדי שיראה ממנו וכן יעשה, רק שזה עם כלי מים היה קצר קומה, וזה היה גבה קומה, והיה צריך להרכין ראשו ולשפיל קומתו כדי שייקח מעט מים לצמאו, ולא רצה להכניע עצמו שייקח ממנו מים מחמת גסות רוחו וגבה קומתו כאלו נצרך לזולתו, וזה החכם הבין זה, ולא מצא תרופה לו כדי לקח ממנו מעט מים עד שהכרח לזרוק מעט מים למעלה נגד פני האיש הנ"ל, אולי ייקח בפיו מעט מים לצמאו, והוא קרץ שפתיו זה בזה שלא יכנס בפיו מעט מים מזולתו שאין זה כבודו, וחזר ונפל לתוך פי הזורק מים, מה שאין כן זה שלא רצה לקבל עד שמת בצמא.
"והמשיל זה נגד עיר גדולה של חכמים וסופרים, שלא רצו לשמע ולקבל חכמה ומוסר איך ינהגו בדרכי ד', עד שנסתלק מהם ומהדור, ונשאר דור יתום. והבן" (צפנת פענח פר' וארא ד"ה ועוד כאן).
צילום התמונה: חברת הנסיעות אומן אקספרס
