דמותו הרוממה והמזהירה של עמוד ההוראה, גאון ישראל רבי שמשון אהרון פולנסקי מטעפליק ה'טעפליקער-רב' זי"ע, היתה אחת הדמויות המופלאות מנופה של ירושלים שעיטרו את כתרה. עד היום שחים אחריו זקני ירושלים בהערצה וסילודין. הטעפליקער-רב היה שם נרדף לגאון הגאונים, בור סוד שאינו מאבד טיפה, פיקח וחריף, מגדולי מורי ההוראה בדורות האחרונים שהעמיד רבים מרבני ארץ ישראל. כל כולו היה צדקה וחסד. עניו, קדוש וירא שמים.
הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ"ל, בעל 'מעדני השולחן' זכה ליצק מים על ידיו והיה מבני ביתו הקרובים, כל פסק הלכה, עובדה והנהגה אצר במוחו ואגר בזיכרונו. בספר השו"ת שלו – "מעדני מלכים" – מובאים פסקים רבים, בהם משא ומתן בפסיקתו של הגאון מטעפליק זי"ע שהגאון רבי לוי זכה לשמוע מפיו. וכמים הפנים אל פנים, הגאון מטעפליק חיבבו מאוד, ולאחר שנים שנו"נ עמו במו"מ של תורה, העניק לו 'נזר ההוראה'.
בכתב ההוראה של הגאון רבי לוי [אותו העתיק עבורנו נכדו חביבו הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס 'גם אני אודך'. תודתי נתונה לו על כך ועל שהשלים פרטים רבים ביריעה מיוחדת זו. ט.פ.] העלה הגאון מטעפליק בשבח תלמידו: "…כאשר בא לפני האברך הרה"ג הנעלה וכו' מוה"ר…. ועסקתי עימו בפלפול והלכה ומצאתיו נבון דבר ומשיב כהלכה וראוי הוא להורות הוראה בישראל יורה יורה ידין ידין כאחד הרבנים המובהקים בישראל, ואשרי העיר שתזכה לקבלו בתור רב ומורה כי חוץ מידיעתו הרחבה בתורה"ק מידותיו תרומיות".
צועד לאורם
תחילה שאלנו את הגאון בעל ה'מעדנים' על זכייתו להיות כ'בן-בית' אצל ה'טעפליקער-רב זי"ע, אשר כל בית ישראל נשענים על פסקיו, במיוחד בהלכות הבית, אשר רוב גדולי מורי ההורה שימשו אצלו בהוראה והמה מתלמידיו המופלגים.
סיפר הגה"צ רבי לוי: "הטעפליקער-רב זי"ע הכיר עוד את אאמו"ר הגאון רבי גמליאל רבינוביץ זצ"ל מעת התגוררותו בחו"ל. הוא היה ראש ישיבה בעיר קישינוב ורב ומורה צדק בחצר קדשו של הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זיע"א. אבי, בתור ראש ישיבה לתלמידים, היה מוסר להם שיעורים ביורה דעה, והיה מזמין את הרב מטעפליק לבוא לבחון את התלמידים שלמדו אצלו".
ה'טעפליקער-רב' היה באוקראינה טרם עלה לארה"ק?
"בהיותו בן עשרים התקבל לרבה של העיירה מדווין בפלך קיוב, ולאחר מכן התקבל לרבה של עיירת טעפליק, על יד העיר אומן. בטעפליק התפרסם כאחד מגדולי ההוראה וכבעל זיכרון נפלא. בשנת תרפ"ב הגיע לקישינוב. הוא היה בין הפליטים מאוקראינה בימי הפרעות של פטליורה, במטרה לעלות לארץ ישראל. שם עמד תקופה קצרה בראשות ישיבת קישינוב ואז הוא הכיר את אבי זצ"ל".
הגאון רבי לוי, בהיותו יתום מאביו ומאמו, שיגר אודותיו רבה של טבריה הגאון הצדיק רבי משה קליערס זצוק"ל מכתב מיוחד להנהלת 'בית היתומים – דיסקין' בו הוא מבקש שיקלטו את היתום הרך בין כתלי המוסד.
"בילדותי – סיפר לנו בעל 'מעדני השולחן' – התקבלתי לבית היתומים דיסקין, היחס שקיבלתי שם היה יחס מופלא במינו. היה לי את החדר הכי טוב ב'דיסקין', אולי בגלל שהייתי כבר ילד מבוגר… "
ולשם מה סיפר לנו בעל 'מעדני השולחן' פרט זה הנראה שולי לחלוטין שאינו קשור לעניין? הסכנו ושמענו את המשך דבריו המרתקים: "כשהיה מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א מגיע לנפוש ולנוח בימי הקיץ בין כתלי המוסד, הייתי אני מפנה את חדרי עבורו".
לשם מה היה מגיע מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א לבית היתומים בדיסקין? – שאלנו.
"בימי הקיץ הלוהטים, הוא לא היה יכול להישאר בדירתו שבבתי מחסה, לכן היה נוהג להגיע לבית היתומים דיסקין, זה היה בניין גבוה עם אויר טוב וצח, וכשהגיע היה מקבל את החדר שלי – בו הייתי ישן במשך כל השנה. ובגין זאת זכיתי בילדותי לשמשו, להכין עבורו את החדר, ולקרבה מיוחדת ממנו".
מקים עמודי ההוראה
סיפר הגאון רבי לוי: "ה'טעפליקער-רב זי"ע עלה לארץ הקודש כמה שנים קודם לכן. הוא הגיע עם נוו"ב הרבנית ושתי בנותיו בשנות תר"פ – אינני יודע עם זה היה בתרפ"ב או פ"ה, זה לא משנה. רבי יוסף חיים זוננפלד סידר לו דירה בקומת מרתף בשכונת בית ישראל, בחצר בית הכנסת השכונתי 'בית יעקב'. שם התגורר עד ליומו האחרון בדחקות ובעוני. הוא אמר לי פעם, 'כי הרב היחיד שהבין את מצבי כשהגעתי לארץ ישראל', היה רבי יוסף חיים זוננפלד'. הגרי"ח ניחמו ודיבר על לבו, וסיפר לו כי גם כאשר עלה הוא לירושלים, היתה לו רק הכתונת על גופו".
"בבואו לירושלים הכירו בו גאוני ירושלים בגדלותו, ואף הציעו לו לקבל משרת דיינות מטעם הרבנות הראשית, ברם בעידודו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע שהניא אותו מכך סירב לקבל".
הוספנו את ששמענו ממורי זקיני הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, את ששמע בשעתו מזקני ירושלים של מעלה, כי הגאון מטעפליק נימק להם בשעתו, ב'צוואה' קצרה מיוחדת שכתב אבי אביו שהכילה את המילים "ות"ל עיי' ברע"ב והגר"א", תוך כדי הוראה שנכדו – הגאון מטעפליק כשיעלה לירושלים יקיים צוואה זו, והגאון רבי יוסף חיים זי"ע פענח את הכתוב בצוואה: 'ואל תתוודע לרשות', ועיין ברע"ב והגר"א שפירשו – ואל תתוודע לרשות ליטול רבנות על ידה.
המשיך הגאון בעל 'מעדני השולחן' לספר: "למרות שנהג בענווה, היה נערץ בירושלים על כל החוגים. הוא שימש כרב שכונת בית ישראל בירושלים, וכראש ישיבת רבינו חיים יוסף בירושלים אותה הקים בשנת תש"ב, ועמד בראשה עד פטירתו. במסגרת זו אף השיב לשאלות בהלכה בבית הוראה שהקים על יד הישיבה.
"הטעפליקער-רב נודע כאחד מגדולי המורי הוראה בדורות האחרונים והעמיד דורות ודורי דורות של מורי הוראה מובהקים. כל תלמיד חכם שיש לו יד ושם בהוראה, אשכנזים כספרדים, היו רגליו מוליכות אותו אל ביתו הצר שנעשה 'בית ועד לחכמים'. ושם שימשו בהוראה כל גדולי הדור זצוק"ל ויבדלחט"א".
ניסינו למנות בפני הגאון רבי לוי את הרבנים הנודעים, בהם מי שנודעו לימים כגאוני עולם, ששימשו אצלו בהוראה, והמה: רבי דוד יונגרייז; עמוד ההוראה רבי שלמה זלמן אויערבאך; רבי ישראל יעקב פישר; רבי יצחק יואל רבינוביץ, האדמו"ר ממונוסטרישט; רבי שלום הלוי אייזן; רבי בנימין זאב פראג; רבי בנימין מנדלזון, רבה של קוממיות; רבי יוסף שאול אלישר; רבי יהושע העשיל ברים, ראש ישיבת רוז'ין; רבי דוב בער אליעזרוב, רבה של שכונת קטמון; רבי חנוך דוב פאדווא, רבה של לונדון; בעל 'שבט הלוי' רבי שמואל הלוי וואזנר; רבי יוסף שלום אלישיב; רבי עובדיה יוסף; רבי יחזקאל ראטה; ובר-שיחנו בעל ה'מעדני השולחן' רבי לוי רבינוביץ, ועוד רבים וגדולים נסמכו להוראה על ידו. שלמעשה, רוב רבני ירושלים הם תלמידיו, והולכים בשיטת הפסק, אותה הטווה בפסיקת הלכות ובפרט בדיני יו"ד.
לאחר שמנינו בפניו את רשימת הגאונים ענה לעומתנו: "ישנם עוד תלמידים רבים, זה עוד לא כל הרשימה. אבל יש להתבונן הרי כל גדולי ומורי הוראה בישראל אלו העמידו תלמידים ותלמידי תלמידים שהמה הולכים וצועדים להוראתו ולאורו של הגאון מטעפליק, במיוחד בהלכות יורה דעה, שהעמיד אבני יסוד בדרכי הפסיקה ההלכתית".
סיפר הגאון הצדיק רבי לוי: "בצעירותי הייתי יוצא ובא בביתו. גדולי תלמידי החכמים החריפים ביותר היו נפעמים מעוצם גדלותו. אם קרה וחדרו לליבו של מאן דהו אי אלו הרהורי גאוה על לימודו, אם היה סר לביתו של הגאון מטעפליק ומשוחח עמו בלימוד דקות בודדות, או אז היה נוכח שאינו אלא כקליפת השום מולו. זה היה ההרגשה שעמדנו מולו. ממש כאילו ואיננו יודעים מאומה… רק כך היו יכולים לקבל ממנו, כי היינו רוצים לשמוע האיך סובב המהלך שלו, איך בנה את היסודות בפסיקתו. בס"ד זכיתי להיות ממקורביו, גאון עולם שכל הדבר הקשה יביאון אליו. כוחו בהוראה היה כה גדול עד כי ניתן לראותו בתלמידיו ותלמידי תלמידיו, הוא החדיר בהם את מושגי ההוראה כטופח על מנת להטפיח".
אין שכחה בתורתו
סיפורי פלאות מסופרים על גאונותו וכוח זכרונו הבלתי רגיל. שכבר משחר ילדותו נתגלה כבעל זכרון עצום. ביקשנו איפוא להתבשם מניחוחות ימי הוד קדומים, ממה שחזה במחיצתו של גאון הגאונים.
"תלמידיו ומקורביו היו מגדירים את גאונותו, שכשקנה ספר ועיין בו זכרו לעשר שנים ואם עיין בו פעם שנייה – זכרו לעולם. אך היו מספרים כי מחוסר אמצעים כספיים אף פעם לא היה קונה ספרים, אלא נכנס לבית מסחר ספרים ושואל את הספר לקריאה ומשלם למוכר הספרים סכום זעום בעד הקריאה…"
"אספר לך את שסיפר לי רבי חיים אורי ליפשיץ, שזכה אך הוא לשהות עמו במחיצתו של ה'טעפליקער-רב זי"ע שעות שלימות. שבכל יום ויום היה לו אירוע מיוחד שנחרת בזכרוני. פעם בעת שהיתה בדיחא דעתו הרהיב עוז ואמר לו: 'מורי ורבי, אומרים שהנך בקי בכל הספרים הללו' – תוך שהוא מצביע אל עבר ארון הספרים – הוא העלה חיוך על דל שפתיו ואמר לי בנועם ורוך: 'ובכן, אני מוכן לעמוד לבחינה, הוציא ספר ותראה לי רק את החלק התחתון שבדף ואדע'. אכן כך עשה, הוא ניגש לארון הספרים החל להוציא ספר ספר, וכל ספר שהוציא מהארון אמר: 'זוהי תשובה זו וזו בחתם סופר, והפסק הוא כך וכך!' לאחר מכן תשובות רבי עקיבא אייגר, וכך עבר על כמה ספרים, למראה השתוממותו אמר לו: 'האמן לי, מעודי לא שכחתי!'
"בעת שבחן אותנו הוא המליץ לנו ללמוד את פתיחת ה'לבושי שרד' להלכות טריפת עצמות, מדובר בכמה עשרות עמודים צפופים מאוד בדברים עמוקים וקשים. שאלתי אותו: 'כמה זמן אמור לקחת הלימוד ה'פתיחה' בספר הזה'. והשיב לי: 'כל אחד לפום שיעורא דליביה, אין בזה כלל, כי אני עמדתי על יד ה'ריבע' ]תנור] כשהייתי בן שש עשרה ישבתי במשך לילה חורפי ולמדתי את ההלכות הקשות הללו, בשבילי לילה אחד הספיק כדי ללמוד ולזכור את הפתיחה הזו!'… אוּנְז הָאבְּן זִיך גֶעדַארְפט זִיך אָפּ מוּטְשֶׁען אוֹיף דֶעם צוּ עֶס קֶענֶען קְלָאר, אנחנו היינו צריכים להתייגע רבות על מנת לעמוד בכור המבחן היטב ולדעת את כל הנלמד על בוריין – מפטיר הגאון רבי לוי שליט"א – אך לו היה כבר מספיק לילה אחד בלבד ללמוד את כל זה".
אהבת התורה לאין ערוך
הגאון רבי לוי העלה בנועמו ומתאר את אהבת התורה של הגאון מטעפליק: "אהבת התורה שבערה בקרבו היתה לאין שיעור ולאין ערוך. בהיותי מלמד ב'תורה ויראה' הגיע בוקר אחד הגאון מטעפליק לישיבה, וחיפש את רבי אהרן קצינלנבויגן, וענו לו שלא נמצא. בראותי כי הטעפליקער-רב מחפש אותו רצתי לחפשו, משמצאתיו הודעתי לו כי שהרב מטפליק מחפשו.
"תיכף ומיד סר וניגש לביתו. מה נדהמנו לאחר מכן כסיפר לנו על מה ולמה חיפשו ומה היתה הדחיפות והבהילות: לפני כמה שנים שאל את הרב קושיה וענה לו תירוץ מצד הסברא, ועכשיו מצא קושיה זו בספר בו כתוב אותו תירוץ, ולא יכול להתאפק ובא בעצמו לבשר לו. וההשתוממות היתה שפעמים רבות הוצרך הרב מטפליק את רבי אהרן ותמיד שלח אליו שלוחים ועכשיו הופיע בעצמו, כי בערה בקרבו אהבת התורה, והקושיה שהקשה לו לפני כמה שנים ניקרה במוחו כאילו והקשה לו אותה זה עתה".
"ייחודיותו של ענק, גאון וענוותן כמוהו, השפיע מאוד על כל סובביו", אמר לנו בעל 'מעדני השולחן'.
סיפרנו את ששמעתי ממורי זקיני הגה"צ רבי פנחס ליברמן זצ"ל מחבר הספרים הנודעים 'לב טוב' על 'חובות הלבבות' ועוד, שהיה ממקורביו של מרן בעל ה'דעת סופר' מפרשבורג זי"ע, שכשמרן הגאון רבי עקיבא סופר זי"ע, גאב"ד פרשבורג כשעלה לירושלים עיה"ק בזמן המלחמה העולמית, הופתע ביותר למראהו של הרב מטעפליק.
היה זה בעת הופיע לפניו במו"מ של תורה, בגדיו ומראהו היו כשל אחד העניים. הנושא בו עסקו היה בעניני מקוואות, והטעפליעק-רב גילה בקיאות עצומה בכל דבריו של מרן החת"ס בעניני מקוואות. כשעזב הטעפליקער-רב את ביתו של הפרשבורגער-רב, פנה אל בני ביתו וביקש להם באירוניה לארוז את חפציו כדי לעבור מכאן.
בהשתוממותו התבטא ואמר: 'אם הבלן הירושלמי כל כך בקי בכל מכמני תורה, מצטט בלשונו בע"פ תשובות שלימות ועמוקות מרבינו בעל החת"ס, הרי שאין לנו כאן מקום'. בני ביתו שביקשו להרגיעו מיהרו לברר, והעלו, כי לא מדובר ב'בלן' בן תורה, אלא בחד מגדולי ההוראה.
"שנים לאחר מכן כאשר נפגשו שנית ציטט לפניו הטעפליקער-רב איזה עניין בשו"ת של זקנו ה'חתם סופר' זי"ע. בתוך הדברים אמר לו הרב מטעפליק וציין את המספרים 17 ו-24, התפלא הפרעשבורגער-רב ושאלו על כוונתו? השיב לו הגאון מטעפליק: 'בחלק אחד של תשובות החת"ס דן בענין זה 17 פעמים, ובחלק אחר – 24 פעמים'…"
הוסיף הגאון רבי לוי ואמר: "הוא ידע את פירוש 'אור החיים הקדוש' בעל פה. בערבי לילי שישי הוא ישב בראש שולחן בבית הכנסת של שכונת 'בית ישראל'. והיה לומד עם תלמידיו ומקשיביו פרשת השבוע, כשהוא חוזר בעל פה על דברי האור החיים בעוד שהמקשיבים מעיינים בפנים הפירוש הנדפס בחומש.
"בכלל היה לו קשר מיוחד לתורת רבינו ה'אור החיים הקדוש'. סיפר לי רבי חיים אורי ליפשיץ, כי ביום הילולא רבה של רבינו ה'אור החיים הקדוש', ביקש ממנו להזמין עגלה כדי לנסוע להר הזיתים להשתטח על ציון קדשו. כשהגיעו השתטח על הקבר ופרץ בנהי ובכי תמרורים. הוא פנה אליו ואמר לו בקול ספוג דמעות: 'חיים אורי, אם היית יודע מי טמון כאן, את גדולתו של האור החיים הק', היית בוכה כמוני'…"
