הרבי ה'בני יששכר' שהאיר בתורתו, צדקותו וחסידותו לבית ישראל

ביום שבת קודש ח"י בטבת, חל יומא דהילולא ה-180 של מרן הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב זי"ע, בעל 'בני יששכר', שהאיר לבית ישראל באות תורתו, צדקותו חסידותו ופרישותו

הרה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע נולד בשנת תקמ"ג בעיר יאבורניק שבגליציה לאביו רבי פסח לנגזם, שהיה מלמד תינוקות, מצאצאיו של הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע, ולאמו, הצדקנית ע"ה שהייתה אחייניתם של האחים הקדושים, הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק והרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע.

מסופר, כי לפניו נולדו להוריו מספר ילדים, שרח"ל נפטרו בילדותם. בניסיון למנוע גם את מותו של הרך הנולד, באה טרם לידתו אמו הצדקנית לבית דודה, הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק לבקש את ברכתו שתזכה לילד ויתקיים הנולד לאביו ולאמו.

הרה"ק ר' אלימלך הבטיח לאחייניתו, שייוולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו הקדושה, והורה לה לתת לילד שם כשמו (אלימלך) כסגולה לאריכות ימים. מאחר שביהדות אשכנז לא מקובל לתת לאדם שם ע"ש אדם חי, הוסיפו הוריו לשמו של התינוק את השם 'צבי' (הירש). לאחר לידתו ושמחת הברית, כשהודיעו על כך לדוד הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע, התבטא ואמר: 'הדבר פגע בחצי ממעלתו של התינוק, כי 'צבי' אינו 'מלך', ולכן יהיה רק חצי מלך'… (השם אלימלך נקרא בקיצור לשון השם מֵלַך).

הרה"ק ה'בני יששכר' למד תורה אצל רבותיו, הרה"ק ה'חוזה מלובלין' זי"ע, והרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע. רבו ה'חוזה' גילה לו שהוא משבט יששכר ועל שמו קרא ספרו בשם 'בני יששכר'. כמו"כ הסתופף בצל הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זי"ע והרה"ק ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע. שימש בכתר הרבנות בהרבה קהילות, סטריזשוב, לאנצהוט, מונקאטש, דינוב, והיה מגדולי החסידות בדורו.

***

רעו ועמיתו בתורה, היה הרה"ק רבי יעקב צבי יאליש זצוק"ל, בעל ה'מלוא הרועים' עמו למד בחברותא. ה'בני יששכר' נודע במלחמתו הגדולה נגד נגע ההשכלה שהחל להתפשט בימיו. ידוע היה כגאון וענק בתורה שכתב הרבה חיבורים, אשר רובם נשרפו לדאבון לב, ואלו שנשארו לפליטה הם ספרי יסוד במשנת החסידות ונודעו בדברים הנחמדים אשר בהם ורבים מתחממים לאורם.

הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע התבטא עליו שהיה לו 'א גאלדענע פעדער'. כן נודע הסיפור שראו את הגה"ק מדברי חיים מצאנז עוסק לפני תקיעת שופר בספרו 'בני יששכר' ואח"כ התבטא כי ספר זה נכתב ברוה"ק. חיבוריו הם 'בני יששכר' על מועדי השנה, 'אגרא דכלה' על התורה, 'אגרא דפרקא' על עניינים, 'דרך פיקודיך' על מצוות, 'מעין גנים' על ספר אור החיים להר"י יעב"ץ, ועוד ספרים רבים על ש"ס ומשניות, וחיבורים בתורת הנסתר. נפטר ביום י"ח טבת תר"א.

ושמעתי ממו"ז הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, שסיפר מזקני החסידים שאמרו, כי להגה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע היו ב' מוחות, הוא ישב וכתב חידושי תורה וענייניו, ובד בבד בשעת הכתיבה, הקשיב גם למי שנכנס אצלו בקו"פ לבקש עצתו וברכתו וענה עצות למי ששאלו ובירך ברכות תוך כדי הכתיבה.

כאשר נסתלק ה'בני יששכר' ובנו הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע, מילא את מקומו אחריו וקיבל קהל לעצה וברכה תוך שמקשיב לנכנסים, אמר לו אחד הבאים אצלו: אין הרבי מתנהג כאביו הקדוש, שכן אביו היה רגיל לרשום כל מה שדברנו עמו, וגם כשנכנסנו אצלו, רשם לעצמו כך וכך שאל וביקש…

עד כדי כך פעלו ב' מוחותיו, שכן עסוק היה בכתיבת חידושי התורה שלו ונדמה היה לכל הבאים בצל קורתו באותה שעה כי רושם הוא לעצמו את הדברים המתייעצים עמו… לא עלתה על דעתם כלל, שבו בזמן שמאזין ומקשיב לשאלותיהם ומצוקותיהם, כותב את מכתביו וחידושי תורתו.

***

על גודל אהבתו לכל יהודי, מסופר, כי גם טרם הסתלקותו, כשקבוצת החסידים עמדה בלב נשבר ליד מיטתו לאחר שנפל למשכב וימיו היו ספורים, לצדם בניו ונכדיו, כשמנסים להקשיב לדברים שיאמר להם מורם רבם האהוב בטרם ישיב את נשמתו ליוצרה, אך הרבי עצם עיניו הק' ולא אמר דבר. את שעותיו האחרונות עלי האדמות ביקש הרבי להעביר בהתבוננות ובדביקות אלוקית. כשהחלה גסיסתו, ביקש הרבי ה'בני יששכר' מכל תלמידיו וקרוביו שיצאו מחדרו, כדי שיוכל להתרכז ולייחד את הייחודים הקדושים. יצאו כולם מהחדר והרעישו שמים בתפילה שיקרע גזר הדין והרבי מייחד ייחודים ושקוע בשרעפי קודש טרם עלותו לשמי רום.

לפתע הגיע יהודי כפרי וביקש להיכנס בדחיפות החדרה פנימה. החסידים ניסו לעצור בעדו, אך הוא נדחף פנימה, הם הציצו בתדהמה מחרכי הדלת מה עושה כפרי זה ליד מיטתו של הרבי, והבחינו כי הרבי פתח את עיניו ושאלו אם ברצונו לשאול בדעתו, וכך התנהל דו השיח בין הכפרי לרבי בדקותיו הספורות עלי אדמות: 'רבי, הצמר שרכשתי… מה יהיה עליו?' שאל היהודי הכפרי. 'אל תדאג' – ענה לו הרבי – 'המתן עד לשנה הבאה, מחיר הצמר יעלה ותוכל למכור אותו בריווח ניכר'. מיד לאחר מכן עצם הרבי את עיניו ונשמתו הטהורה עלתה לגנזי מרומים.

בימים שלאחר ההסתלקות שוחחו החסידים בהתלהבות על ההתרחשות המוזרה ושיערו כי לבטח היה זה אחד מל"ו הצדיקים, שבא להעביר מסר חשוב או לשוחח עם רבינו טרם הסתלקותו, זקני החסידים ניסו להבין את דברי הצדיק על הצמר ועל הריווח הגדול הצפוי בשנה הקרובה; הם חיפשו בכך הוראה ודרך בעבודת ד'. ברם כשהדברים הגיעו לאוזניו של בנו, ממלא מקומו, הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע, אמר לחסידים בבת שחוק, כי הינם טועים: 'לא מדובר בשום דבר או דיבור מיוחד, אותו כפרי אכן יהודי תמים ופשוט שהיה מגיע לעתים תכופות לאבי הקדוש לשאול ולהיוועץ עמו בעסקיו ולבקש את ברכתו. לאחרונה רכש כמות גדולה של צמר, אך מחיר הצמר ירד. כתמיד, בא לשאול את עצתו של אבי הרבי, ומבלי לדעת שאלו הם רגעיו האחרונים, נדחף פנימה לשאול על צרכיו. הרבי גם ברגעים האחרונים, בזמן דביקותו בבורא העולם טרם עלותו לשמי רום, כשחש אבא כי יש יהודי הזקוק לעזרתו, מיהר לעזור לו', סיים בנו הרה"ק רבי דוד את דבריו.

החסידים התפעלו מגדלותו של הרבי, שעד כדי כך, בשעת פרידת הרבי מזה העולם וכולו בדביקות וכוונות כדי לעלות לעולם העליון, עוצר את הכל כדי לעזור ליהודי. וזו המעלה הגדולה בחסידות. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גיליון השבוע:

לחץ כדי להוריד

עוד על הבמה:

קבל חינם את מגזין במה למייל כל שבוע!

*מהווה הסכמה לקבלת דיוור למייל
[תוכל לבטל את המנוי בכל עת].

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן