הנהירה הגדולה למעז'יבוז

במעז'יבוז החל מרנא הבעש"ט הק' לנהל עדתו בעוז ותעצומות, כאשר גדולים וקטנים, למן ראשי הדור, שבטיו וזקניו ועד 'חוטבי עצים ושואבי מים' באו לחלות את פני האדון – הבעש"ט הק', זה בכה וזה בכה, וכולם ביקשו תורה וישועה מפי הרב הדומה למלאך ד' צבקות. בתקופה זו, החל שמו להתפרסם בכל קצוות תבל.

עד מהרה התפרסם שמו בכל הסביבה. לא רק היהודים מכל האיזור החלו לנהור לכאן בהמוניהם. גם שאינם בני ברית, חלו ורעדו מפניו וידעו כי איש קדוש הוא. תושבי העיר היו מסייעים לו בענייני פרנסה ודאגו לכל צרכיו. על פי הרישומים בפנקסי פקידי העיר, הרי שהכתירוהו תחילה בתואר 'דאקטאר', כביטוי לעובדה שמדובר באדם נשוא פנים ורם מעלה ובהמשך אף הצמידו לו את התואר 'קבליסט', (בעש"ט – מחדש החסידות עמ' 214 ו-217).

מסופר, שפעם רצה אחד מתושבי העיר להלשין על הבעש"ט ולטפול עליו האשמות שווא. הצורר הזה בא לפקיד העיר ושטח לפניו   עלילות דברים שכמובן לא היו ולא נבראו ואף הרהיב בחוצפתו לדרוש, שיגרשו את הבעש"ט מתחומי מעז'יבוז. אלא שהפקיד דחה את תלונתו על הסף והציע לו, לא להתקרב ולא לגעת באיש האלוקים הזה, שכולם מכבדים ומעריצים אותו, פן יאונה לו רע ואוי למי שיפגע בכבודו, ('מאה שטעטלעך' – לר' בנימין לוקין, כרך ראשון עמ' 127).

כמו כן מסופר ב'שבחי הבעש"ט', שבמעז'יבוז היה כומר שהתאנה לתושבים היהודים והצר להם מאד. בצר להם, הגיעו היהודים לבעש"ט וביקשו ממנו שיגרש אותו מהעיר בתפילותיו. אמנם בתחילה, לא רצה הבעש"ט לעסוק בעניין זה, מאחר ומדובר היה במכשף גדול וקליפה קשה. משכלו כל הקיצין ורדיפותיו הפכו לבלתי נסבלות, שבו היהודים והפצירו בבעש"ט לבל ידחה אותם, כי כשל כח הסבל.

או אז, החל הבעש"ט להכביר בתפילות שנתקבלו ברחמים וברצון. תחילה, נטל ממנו שר העיר את ממונו, לאחר מכן הורידוהו מתפקידו ומקומו והוכרח לשלם ולפרוע את כל החובות שהיה לו ליהודים מקרב מכריו, ולבסוף נאלץ לנטוש את העיירה בחרפה ובביזיון, וליהודים הייתה הרווחה, אורה ושמחה (עיי"ש עוד גרסה לסיפור זה).

 

מעיין הבעש"ט

 

אחת החותמות שהטביע הבעש"ט על עיירתו ונשארה עד עצם היום הזה הינה 'מעיין הבעש"ט', שרבים נוהגים עד היום לטבול בו ולשתות ממימיו, כפי שיסופר להלן. לא ברור, אם אכן זהו המעיין המקורי של הבעש"ט, אך סיפור הווייתו ידוע ומופלא מאד (נוצר חסד, להרה"ק מקאמרנא, על מסכת אבות פ"ו מ"א, וכן בכתבי ר"י שו"ב ערך 'בעש"ט' אות לז).

היה זה, כאשר הבעש"ט הק' הלך פעם עם תלמידיו הגדולים ובהם הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע בחוצות עיירתם. והנה, הגיע זמן מנחה, אולם לא נמצא ברשותם, מים לנטילת ידיים.

הורה הבעש"ט לאדמה שתפתח את פיה ותוציא את מימיה. ואכן באורח פלא, לפתע החלו לבצבץ פלגי מים ושם נברא מעיין לו… מעיין שכאמור נשאר לצמיתות. מאז, נתנו המקומיים למעיין את הכינוי: 'המעיין של הבעש"ט' (ובלשונם: 'דער בעל-שמ'סיקעס קריניצע'), שנמצא עד עצם היום בכפר טריבאחווצי, המרוחק ממעז'יבוז כשלושה קילומטרים.

גם בעקבות מעיין זה עלו שמו וקדושתו של הבעש"ט בעיני התושבים באופן מיוחד. הם התייחסו למעיין כאל מקום מקודש שמימיו מכילים סגולות ומרפא ובמיוחד לריפוי מחלת הקדחת השלישית ועוד. בנוסף, בכל ל"ג לעומר – בכל השנים שבהן התגוררו יהודים בעיירה, נהגו ילדי הת"ת לצאת למעיין, לטבול במימיו ולחזק אמונתם בקדושת הבעש"ט ודרך החסידות (מרשימות הר"ר ישעיה ביק, יליד מעז'יבוז).

 

קדושתה כקדושת ארץ ישראל

 

צדיקים רבים העידו כי קדושתה של מעז'יבוז כקדושתה של ארץ ישראל ותלמידי הבעש"ט כינו אותה אף בשם המקודש: ירושלים. בכך הסביר הרה"ק רבי אברהם יעקב – האדמו"ר הזקן מסאדיגורא זי"ע את הסיבה שהבעש"ט לא ישב בשמיני עצרת בסוכה, כמנהג תפוצות ישראל במקומות מושבותיהם בגולה, 'כי מקומו היה קדוש בקדושת ארץ ישראל ועל כן לא היה צריך לישב בסוכה' ('עשר אורות').

בספר מרגניתא דבי רבנן, (להגה"ח רבי יוסף אייזק סגל זצ"ל מפיטשאנקע, שנכתב על ידו בשנת תרמ"ו, י"ל ע"י מכון בית אהרן וישראל, קארלין סטאלין,  תשנ"ט, חלק המעשה עמ' קסד) מסופר שהרה"ק רבי דוד פירקיס ממעז'יבוז רצה פעם לנסוע לארץ הקדושה ומנעו הבעש"ט. מה עשה? מכר בחשאי ביתו וכלי תשמישו, והיה לו איזה סך כסף, וקנה לעצמו סוס ועגלה לנסוע לארץ הקדושה, כי אמר בלבבו כיון שכבר מוכן לנסוע ואת הכל שיש לו מכר, בטח לא ימנעהו הבעש"ט ממכון חפצו.

היה זה ביום חמישי ונסע לפני בית הבעש"ט לקחת מאתו ברכת פרידה, וכשבא אל הבית אמר לו הבעש"ט, אתה מוכן לנסוע לארה"ק, אני מבקש מאתך שתשבות אצלי עוד זה השבת עם אשתך, ידעתי שיהיה לך תירוץ שאין לך בית וכליו, אך כל מחסורך עלי ותשבות אצלי. נעתר רבי דוד לשאלתו ונשאר אצל הבעש"ט על שבת.

ביום ו' עש"ק הלך הבעש"ט עם רבי דוד לבית המרחץ לכבוד שבת, ואמר הבעש"ט לרבי דוד: 'אתה הולך לארץ ישראל ולא ראית את הארץ מימיך, אני אמסור לך כוונות ידועות ויראו לך המלאכים כשתטבול במקווה ארץ ישראל וירושלים וביהמ"ק ובית קודש הקדשים'. ונכנס רבי דוד במקווה ושחה מתחת המים וכיוון הכוונות שמסר לו הבעש"ט, והראו לו המלאכים ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש ובית קודש הקדשים כמו שאמר הבעש"ט.

ושאל רבי דוד את המלאכים איה ארון הקודש. השיבו לו: 'מורך הבעש"ט הוא הארון הקודש'. כשיצא רבי דוד מהמקווה שאלו הבעש"ט, מה ראית שם במקווה? וסיפר לו כל הנעשה עמו, ואמר לו הבעש"ט התסע? והשיב רבי דוד מה לי לנסוע אם 'ארון הקודש' הוא רבינו. תיכף מיד מכר ר' דוד הסוס והעגלה ונשאר במעז'יבוז בהיכל קדשו של רבינו הבעש"ט (בתורת חסידים הראשונים מהרה"ח רבי מנחם מענדיל ויז'ניצער שליט"א, מובא סיפור זה על הרה"ק רבי נחמן מהורדענקא).

 

קדושה שקידשה לדורות

 

הקדושה שבצבצה בכל קרן זווית במעז'יבוז נותרה בעינה לנצח, בבחינת 'קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא'.

ידוע כי הרה"ק רבי אהרן מקארלין בעל ה'בית אהרן' זי"ע, טרח עצמו וכיתת רגלי קדשו מריחוק מקום לשהות כמה פעמים בחג העצרת במעז'יבוז מקום מגוריו ומנוחת קדשו של רבינו הבעש"ט הקדוש זי"ע, ואף אמר מאמר מיוחד המפליג עניין נשגב זה, עד שפירש בלשון קדשו את מאמר הכתוב (שמות ג, א) 'ויבוא אל הר האלקים חורבה' – דאס מיינט מען שבועות אין מעז'יבוז (שמעתי מזקני הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל וכ"ה בקובץ בית אהרן וישראל גיליון עה). וי"א שאף הכין עצמו קודם לכן ארבעים יום כשהרה"ק ה'בית אהרן' אומר על כך את מה שנאמר על אליהו הנביא ז"ל: 'וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום'… (נחלת צבי).

על גודל התקשרותו של הרה"ק ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע לעיירה קדושה זו, ניתן ללמוד ממה שהתבטא ואמר פעם כי "יש לנו שלושה בתים: אחד בקארלין, אחד בסדיגורה ואחד במעז'יבוז…" (קובץ בית אהרן וישראל הנ"ל. לגבי התקשרותו לסדיגורה, נציין, כי בתו הרבנית הצדקנית מרת מרים ע"ה, הייתה נוו"ב חתנו הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורה זי"ע, המכונה ה'אדמו"ר הזקן', בנו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, וה'בית אהרן' מקארלין היה מגיע לשם לפעמים עם חסידיו, ולכן התבטא כי יש לו בית שם).

 

בקולות וברקים

 

אודות השהות בחג מתן תורה במעז'יבוז מסופר: אהבה עזה שררה ביני האחים הקדושים, הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב בעל ה'דגל מחנה אפרים' ואחיו הקדוש הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז. לעתים מזומנות התראו והתוועדו יחדיו. אחת הפעמים, היתה בפרוס חג השבועות, הרבי ר' ברוך הגיע לעיר מעז'יבוז לציון זקנו, לשפוך שיח ותפילה. שלא כדרכו לאחר סיום תפילתו הטהורה על יד הציון, לא נכנס לפקוד את בית אחיו ה'דגל', אלא שב מיד אל ביתו נאווה קודש שבטולטשין.

בחלוף זמן קצר לאחר חג השבועות, הגיע שוב הרבי ר' ברוך למעז'יבוז, פנה אל ציון זקנו, ולאחר התפילה הגיע לבקר במעון אחיו. מיד כשנכנס הרבי ר' ברוך שאל אותו ה'דגל': 'אחי היקר, מדוע לפני שבועות היית אצל ציון הסבא הבעש"ט ולא נכנסת לבקרני? ומדוע זה באת עתה שוב לציון'? השיבו הרבי ר' ברוך: 'דע לך, כי נתגלה לי משמים שאם ברצוני לקבל את התורה כמו שקיבלה משה רבינו ע"ה בקולות וברקים מפי הגבורה, הרי שיכולני לפעול זאת, וע"כ באתי לכאן לציון זקנינו לפעול זאת, ומיד נסעתי לביתי להתכונן לקבלת התורה כזו, אך עכשיו אני רואה שאין ביכולתי לעמוד במדרגה זו, נסעתי שוב להתפלל ולבקש מזקיני הבעש"ט שיקחו זאת ממני, ועתה תבין מפני מה לא סרתי למעונך בפעם הראשונה' (בוצינא דנהורא)

 

***

 

בית הכנסת שרד מאות שנים, עד לשואה האיומה בה החריבוה הנאצים הארורים. כיום, עומד בית כנסת משוחזר על אותו מקום על פי תבניתו וצלמו של ביהכ"נ הישן וכל פוקדי מעז'יבוז פוקדים אותו ומתפללים בו לפקידת ישועה ורחמים.

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן