אור חנוכה מאיר לכל נפש בכל מצב

הרה"ח ר' טוביה פריינד עם פנינים מאירות לחנוכה מכבשונה של החסידות

'חנוכה' ו'חסידות' המה צמד מילים המקפלות בתוכן רגעים מאירים ומרוממים של התעלות נפש וחרדת קודש. רבות האריכו רבותינו רועי ומאורי החסידות בספריהם הקדושים על שגב מעלות ימים אלו ובמיוחד בעת הדלקת אור הנרות, בהם עולה שלהבת מאליה ומאירה את נשמות ישראל המסוגלת לתשובה שלימה.

הרה"ק מצאנז זי"ע, בספה"ק 'דברי חיים' (דף כה:) כתב, שבחנוכה יש מקום לשוב אפילו על אותן עבירות שאין להם תשובה ח"ו, שבחנוכה מתפשט האור למרחוק ואפילו לאיש שחטא בעברות חמורות, בזמן אור החנוכה מהני ליה תשובה בקל.

הביא דרך משל, מלך כשיושב בעיר משכנו, לא יוכלו פחותי הערך ובפרט המעונשים ע"פ דתי המלך לבוא לפני המלך להתחנן לו, כי המה מתועבים להיכנס בהיכל המלך. אולם בשעה שהמלך נוסע על פני המדינה ודרכו לבקר בתי הענושים היושבים במוסגר כלואים, כולם דבקים במלך ומתחננים לו: הושיעה המלך.

כן הנמשל, בבוא עת התעוררות האור הקדוש היתר עלינו שמאיר מאד למרחוק, אפילו במקום שהוא מחוץ לקדושה, שהקב"ה מוריד את הקדושה למטה מעשרה לרה"ר, אז גם אותם פחותי הערך הנידחים מהקדושה, יכולים להחזיק ולבקש על נפשם מאת המלך, גם כי ח"ו כבר נמצא בתוך חיצונים יקיאו חיל שבלעו. עכתד"ק של הרה"ק בעל ה'דברי חיים'.

* * *

בספה"ק 'בית אהרן' להרה"ק רבי אהרן (השני) מקארלין זי"ע, הביא בשם אביו הרה"ק רבי אשר (הראשון) מסטאלין זי"ע, וזל"ק: 'א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר פירוש על 'משפיל גאים עדי ארץ', השי"ת מוריד אורות עליונים וגבוהים לזה העולם, כדי 'מגביה שפלים עדי מרום', שיתעלו כל המקומות הנמוכים והדברים השפלים עדי מרום… יש סגולת הזמנים ויש סגולת המצוה עצמה, כי המצוה של נר חנוכה היא סגולה שמתחלת למטה מעשרה במקומות הנמוכים ומגיע למעלה ראש, ועל כך ניתנה להאיר כל המקומות הנמוכים אפילו למטה מעשרה דקי"ל לא ירדה שכינה למטה מעשרה, אף על פי כן נר חנוכה מאיר לשם, רק לא בעצבות ומרה שחורה ח"ו, רק בשמחה ובאמונה'.

בספר הק' 'אמרי אמת' להרה"ק מגור זי"ע מובא מעשה נפלא המבטא את אור החנוכה המאיר על נפש המדליק, גם אם הוא מנדחי ישראל, ונמצא שקוע בבירא עמיקתא במקום נמוך, ברם, בשעת ההדלקה הרי הוא מאיר וזורח.

וכך מספר: 'פעם אחת הגישו חסידי לובלין קוויטל לרבם [הרה"ק הרבי 'החוזה' מלובלין זי"ע] אודות מסור אחד אשר הרבה להרע לישראל וביקשו שהרבי יקללו, דהרי מסור הוא מהמורידין ולא מעלין. אבל כאשר הביט הרה"ק מלובלין בקוויטל [והיה אז חנוכה], אמר שאינו יכול לקללו, יען כי רואה אור זורח עליו ע"י שהדליק נרות חנוכה', ע"כ (אמרי אמת, ליל א, תרע"ה(. ואם על יהודי 'מסור' רח"ל כן, על אחת כמה וכמה ביהודים יראים ושלמים, העולים ומתעלים בתורה ועבודה, הרי שבהגיע ימי החנוכה המה מאירים וזורחים באור נרות החנוכה.

* * *

כידוע שצדיקים וחסידים היו עושים הכנה דרבא בקדושות אלו בימים המאירים, הגו ושיננו את הדברים הקדושים בחנוכה.

סיפר לי מו"ז הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, שמורו ורבו מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בעל 'אבן האזל', היה מתפלל בבית המדרש בבתי ראנד, ושנה אחת בערב חנוכה הראה לו שכינו הרה"ח רבי יצחק דוד רוזנשטיין זצ"ל את חמש הקדושות של הרה"ק בעל ה'קדושת לוי' זי"ע ולמד בהם הגרא"ז.

לאחר מכן התלהב הגאון ויצא מגדרו בהתפעלות באומרו: 'אה, דער בארדיטשובער-רב האט אונז אטנפלעקט וואס חנוכה איז, מיר האבין נישט געוואוסט וואס חנוכה איז'… ('אה, הרב מבארדיטשוב גילה לנו מה הוא חנוכה, אנו לא ידענו מה הוא חנוכה') (מובא בספר גם במילין קדישין מכ"ק מרן אדמו"ר מרחמיטריווקא שליט"א ח"ב עמוד נ"ח, בשם אביו כ"ק מרן אדמו"ר הרה"צ רבי ישראל מרדכי זצוק"ל).

* * *

'והדליקו נרות בחצרות קדשך' – בספר החינוך (פרשת תצוה מצוה צח) במצות עריכת נרות במקדש כתב: "משרשי המצוה, שצונו השם יתברך להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים, וכל עניין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה".

ביארו רבותינו מאורי החסידות כי בזמנינו בראיית הנרות נכנס בלב האדם מורא וענוה, לכן בשעה זו גם אחד נמוך דרגה, עולה מתעלה בשעה זו. ולכן הרשעים היוונים נתנו עיניהם בנרות המנורה, כי אמרו כל זמן שהמנורה דולקת אין אנו יכולים להם, וע"כ טמאו השמנים לבטל ח"ו הדלקת המנורה. והסביר הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע הענין בזה, כי המנורה רומזת על אור התורה, וע"י התוה"ק הם נכנעים, על כן נטו ידם על המנורה דווקא (עפ"י תורת הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, בלקט אמרי קודש, חלק ו', שנת תש"ה ליל ב' דחנוכה).

כשבית המקדש היה קיים הדליק כהן הגדול את המנורה, הדלקת הנרות לא היתה מעשה של הבערת אש בלבד, אלא הייתה כאן העלאה רוחנית של נשמות בני ישראל, שהרי נאמר 'נר ד' נשמת אדם'.

לא בכדי בזמננו אנו, נהגו חסידים ואנשי מעשה להסתופף בצל רבותיהם, בשעה נעלית זו של הדלקת האור, להשפיע עליהם מזוהרם ומזריחתם ולהעלותם למדרגות רמות ונעלות ונשגבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן