הרב שפריי: הרב שלמה מה שלומך, אומרים שפרשת קורח יפה נדרשת, חגיגה לדרשנים. אני חושב על אותו משקל פרשת ויגש היא חגיגה למחנכים, 'ונפשו קשורה בנפשו', מה יותר חינוך מזה.
אבל מרגיש לי שיש קצת פספוס בסיפור הזה. תאמר לי, הרב שלמה, כשהתורה אומרת 'ונפשו קשורה בנפשו', נפשו של מי קשורה בנפשו, ההתקשרות של בנימין ליעקב או של יעקב לבנימין?
הרב רוזנשטיין: על פניו ההתקשרות היא של יעקב לבנימין.
הרב שפריי: ולמה ההתקשרות היא כל כך משמעותית? מפני שרחל אמנו שאיתה יעקב אבינו כל כך רצה לבנות את ביתו נפטרה בדרך; בנו האהוב יוסף נעלם והוא סבור שאיננו בן החיים; בנימין הוא בעצם הבן היחיד שנשאר לו כבן האהוב לאמא האהובה ולאח האהוב. כעת האחים חוששים שבמקרה שבנימין לא יחזור, יעקב יחווה אובדן מחודש גם של רחל וגם של יוסף ולא יחזיק מעמד.
הרב רוזנשטיין: אכן וזה מה שמניע אותם לפעולה.
הרב שפריי: ומה הפספוס שאני מרגיש? אצל בנימין אומרים חז"ל עד כמה היה משמעותי ליעקב, אבל כמה יעקב היה משמעותי לבנימין? אנו לא יודעים.
אצל יוסף המוקד הוא אחר: לא כמה יוסף היה משמעותי ליעקב, אלא כמה יעקב היה משמעותי ליוסף. היכן זה בא לידי ביטוי? במעשה אצל פוטיפר, מה שמאפשר לו לאסוף את עצמו ולדבוק בערכיו זו דמות דיוקנו של יעקב אביו. זאת אומרת שיעקב היה מאוד משמעותי בחיי יוסף.
שני בני יעקב מלמדים אותנו על שני צדי המטבע: כמה משמעותי אבא צריך להיות בדמותו לבן וכמה כח יש לזה. וכמה משמעותי צריך להיות הבן לאבא וכמה כח יש לדבר הזה, משום שהסתלקות של הבן בנימין חלילה, עלולה לגרום להסתלקותו של יעקב.
עכשיו נתרגם זאת לחיים שלנו: מה אנו לכאורה לומדים מהסיפור הזה, היינו רוצים ללמוד שילד צריך להיות כל כך משמעותי לאבא?
הרב רוזנשטיין: ילד משמעותי לאבא זה דבר טבעי ומולד, כמו האמרה הידועה שאב יכול לכלכל עשרה בנים ועשרה בנים אינם יכולים לכלכל אב אחד. בדיוק במקום הזה שבו יהודה אומר ליוסף 'ונפשו קשורה בנפשו' ויעקב לא יוכל להסתדר ולחיות בלי בנימין, הוא לא אומר שלבנימין יש עשרה בנים שמחכים בבית ואיך הם אמורים להסתדר בלי אבא שלהם.
הרב שפריי: שאלה מדהימה, לא חשבתי על זה.
הרב רוזנשטיין: זאת אומרת שהדרמה תהיה יותר גדולה לאבא לאבד חלילה בן מאשר עבור בנים לאבד את האב חלילה. כאן נכנסת הנקודה שאתה אומר על המשמעות של בנימין ליעקב: א. כבן, באהבה המולדת של אבא לבן. ב. הבן המיוחד הזה שהוא בנה של רחל ואח של יוסף והמשפחה האהובה של יעקב.
הרב שפריי: בתוך קשר כזה אחד הדברים החשובים שיהיה ברור לכל אחד מהמרכיבים בקשר הזה מתי הם נותנים ומתי הם מקבלים.
הרב רוזנשטיין: בהחלט, זה קשר מאוד מהותי וחשוב וקריטי לתא משפחתי נכון, כשהוא נעשה בדרך הנכונה. בכלל כל הפרשות האלה, ויגש, ויחי, כל מערכת היחסים בין האחים לבינם ובין יעקב, כל המערכת הזאת של אבא לבן ובן לאבא היא הכי בריאה שבעולם.
הרב שפריי: אנחנו מבינים שבסוף הקשר השלם הוא קשר ששני הצדדים ניזונים ממנו ומבינים אותו. הכותרת היא 'ונפשו קשורה בנפשו'. אנו גם יודעים שחלק בלתי נפרד מהתפתחות האדם הוא לייצר את ההיפרדות מהוריו. מצד אחד מדברים לבסס את ההתקשרות ומצד שני לאפשר היפרדות?!
הרב רוזנשטיין: כאן מגיעה הנקודה שההתקשרות הזו היא התקשרות עבור יצירת תהליך העצמאות, עבור המקום הזה שבו לבסוף יוסף שולף בזמן הנכון ובנקודה שצריך אותה את דמות אביו.
ודאי שאי אפשר להשוות את הליווי של האבא ואת התלות של הילד באב בגילאי ילדות לשנות הבחרות ולגילאים המבוגרים יותר, אז נשלפת פתאום בהתמודדות דמותו של האבא והוא הופך להיות דמות של השראה, מגוננת ושומרת, אבל לא דמות של תלות מוחלטת. כאן נמדדת בדיוק דמותו של האבא, לקחת את הילד ולהוביל אותו למסע הזה שהוא בתמונה.
בפרשה הבאה נקרא 'את יעקב איש וביתו באו', הרש"ר הירש אומר, מה הפירוש 'את יעקב'? זו ההישענות על הגזע של יעקב. קודם כל היו בנים של יעקב, הוא היה עבורם הדמות, ראש המשפחה שממנו יצאו ולמדו את ההתנהלות ודרך החיים איך צריך להתנהל ולהתנהג.
כשנישא זוג צעיר וכל אחד מגיע עם תפיסות והתנהגויות אחרות, אומרים להם תנסו לחבר את הדברים הטובים של הבית של כל אחד ולבנות מזה משהו מושלם. זה בדיוק 'את יעקב', הילדים נשענים על 'את יעקב' ועושים את 'איש וביתו'.
הרב שפריי: זה באמת נושא שמתאים לשיחה בפני עצמה, אחרי שיש את התבנית של המסגרת איך עושים סדר. הייתי גם שמח לשוחח מהו הכלי המרכזי שבאמצעותו אדם משפיע על הבן שלו והחינוך שלו בתקופה שהוא כבר לא תחת חסותו, על כך בשבוע הבא בע"ה.
