שנות השמונים. אל תוך הכפור הרוסי נכנסים מספר אברכים ובעלי משרות תורניות, חדורים בשליחות קודש, לחמם את אורה של היהדות ברוסיה. "לעשות יידישקייט", כהגדרתם.
רוסיה של אותם ימים אינה פתוחה בפני כל העולם, אולם באמצעות הטריקים הידועים שכללו כניסה ממדינות שונות, ניתן היה להיכנס, בתנאי ש"לא תפריע".
זהירות: מעקב
אחד הרבנים העוסק עד היום בפעילות לקירוב רחוקים ברוסיה, מספר על אותם שנים, עד 1989, אז נפתחו שערי רוסיה: "היו כללים מסוימים שלא נאמרו מעולם, שאם עמדת בהם ופעלת לפיהם, יכולת להיכנס לרוסיה. אחד הכללים היה פעילות שקטה, לא לערוך מפגשים פומביים וכינוסים המוניים.
"כך גם על כל דבר שאדם הביא עימו לרוסיה היה צריך להעניק הסבר מפורט לאנשי המכס. פעם אחת הבאתי ספר 'כל בו' עב כרס וכששאלו מה זה, סיפרתי שאני לומד מקצוע. פעם אחרת מצאו באמתחתי סכין גדול לשחיטה של בהמות גסות. כששאלו לפשר הסכין, השבתי שזה לצורך בניה. וכך, על כל פרט היה צריך לומר תירוץ. 'מדוע אתה מביא שני זוגות תפילין?', שאלו אותי פעם. 'אחד לשבת ואחד לימות השבוע', נימקתי. הם ידעו שזו שטות, אבל רצו להראות שהם יודעים ומכירים הכל ולכן כדאי שניזהר ונפעל בהתאם ל'חוקים'. זו הייתה הנוסחה השקטה שפעלנו על פיה".
הוא נזכר בדוגמא נוספת הממחישה את הדברים: "באחת הנסיעות נכנסתי לטרמינל יחד עם רב נוסף, אבל כדי שלא לעורר בעיות העדפנו להופיע בפני הפקידים בשדה התעופה בנפרד. כמובן שלראשינו לא הייתה כיפה, אלא חבשנו קסקט, כמנהג המקום. כאשר הגענו כמעט לסוף התור, הגיעו אלי הפקידים ואמרו: 'תעשה טובה, לך ותעמוד ליד החבר שלך…'. הם נתנו לנו להיכנס, אבל רצו להראות לנו שהם יודעים הכל.
"בכלל, הכל היה מאוד מסוגר ותחת מעקב מתמיד. כך, לדוגמא, אחד הרבנים ציין במהלך שהות במלון, כי אין במקום סבון. כעבור מספר רגעים הופיע אדם בדלת החדר עם סבון".
בהתאם לכך, הפעילות באותן שנים נעשתה בהצנע לכת, וכך גם שיעורי התורה שנערכו כל פעם בבתים אחרים. אפילו המפגשים יחד עם האנשים נעשו על-פי סימנים מוסכמים מראש, כמו המתנה בסמוך לקרון הראשון ברכבת וכו'.
"למרות שלא היו התכנסויות גדולות, לפעמים באמצע מסירת השיעור היו דופקים על הדלת. כולם סגרו כמובן את הגמרות, אך לא היה כל חשש. הרצון של הרוסים היה להראות שהם כאן, שנפעל בהתאם לרצונם והכל יהיה בסדר. מי שהפר את הכללים היה נשלח מהמדינה, או, מועבר לבדיקות ביטחוניות".
הקלטה לרוסיה
הרבנים שפעלו ברוסיה באותן שנים מצאו שני קהלים בתוך המגזר שומר התורה והמצוות. אחד מהם מקפיד לגמרי על שמירת תורה ומצוות ואילו הקהל השני היה 'פחות חרדי'.
הפעילות הייתה ועודנה רבה, לחזק את בני הקהילה היהודית, לדאוג להם לכל צרכי הדת ולקרב את הרחוקים. במהלך הפעילות התעוררו שאלות רבות שדרשו הדרכה והכוונה. כל אלה הופנו אל רבן של ישראל מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שהדריך בפירוט את העוסקים בתחום כיצד לפעול וכן סייע למתקרבים להיכנס לישיבות קדושות מצוינות בארץ ישראל.
לפני שנים אחדות התפרסם דיסק שמע ממרן הגרא"מ שך זיע"א, ובו דברי חיזוק ועידוד שאמר לציבור היהודי ברוסיה. היה זה לאחר ביקורו הראשון של רב שעסק רבות בפעילות ברוסיה. הוא שיגר בקשה לנאמן ביתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, הרב יחזקאל אסחייק שליט"א, להקליט דברי חיזוק עבור יהודי רוסיה.
"ביום שישי בשעה שתיים בצהרים", מספר אותו רב, "נכנסתי לבית ראש הישיבה זצ"ל. הוא כבר היה לבוש בבגדי שבת, וביקשתי ממנו אם יוכל לשאת דברי חיזוק בהקלטה עבור יהודי רוסיה. מיד הוא הסכים ונשא דברים נרגשים". הדברים שיצאו מן הלב, נחשפו בשעתו במוסף שבת קודש של יתד נאמן. כך הונחו אדני יסוד למהפכה הרוסית הגדולה.
"אני מקנא בכם!"
דבריו הנרגשים של רבן של ישראל מרן הגרא"מ שך זצ"ל:
שלום לכם, ידידי מרחוק!
אני פונה אליכם ולכל בני קהלה החרדית שומרי תורה ומצות אשר במדינת רוסיה. קשה לי להתבטא בדברים קצרים ואיני יודע אם יש בעולם מי שיכול להביע בדברים את גודל הענין של מה שאתם עושים ואת גודל החיוב של מה שמוטל עליכם לעשות בזה.
אתם הנשארים במדינה זו שהיא שממה במה שנוגע לדת היהודית, אתם מתי מספר, היחידים שעומדים בנסיון. אתם עמדתם עד היום בנסיונות – ואני מבין שאלו נסיונות גדולים שקיימים עד עכשיו – להחזיק תורה, ללמוד תורה ולקיימה כמי שמצווה מפי משה רבינו. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזו", נאמר עליכם!
אנחנו יהודים חרדים, מאמינים בני מאמינים, קבלנו הכרה מפי הקב"ה שבלי התורה אי אפשר שיהיה קיום לעולם. בלי תורה בעולם, העולם מוכרח להחרב ומי שלומד תורה הוא מחזיק העולם. על שלושה דברים העולם עומד, על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים. ואתם מהיחידים בפינה הזו, שממשיכים בלי שום סיוע.
קולו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל נשנק והדברים נאמרים בקול שבור ומתוך בכי:
האמינו לי ידידי, אני מדבר אליכם בדמעות. אסור לקנא באדם, אבל אני מקנא בכם. גם אני הייתי ברוסיה! אתם נמצאים במקום חרב, במקום שעוקרים את התורה, עוקרים את האמונה, ואתם נשארתם יחידים! אברהם אבינו קרוי "אברהם העברי": כל העולם עומד מצד אחד ואברהם עומד בעבר השני. אתם בני אברהם אבינו!
אשריכם, אשריכם, מי ידמה לכם!
עליכם להתחזק ולהתחזק. תחזקו את עצמכם, מה שיותר להוסיף וללמוד תורה, למסור לבניכם, לשכנים ולקרובים וכל למי שרוצה לקבל. וזכות הרבים תהיה תלויה בכם!
האמת סוף כל סוף תתגלה. האמונה היא "אמונה" אבל היא הדבר השכלי ביותר שיכול להיות. בלי אמונה האדם הוא "עיר פרא אדם יוולד", חיה רעה. כמה מליונים אנשים נהרגו ונטבחו במדינה שלכם, רק מפני שלא היתה אמונה בד'.
זכיתם, זכיתם, תזכו לאריכות ימים – ונראה ונזכה כולנו לביאת הגואל ואז נראה את האמת בגלוי.
שלום לכם…
שינוי דפוס הפעילות
באותן שנים הדריך מרן הגרא"מ שך זצ"ל, לשלוח את התלמידים שראויים כבר להיכנס לישיבות, דווקא לישיבות קדושות ולא לישיבות מיוחדות לבעלי תשובה. בכך שינה ראש הישיבה זצ"ל, את כל מהות התפיסה בגישה ודרך הטיפול להצליח עם בעלי התשובה ברוסיה. הוא היה זה שקבע את הרף בפעילות הקירוב להעלות את הבחורים האלה ולנסות להגיע איתם לרמה גבוהה יותר מהרגיל.
"הוא אמר שכל ישיבה תקבל שלושה ארבעה בחורים ולא כדאי לשלוח את כולם לישיבה אחת. היה זה באמצע זמן והוא אמר, 'גם אנחנו ניקח בישיבה כמה תלמידים, אבל אולי לא עכשיו, כעת זה באמצע זמן'.
"בכך ביצע מרן ראש הישיבה זצ"ל מהפכה בכל התפיסה של בעלי תשובה מעבר לרוסיה. דעתו הייתה נחרצת נגד כל העניין של מיסוד בעלי התשובה, אלא שילובם בתוך עולם התורה. עד היום פועלים מכוח הוראתו זו ושולחים בחורים מישיבת 'תורת חיים' ברוסיה, בראשות הגאון רבי משה לבל שליט"א, לישיבות הטובות ביותר בארץ, והישיבות גאות בתלמידים אלו".
פעילות שקטה ע"י מרן הגרב"מ אזרחי שליט"א
באותה התקופה, כאשר עוד לא הונהגה שיטה זו, אחד מהפועלים רבות בתחום זה היה מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ראש ישיבת "עטרת ישראל", אשר צירף נערים יהודיים מרוסיה אל ישיבתו, חלקם גם כאשר לא היו מתאימים כלל לישיבה. אבל הוא טיפל בהם, חיתן אותם ודאג לכל צרכיהם בכל פרט ופרט. פעילות שבוצעה בשקט ובהצנע לכת. בזמן שאחרים פחדו להכניס תלמידים רוסיים לישיבתם, הוא נטלם תחת חסותו, גם כשלא היה מקום, לא היה כסף ולא היה כבוד לישיבה.
באחד הפעמים כשביקש לצרף תלמיד לישיבה ונטען על-ידי אחד התלמידים כי אין מקום בישיבה, דבר שהיה נכון בהחלט, שאל מרן הגרב"מ אזרחי שליט"א, בדרך הלצה, היכן הוא מניח את כובעו בישיבה, וביקש שיניח את הכובע על ראשו ובאותו מקום שמניח את הכובע יתמקם הבחור הרוסי…
עם שינוי התפיסה האמורה ולפי הוראתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל, החלו כל הישיבות לקבל את התלמידים מרוסיה, דבר שנתן מענה ופירות לפעילות הברוכה מעבר לים.
