רש"י הראשון בפרשתנו, עוד לפני שמתחיל לבאר את ענייניה של פרה אדומה ויתר המצוות התלויות בה, אומר את המילים הבאות, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". כלומר, עלינו לדעת שאיננו מבינים בה ובטעמה מאומה. כולה גזירה היא ואין רשות אפילו להרהר אחריה.
אך בהמשך דבריו (בפסוק ב'), אומר רש"י את המילים הבאות, "פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל". כלומר, מדוע נבחרה דווקא פרה אדומה לכפר על חטא העגל, משום שהיא אמו של העגל, ותפקידה של האם לקנח צואת בנה שטינפה את ארמונו של המלך.
והדברים הינם פלא גדול. ממה נפשך, אם אכן יש טעם ברור ומובן היטב לעניינה של פרה אדומה, מדוע הדגיש לנו רש"י בתחילתה של הפרשה שהעניין הוא בגדר "חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה", ואם היא גזירה וחוקה ללא טעם, מדוע בהמשך רש"י מביא את טעמה ונימוקה?
ונראה כי על מנת להבין את פשרם של דברים יש להתבונן במשפטו הראשון של רש"י, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל". כאשר השואלים הם השטן ואומות העולם, כאשר מדובר במקטרגים ומתריסים כדוגמתם, התשובה היא שאין תשובה. פוטרים אותם בהינף יד שמדובר בחוקה, בגזירה, במשהו שאין לנו כל יכולת להבין, וממילא, גם להסביר. אבל כאשר השואלים הם יהודים המבקשים לדעת עוד חלק מחלקי התורה, כשמדובר בכאלו שהתורה היא בגדר סם חיים אצלם, ורצונם לשמוע, ללמוד, ולדעת עוד ועוד חלק מחלקי התורה, שחפצים הם לרכוש עוד ועוד ידיעות וטעמים מטעמי התורה הקד', הרי שלהם מסבירים ומרחיבים את טעמה של פרה אדומה על פי המשל המובא ברש"י "משל לבן שפחה" וכו'.
וכך מצינו בפרשת שלח כאשר שבו המרגלים מלתור את הארץ וסיפרו סיפורים מסמרי שער אודות ארץ ישראל, עד שהצליחו בסיפורם להביא לידי דכדוך וצער גדול בעם שהגיע ל"ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד). יהושע וכלב שנכחו לראות בעצמם כי הכל שקר מיסודו לא מתווכחים עם הטענות, הם לא מנסים להפריך את סיפורי הכזב ולהוכיח אחת לאחת שאין כל ממש בכל דבריהם. הם מסכמים את כל הנושא במשפט אחד, "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (יג, ל) אין התייחסות לבני הענק שנראו בה. אין תגובה לסיפורי ההלוויות הרבות שנערכו בעודם בארץ ישראל. אין מענה לעמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן. כלום. עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. ומדוע? למה לא כינסו את כל העם והוכיחו לו כי אך שקר דוברים יתר המרגלים? מדוע לא פרכו את סיפורי ההבל והכזב? משום שעם רשעים לא מתווכחים. עם אלו הבאים לקנטר אין מקום לדין ודברים.
כעין זה מוצאים אנו בהגדה של פסח. בתגובה לבן הרשע המתריס לעברנו "מה העבודה הזאת לכם", לא עונים לו מאומה. התגובה הניתנת "אילו היה שם לא היה נגאל" – לא אומרים אילו היית שם לא היית נגאל, שכן התשובה איננה מכוונת אליו, אלא ליתר הבנים האחרים הנמצאים לפנינו. אל הרשע בעצמו כלל לא מתייחסים ועל טענותיו לא משיבים.
***
בימים אלו, כמו לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל מאז היווסדה, קמים להם המסיתים והמתריסים התורנים כנגד שומרי המצוות הצועדים לאורה של תורתנו הקד'. בכל תקופה משתנות פניהם ודמויותיהם של המסיתים והמדיחים, אך "הטענות" כנגד הציבור התורתי חוזרות תדיר בווריאציות שונות ומשונות.
טבען של השמצות, העלבות וסיפורי בדים כאלו ואחרים שמצליחים הם לקנות שביתה אצל המוני העם התמימים והנבערים השותים בצמא כל מה שמוכרים להם. עלינו ללמוד מקורות עמנו לאורך ההיסטוריה, לזכור ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב כי עם המסיתים הללו אין לנו כל סיג ושיח וככל שננסה לענות, לסתום ולסתור את טענותיהם לא נצליח, שכן אין להם כל מטרה לשמוע ולדעת את האמת.
לעומתם, עבור פשוטי העם התמימים, אלו שליבם נכון לשמוע ולהבין, יש להשקיע משאבים ניכרים על מנת ללמדם ולהחכימם. להטעימם ולהנעימם מצוף דבשה של תורתנו הקד' עדי נזכה בקרוב ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים במהרה בימנו אמן.
צילום: שוקי לרר
