סיפורי הוד לדמותו של הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע הי"ד, במלאת 230 שנה להסתלקותו ומנוחתו כבוד בעיר לודמיר
דרכו של הרה"ק רבי שלמה בעבודת ד' הייתה דרך ההתלהבות וההשתוקקות שהייתה ניכרת בו בייחוד בעת עומדו בתפילה. באותה עת נראה היה כי עולה הוא לשמי שמים ורק גופו הגשמי הנע בהתלהבות נותר ניצב בארץ. הוא אשר החל את הצעקה בעבודת התפילה, וכך נוהגים חסידי קארלין עד היום, להתפלל בקול צעקה, כמובא ברמב"ן פרשת בא.
נערץ היה הרה"ק מקארלין ע"י כל צדיקי דורו, ואמרו כי נשמתו היא נשמת משיח בן יוסף שעתיד להכין את ישראל לבואו של משיח בן דוד ע"י מיתתו על קידוש ד'. מסופר שבאחת מנסיעותיו של רבי שלמה שוחחו מלוויו בשעת ערב כיצד ואיך ימשיכו בנסיעתם למחרת. רבי שלמה ששמע את שיחתם נזדעזע ואמר: "איך יהודי יכול לתכנן את יום המחרת כשיודע שתכף מתפלל תפילת ערבית ומקבל על עצמו עול מלכות שמים ומוסר את נפשו להקב"ה בקריאת שמע".
כופר נפש בליטרא דדהבא
סיפורים רבים מסופר בפי חסידים אודות צדקותו של הרה"ק מהר"ש מקארלין, כך גם סיפורי מופת רבים, ואחד מהם הוא מעשה המסופר בחסיד שלא זכה להיפקד בפרי בטן ופנה אל הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי – 'בעל התניא', בתחינה שיברכהו שיזכה בפרי בטן.
'בעל התניא' הרהר מעט ואמר לאותו חסיד כי אין בידו להושיעו, אלא ימהר ויסע לקארלין לבית מדרשו של הרה"ק רבי שלמה, והיה אם יגיע לרבי עד ליום כ' בטבת שהוא יום הסתלקותו של הרמב"ם יוכל הרבי מקארלין להושיעו.
מיהר החסיד ונסע לקארלין והגיע אל העיר בליל כ' בטבת, בשעה שהרה"ק רבי שלמה ערך סעודת סיום לימוד הרמב"ם. נכנס החסיד בבכי מר אל חדרו של הרבי בבקשה שיחוס על אומללתו ויברכהו שיזכו הוא ונוו"ב בפרי בטן. הרה"ק מקארלין הקשיב לאותו חסיד ולאחר מכן אמר לו כי עם עד לעת שקיעת החמה יביא לו סכום של אלף ושלש מאות רובל יוכל להושיעו.
נבהל אותו חסיד מהסכום הגבוה והחל מנסה להתמקח עם הרבי, אך הרבי נותר בשלו ולא הסכים לוותר ולו על רובל אחד. משראה החסיד כי הרבי מקארלין עיקש בדעתו ולא יוותר, ביקש את רשותו להיוועץ בנוו"ב בטרם יביא סכום גדול שכזה. הרה"ק מקארלין הסכים והחסיד עזב את ביתו. לעת ערב שב החסיד לביתו של הרבי והסכום בידו יחד עם הסכמתה של נוו"ב. ברם רק עבר אותו חסיד את מפתן החדר אמר לו הרבי כי כיוון ששקעה החמה שוב אין הוא יכול להושיעו.
עזב החסיד את ביתו של הרבי מקארלין וחזר בפחי נפש אל הרה"ק 'בעל התניא', כשהגיע ל'בעל התניא' תינה בפניו החסיד על סירובו של הרה"ק רבי שלמה לסייע לו, ועל כך שדחוהו בשקיעת החמה. אמר לו הרה"ק 'בעל התניא' לאותו חסיד: דע לך כי לא זכית בפרי בטן בגלל קפידה שיש עליך בשמים, על כך שלפני שנים רבות ביזית תלמיד חכם ופגעת בכבוד תורתו, וחכמינו ז"ל אומרים על עבירה כזו כי החוטא בה אין רפואה מכתו והוא נותר מנודה וערירי. ברם דעתו של הרמב"ם היא, שיש תקנה לחוטא זה בכך שיכפר על נפשו על ידי שיתן ליטרה זהב כופר נפש לצדקה.
דע לך כי רק הרה"ק רבי שלמה מקארלין שלומד בקביעות רמב"ם יכול היה להמיר את עונשך בממון כפי שסובר הרמב"ם, ועל כן ביקש ממך אלף ושלש מאות רובל, שסכום זה שווה ערך ל'ליטרה זהב'. אבל יכולת זו הייתה רק ביום הסתלקותו של הרמב"ם, יום שבו עולה נשמתו של הרמב"ם לרקיע העליון ואף בית דין של מעלה כפוף לפסקיו, אך משחלף יום זה, שוב אין בית דין של מעלה מחויב לפסקי הרמב"ם, ושוב לא יכולת להיוושע על פי פסק הרמב"ם. המתן לשנה הבאה ושוב אל רבי שלמה ביום כ' בטבת – יום פטירתו של הרמב"ם עם הכסף לצדקה כופר נפשך.
מות על קידוש שמו יתברך
פעמים רבות בימי חייו התבטא הרה"ק מקארלין ואמר משפט סתום: 'אינני פוחד מהמוות ואפילו לא מהקוזק החיגר'. משפט זה היה תמוה בעיני כל השומעים שלא הבינו כוונתו. לאחר שעבר הרה"ק להתגורר בעיר לודמיר שבאוקראינה, כבשה את העיר חבורת קוזקים. ביום שב"ק – ט"ז בתמוז עבר אחד הקוזקים שהיה חיגר ברגלו בסמוך לביהמ"ד וראה מבעד לחלון את הרה"ק רבי שלמה בעת שהיה עסוק בעבודת התפילה בהתלהבות של קדושה וטהרה באמירת 'כתר יתנו לך ד' אלוקינו'.
שנאת עשו ליעקב התעוררה בליבו של אותו קוזק והוא ירה ברבי ופצעו קשה, כעבור שישה ימים מפציעתו – ביום כ"ב בתמוז, נפטר רבי שלמה והלך לעולמו, רק אז הבינו תלמידיו של רבי שלמה את שאמר כבר שנים רבות קודם לכן כי אינו חושש מהקוזק החיגר.
ציון קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי שלמה מקארלין זצוק"ל הי"ד, היה מאז ומעולם אבן שואבת לתפילות וישועות עבור כלל ישראל בגולה. כ"ב תמוז ידוע בתפוצות ישראל כיום מיוחד ומסוגל מתחילתו ועד סופו וחסידי קארלין נהגו בכל הדורות לברך שהחיינו ביום זה.
זכות הצדיק תגן בעדנו ובעד כל ישראל, אמן.
