אנו נוטים לחשוב שהשלב הראשון בפתרון קשיי קריאה הוא לפנות לאבחון.
האמת היא שהורה שעוקב אחרי הלמידה בכיתה או רב'ה שמכיר את תלמידיו לא זקוק כלל לאבחון. הם יכולים לדעת באופן כללי באיזה אחוזון מבחינת רמת הקריאה נמצא כל ילד. תקשורת רציפה בין ההורה למורה תחשוף בצורה ברורה את מצב התלמיד ביחס למצופה ממנו.
לפעמים אנו מניחים שבעיות עשויות להיפתר מעצמן בהמשך ללא התערבות. הנחה זו יכולה להיות נכונה במקרים מסויימים, אבל במקרים אחרים עלולה ליצור פערים שקשים לגישור.
על כן אנחנו, כהורים, ככל שנהיה ערניים למצב הילד שלנו ונתערב מוקדם יותר, נוכל למנוע צבירה של פער ברמה בינו לבין הכיתה.
הורים, שימו לב! בעיות רבות עשויות להיפתר בקלות יחסית בשלב הראשוני של התהוותן!
כבר בשלב המוקדם של לימוד הקריאה, הוא שלב שינון האותיות והתנועות, על ההורים לבדוק אם הילד עומד בדרישות ובקצב. ילדים שמתקשים זקוקים בפשטות לשינון רב יותר.
צריך להיזהר לא להעמיס על הילד תירגול שיגרום לו אי נוחות כדי לא להמאיס עליו את הקריאה, וחשוב שההורים יהיו נינוחים ולא לחוצים בעצמם. אפשר לחלק את התרגול לכמה פעמים קצרות במהלך היום ועלינו להתמיד בכך ברגישות מצד אחד, ובנחישות מצד שני. אפשר ורצוי גם לשתף במשימה כמה מבני הבית בתנאי שיש להם את הסבלנות והנינוחות לכך, לשים לב עם מי הילד משתף פעולה יותר ולגוון את דרכי השינון.
צריך תמיד לזכור שכמות התרגול תשפיע בוודאות לבסוף על איכות הקריאה!
