רוח הקודש בחדרו של מרן החזון איש זיע"א

דמות התווך של הקמת "טהרת המשפחה" היא ללא ספק מרן פאר הדור בעל ה"חזון איש" – רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצוק"ל.

רבינו החזון איש מסר נפשו באופן מפליא למען המוסד הקדוש ועשה הכל כדי להעמיד מצוה זו במקומה הראוי – יסוד היהדות.

 

"המצוה הכי גדולה בדורנו"

 

בראש מעייניו של רבינו עמדה הדאגה לטהרה, וכפי שכתב אחיינו תלמידו הגדול יבלחט"א מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בכתי"ק (מצו"ב): "שמעתי בשם החזו"א זצ"ל שזה המצוה הכי גדולה בדורנו".

כאשר באו אליו בשאלת סדרי עדיפויות של צדקה, השיב בכתי"ק: "יותר נכון ליתן למקוה טהרה להצלת בני ישראל מאיסור כרת". מעניין כי באותו מכתב הוא מורה במפורש להעביר את התרומות לרבי אפרים זלמן הלפרין ש"ידיו אמונות לבנין מקוואות בארצנו הקדושה" ש"מוסרם לר' זליג שפירא שליט"א פה, אשר שוקד על מצוה זו ועושה חיל, אשר כבר הוקמו על ידו מקוואות רבות – ואשרי חלקו של זה המסייע אותו."

נציין כי עד פטירתו זכה רבי זליג זצ"ל, מקורבו של רבינו, בסיוע רבינו עצמו –  לבנות קרוב למאה מקוואות!

מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מעיד, שראה איך החזו"א הורה לאנשים להעביר כספי צדקה למוסד הקדוש "טהרת המשפחה".

גם יבלחט"א אחיינו ותלמידו מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, מורה להעדיף תרומות ל"טהרת המשפחה", יותר מדברים אחרים, משום ש"זו המצוה הגדולה בדורנו".

 

כסף למקווה – מכל מקור

 

לגודל מעלת בניין הטהרה, הורה החזו"א ש"בשביל מקוה רשאים וצריכים לקחת מכל מקור שהוא, ולא כמו  לצורך חינוך שיש להזהר לא לקחת מכל אחד".

 

מתי חתם החזו"א לראשונה על מכתב ציבורי?

 

הפעם הראשונה שחתם רבינו על מסמך ציבורי היתה בשלהי תש"ב על הכרוז לכינוס הארצי הראשון של "טהרת המשפחה".

היה זה לפלא, מאחר ועד אז לא חתם לשום עניין ציבורי.

כמו כן, שלא כמנהגו הסכים לכתוב מכתב המלצה פומבי, בשמו המפורש ולא ברמיזה, עבור "טהרת המשפחה".

רבינו השקיע זמן רב מזמנו היקר למען הטהרה, יחד עם שלוחו הנאמן רבי זליג שפירא שהיה נודד על-פי הדרכתו ממקום למקום, עומד על הצרכים החיוניים, היכן צריך לבנות "אוצר" חדש, היכן חסר תנור, היכן להוסיף משכורת לאחראים, לכל אלו דאג החזו"א וגייס בעצמו סכומי עתק, כשהמרכז לטהרת המשפחה מסייע בידו.

 

מרן החזו"א עולה על פיגומים ומשמש כאדריכל!

 

לעיתים היה מתלווה בעצמו לר' זליג לבדוק את מצב המקוואות. היה מטפס בעצמו על פיגומים, לעיין ולבדוק שהכל כראוי. הוא אף תכנן בעצמו תכניות ורישומים לבניית מקוואות.

וכך מספר יבלחט"א מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: "החזו"א השתדל מאוד לסייע למקוואות יחד עם ר' זליג שפירא והיה נוסע עמו והיה עורך לו את התכניות, אחר פטירת החזון איש עשה הסטייפלער את התכניות וצורת בניית האוצר והמקווה" (אגב, את כל המכתבים הרבים בענייני מקוואות שהיו נצרכים לר’ זליג, היה כותב עבורו רבן של ישראל מרן הסטייפלער זצוק"ל שהתברך בעט סופרים).

למתכננים שבאו להתייעץ בנוגע לבניית המקוואות, מסר הנחיות מפורטות והסביר כל דבר ביסודיות רבה כשהם משתאים ועומדים פעורי פה לנוכח המומחיות שגילה בשטח האדריכלי והארכיטקטי.

בכל יישוב שהזדמן רבינו זצוק"ל היה חוקר על המקוואות, ועוזר בפתרון בעיות.

כשהיה מזדמן לעיר וביקשוהו לבקר בישיבה שבמקום, היה מבקש לראות קודם את המקוה.

הגאון הגדול רבי אליקים פשקס שליט"א, ראש ישיבת גבעת שאול, סיפר, שזוכר כשבא החזו"א לבאר יעקב לשמש סנדק לבן מרן המשגיח הגה"צ ר' שלמה וולבה זצוק"ל, כמובן שבני המקום באו בהמוניהם לחזות בזיו פניו של מרן החזו"א, תיכף כשבאו החל לדבר איתם על מצב המקוה במושבה ומה ניתן לעשות עבורו.

 

מה אמר החזו"א בחנוכת מקוה?

 

היה רגיל לומר, כי ישנן מצוות סגוליות חיוניות שהם כמו אבר שהנשמה תלויה בו.

אחיינו, רבי שמריהו גריינמן, סיפר שבחנוכת מקווה שהחזו"א השתדל בהקמתה, באופן נדיר נשא דברים קצרים, בהם הזכיר רעיון זה, שתרי"ג אברי וגידי האדם הם כנגד תרי"ג מצוות, וכשם שבאיברים יש עיקריים וחיוניים יותר, כך גם במצוות, ישנן מצוות שאי קיומן כורת את פתיל חייו של האדם, רח"ל, ובכך חיוניותן. אחת מאלה היא מצוות הטהרה, וזוהי שמחתנו לראות בהקמת מקוה שהיא נדבך לקיום מצוה שחיינו תלויים בה. כך החדיר החזו"א את חשיבותה של המצווה היסודית.

היה רגיל לעורר: אם חלילה נכשל יהודי בכשרות או בשבת, הרי תשובה תועיל לו, אבל כשלון בטהרת המשפחה וכי אפשר לתקן את הפגם?!

 

כדאי לרב לקבל גיהנום בשביל להציל יהודים מכרת!

 

תושבי שכונת יד אליהו בתל אביב, פנו לרב השכונה רבי אפרים ויינברגר זצ"ל, בשאלה: ברצונם להקים מקוה בשכונתם, אבל אין אפשרות אחרת אלא בביהכ"נ הקיים, ושאלתם בפיהם, האם הם יכולים לעשות את המקוה בביהכנ"ס הקיים ולבנות מעליו קומה נוספת בשביל ביהכ"נ.

הרב לא ידע את נפשו – אם לא יתיר הסיכויים שתוקם מקווה קטנים מאוד, מאידך, הרי הלכה מפורשת בשו"ע "כשמוכרים אנשי כפר בית כנסת, הלוקח יעשה בו כרצונו חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה…"

באותם ימים הזדמן רבי אפרים לברית שנערכה ב"בלינסון", להפתעתו פגש שם את מרן החזו"א, וניגש אליו עם השאלה.

החזו"א הרהר קמעא, ואז השיב לו, שיורה להתיר לבנות את המקוה שם! שהרי אמרו: "ניחא ליה לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבא", ובשביל להציל יהודים מאיסורי כרת כדאי לרב בישראל שיעבור על דין מפורש ויקבל על עצמו עונש גיהנום למענם!

 

אלף דרשות לא יועילו כמו מקוה מפואר אחד!

 

החזון איש הקדיש תשומת לב רבה ליופי ואסתטיקה של מקוואות, וייחס חשיבות גדולה גם לדברים הנראים כזוטות, הוא דרש להקים מקוואות חדשניים ויפים שלא יהיה לשטן פתחון פה.

פעם אמר לרבי יצחק ידידיה פרנקל (רבה של תל אביב): "אלף דרשות על חשיבות המצוה של טהרת המשפחה לא יועילו כמו הקמת מקוה מפואר אחד בתכלית ההידור והנקיון!"

היה אומר: "טהרת המשפחה היא מצוה יסודית ביהדות, לכן פועל השטן שהענין ישא בעיני רבים אופי מזולזל ועלינו לייקרו", מטעם זה הורה לקבוע שלט על בנין המקוה במקום לא דתי "בית מרחץ בריאות" ולא "מקוה טהרה".

 

"הסוד" שבהוראת החזו"א

 

למהנדסים שחקרו מפיו על הוראה שלו בצורת הבניה (ככל הנראה על מה שביקש שאוצר המים יהיה "אוצר זריעה" ולא "השקה"), אמר: "יש סוד בדבר". אחד מהם אמר: אין לנו עסק בנסתרות אבל גם מבחינה הגיינית הצדק עם הרב. חייך החזו"א והשיב, אם כך, הרי גם הסוד כבר גלוי לכם…

באיזור שרובו לא דתי היה מקוה בבניה, והגיעו בקשות מתושבים דתיים להפעיל את המקוה כשהוא חצי בנוי, במקום ללכת למקוה רחוק, כשהגיע הדבר לאוזני החזו"א, נזדקף מלוא קומתו ואמר להם: "מקוה זה לא הקימוהו עבור אלו השומרים בין כך טהרת המשפחה, אלא על מנת לקרב רחוקים, חובה שיהיה בתכלית השלימות והשכלול והיופי, וכל השאר ימשיכו במקוה המרוחק כמקודם, עד שיבנה".

 

מקוה קודם לבית כנסת

 

כאשר נכנס הנדיב ר' מקס שרייבר זצ"ל להחזו"א, השפיע עליו לבנות מקוואות, ואמר לו, דע לך, שבניית מקוה קודמת לבנית בתי כנסת.

 

יהיה לך מזה פרנסה בריווח!

 

רבי זליג שפירא, לא היה מומחה לבנייה והנדסה. חיזוק גדול לעבודתו היה בהצטרפותו של ר' דוב שפירא (אחיינו ותלמידו של רבי מאיר שפירא מלובלין), לפעול למען המקוואות.

ומעשה שהיה כך היה: ר' דוב עלה מצרפת לא"י ולא מצא פרנסה מסודרת, והיה מסיע ברכבו אנשים.

ר' זליג ביקש מר' דוב להסיעו למעברות וליישובים החדשים לצורך המקוואות. הם הגיעו למקוה במעברה, הפחון הרקוב בו היה המקוה, המים הקרים וההזנחה היממו אותו, ר' זליג התרוצץ, מדד, שאל, בדק, ור' דוב שהיה עדיין המום למראה עיניו החל לסייע לו.

היה לו לר’ דוב חוש טכני מפותח מאוד וכאשר ר' זליג ראה את ה"מציאה" שזימנו לו משמים, ביקש מר' דוב להתלוות אליו לעוד שני יישובים.

באחד מהם לא היה מקוה, ורבי זליג בא לעשות תכנית. כחוני המעגל בשעתו סימן את השטח במקלו, וצייר תרשים של החדר, הבור ומידותיו, מקום המדרגות הקירות והדלת… רבי דוב שהבחין בזה, הוציא מיד נייר ועפרון והחל לשרטט במומחיות שרטוטים מדויקים, ועיני ר' זליג אורו.

משחזרו לבני ברק נכנסו שוב לחזו"א ור' זליג סיפר לחזו"א שר' דוב מתאים מאוד לענין. החזו"א שוחח עם ר' דוב שעה ארוכה, ואמר לו, "מצווה גדולה לפניך, אל תחמיצנה, ויהיה לך מזה פרנסה!"

מאז, למד ר' דוב אצל החזו"א ור' זליג הלכות מקוואות, והקים את המחלקה הטכנית של "טהרת המשפחה", נעשה מומחה למקוואות, ופרנסתו היתה מצויה בריוח כל חייו.

 

למה רק ר' זליג ניצל מהתאונה?!…

 

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מספר, שפעם נסע ר' זליג לענייני המקוואות במונית עם אנשים נוספים, ואירעה תאונה, המונית התהפכה והנוסעים נפצעו ופונו לבית החולים, רק ר' זליג יצא בלי פגע ומיהר לדרכו…

החזו"א התבטא: שלר' זליג לא קרה כלום אינו חידוש, הרי הלך למקוואות, אבל פלא שלא הועילה זכותו לשאר הנוסעים!…

 

"רוח הקודש של מרן החזו"א"

 

מעשה פלא הובא בספר "זכור לאברהם" על רבי אברהם וילהלם, מהעוסקים במקוואות ע"י החזו"א.

פעם אחת התעורר לפנות בוקר ולא עלה בידו להירדם. הוא קם להתפלל במניין הראשון, ועדיין לא מצא מנוחה לנפשו, הציקה לו הרגשה עמומה שלא ידע מה טיבה.

גמלה בלבו החלטה שבעצמו לא ידע להסבירה, לנסוע לתל אביב, שם היה לו נהג קבוע שהיה לוקחו לכל מקום שהיה צריך ברחבי הארץ. כשיצאו לדרך שאל אותו הנהג היכן לנסוע, השיב לו ר' אברהם שבאמת אין לו שום כיוון מיוחד וקודם יצאו מהעיר ואח"כ יחשוב להיכן להגיע.

הנהג התפלא מאד, מעולם לא שמע תשובה מוזרה כזו…

לאחר נסיעה של כמה דקות מחוץ לעיר, שאל הנהג האם כעת אתה יודע להיכן אתה רוצה לנסוע?

ר' אברהם התעורר משרעפיו והביט סביבו והנה הוא מבחין שנמצאים הם בדרך לבני ברק. שאל ר' אברהם את הנהג האם בכוונה נסע בדרך זו, והנהג השיב בשלילה, דרך זו הגעתי אליה במקרה, אמר.

ר' אברהם שידע שאין שום מקרה  בעולם, אמר: אם באנו לבני ברק, נכנס אל החזו"א, אך לפני כן פנה לבית נאמנו רבי זליג שפירא.

כשראה אותו ר' זליג, נדהם ונסער, ושאל, האם החזו"א אמר לך לבוא אלי? הוא ענה שלא, וסיפר לו את המאורע.

אמר לו ר' זליג בחרדת קודש: "רוח הקודש אני רואה כאן! כי מיד לאחר תפילת שחרית אמר לי החזו"א, היום תפגוש בר' אברהם וילהלם, סע עמו לראות את המקוואות שבמקום פלוני ופלוני!"

ואכן, נסעו שניהם למקוואות, וראו מה צריך תיקון, חזרו אל החזו"א והעלו באוזניו את הספיקות, וסידרו מה שצריך לסדר.

כשהיה ר' אברהם מספר את המעשה היה מתבטא: החזו"א הוציא אותי מהמיטה ומשך אותי אליו כדי לתקן את המקוואות!!!

 

צילום: באדיבות טהרת המשפחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן