סטפן היה ספק האריגים לבתי היהודים. מדי שנה בבוא האביב, ערב חג הפסח, היו ידיו של סטפן מלאות, כל בתי היהודים בסביבה היו מזמינים ממנו, מי לביגוד, מי לווילונות חדשים, לחידוש ריפוד ועוד ועוד.
כל שנה מחדש היה ער לתכונה בבתי היהודים לקראת חג הפסח. התיאורים מפיהם על החג הנפלא המתקרב ובא הצית קנאה בליבו.
השנה, שמע סטפן על המושג 'כל דיכפין ייתי ויכול'. סטפן החליט, אני לא אהיה בטלן. השיג לעצמו מבגדי היהודים, שינה שמו לניסן והזמין את עצמו לאחת המשפחות.
הגיע ליל התקדש החג, כולם יפים ומרוגשים וסטפן ממתין כבר לסעודה הדשנה שממתינה לו.
ואז זה התחיל… קידוש… שאלות מה נשתנה של כל המסובין… סוף סוף מתכוננים לאכול ומה מחלקים? חתיכת חסה – מאכל בהמה… ממשיכים בסדר ומגיעים למצה הנכספת.. ומה מקבל מיודעינו? קרקר יבש!
לאט לאט סבלנותו החלה פוקעת… מה קורה? מה עם הסעודה הדשנה? זהו החג שכולם מדברים עליו? האם הם נהנים מאכילת קרקר יבש ועלים בלתי מזוהים?
כשהגיעו ל'כורך' נשבר.
לאחר שעות של המתנה מורטת עצבים שכללה שירים, הצגות וקריאה מתוך ספר שלא הבין ולא ידע את תוכנו, עזב בכעס את הבית. הבין שרימו אותו – אין לא בשר ולא יין.
לו היה ממתין עוד מספר דקות היה מגיע ל'שולחן עורך' ונהנה ממעדנים בטעם גן עדן…
בשביל זה הוא סטפן… אבל מה איתנו?
האם אנחנו לא מתנהגים לפעמים כמו אותו סטפן, פורשים רגע לפני השיא? עובדים קשה, מזיעים, אבל לא נשארים שם בשביל לקצור את הפירות.
פסח = סדר.
כשאנו יודעים שאנו עובדים לפי סדר, יש לזה תכלית בסייעתא דשמיא.
אצל החייט, העומד מהצד לא יבין את מלאכת הגזירה ואף עלול לחשוב אולי בטעות שהחייט הורס את הבד. הוא איננו יודע שהבד נמצא בידיים בטוחות, החייט יודע את סדר העבודה שלו.
כך גם אצל כל אחד ואחד, אף אחד לא יוכל לערער את המומחיות שלך. הסוד להכל הוא סדר. והסוד הגדול יותר – לדעת את הסדר. אם מה יודעים מה הסדר – לא פורשים בשיא.
בברכה שנזכה שיעבור ליל הסדר כסדרו וישפיע על כולנו מלמעלה את כל הברכות והשפע שמסוגל חג זה.
