ולפעמים… גם אימהות קורסות

עדיין אנחנו במרחשוון – שפתותינו מרחשות, מתפללות: רבוש"ע, אנא חורף בריא! חורף בריא ושמח. ד' בורא רפואות.

אבל לפעמים אנחנו כביכול 'בוראות', חלילה, מחלות.

איך יכול להיות?

כולנו רוצות לתפקד, לייצר (כזכור, לשמוח). כשאני חולה, לא מרגישה טוב איני יכולה לתפקד. הבית, הילדים, הבעל כולם סובלים. ובכל זאת, תרשו לי בתור מאמנת לשפה זוגית להביא אתכם להכרת שפה מדוברת (אמנם לא במילים), מצויה (במעשים, התנהגויות), אך בלתי מוכרת לרבים.

יתכן ולא נספיק הכל הפעם, נאלץ להשאיר לפעם הבאה.

 

***

 

לפני הכל, הערת אגב: לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.

נתחיל, ובכן, רבים וטובים נופלים חלל במחלה זו. כאב כרוני בלתי פתיר ברפואה הקונבנציונלית. פתאום נתפס לי הגב. פתאום נאבד לי הקול. פתאום תקפה אותי מיגרנה. הכל לא עלינו! אבל את הכל כנראה שמענו בסביבה או חווינו.

מה זה קשור לייעוץ זוגי?

זה קשור ללימוד שפה. שפה זוגית מעצימה. מה קורה? הרשי לי בבקשה לתאר: את רצה עם הילדים בבוקר, מכינה ארוחות מושלמות, דואגת לאחות הרווקה, מתייחסת לשכנה ה… לא שוכחת את הסבתות. והמסירות שלך לבעלך ידועה לכל. וגם לכל משפחתו.

ואת? את בסך הכל בן אדם. איך את יכולה להיות מושלמת בכל החזיתות?!

אז זהו, שאת אכן בן אדם. עם כל הכבוד וייקר, אבל אינך יכולה ה-כ-ל.

אינך יכולה לתפקד מושלם בכל תחום, ואינך יכולה לנטוש שום חזית. את חייבת (מי חייב אותך) לתפקד היטב בכל מערכה ושהכל יהיה פרפקט.

את חייבת (?) נכון, אבל הגב שלך (כדוגמא), לא התחייב לך או להם והוא נתפס. ואז קורה מה שרצית ולא יכולת או לא העזת להגיד. אני צריכה מנוחה!

את שוכבת, כולם עוזרים לך. את כבר לא חייבת כלום לאף אחד. זה בסדר איך הבית נראה. זה בסדר שאין ארוחות כרגיל. כולם מתגייסים. את לא חייבת להתקשר ל… לעזור ל… לדאוג ל…

את במיטה, נתפס לך הגב. נ-ח-ה.

האמת? כואב לי לכתוב את זה. אבל זוהי האמת.

כשאת לא שמה גבול, הגב 'שומר' עלייך, הוא שם את הגבול.

הרי הצילום הראה בעיה?! בקושי נגררתי לסי.טי. וראו פריצת דיסק?!

וזה כואב, ממש כואב. נכון.

אני מסכימה עם כל מילה, עובדה שאני מביאה אותה פה.

הבעיה שפה.

השפה מורכבת מכמה פרמטרים.

ביני לביני, ביני לזולתי וביני להקב"ה.

כן, עצרי רגע, קראי שוב את שלוש המרכיבים, חשבי שוב על שלושתם והמשיכי. תודה.

 

***

 

נתמקד כעת בחלק הראשון.

ביני לביני.

אני נכה? אני ממציאה את הכאב? זה הרי כאב חד ומפלח בכל תזוזה במיטה, שלא לדבר על לקום ממנה. והכאב אמתי. אין ספק.

אבל למה? למה לא העזת להגיד קודם: הגזמתי! אין לי כח, זה מידי הרבה עבורי. פעם יכולתי ועכשיו לא! ולהמשיך לדבר עם עצמך: מה סדר העדיפויות שלי, במה אוכל להוריד סמכויות?

אלו דיבורים שאף אחד לא שומע, רק את עם עצמך.

את שואלת ואת עונה.

אני נכה? לא, כעת אני נחה. אני ממציאה את הכאב? לא, חד משמעית לא! זה מאד כואב, ל"ע, כל תזוזה לא נכונה מגיעה עד המח! הגזמתי? כן, העומס עלי גדול. מידי הרבה לאשה שעובדת כך שעות ובלע"ה כך ילדים לבצע כל כך הרבה תפקידים.

אין לי כח? יש לי, אבל אני עובדת פי 2 או 3 מסך הכח שלי. זה מידי הרבה? בהחלט, זה המון! פעם יכולתי ועכשיו לא? כן. פעם בתור זוג צעיר יכולתי להכין ארוחות גורמה, אהבתי את זה. הייתי פנויה לשוחח בקביעות עם… הייתי ניידת יותר, יכולתי 'לקפוץ' בקלות ל… עבור… להתעניין ב…

מה סדר העדיפויות? אכן השתנה. חייך קודמים. הבעל קודם. הילדים קודמים. לא מזניחה את ההורים. צריך לחשב מסלול מחדש.

ואם לא אתחשב בעצמי? אז 'ברוך שנתן עולמו לשומרים', במקרה זה הגב 'ישמור' עליך. גב הוא 'שומר' אחר, יש עוד.

מה לעשות? ראשית, לא לעשות, רק לדעת. אחר כך, לדעת לדבר. שפה זוגית מקשרת ומעצימה. אל תיבהלי, נשמי עמוק בבקשה עד הכתבה הבאה.

תזכורת: לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

 

מחכה לשמוע ממך, שרה ש.

 

לקבלת תפילת אישה על בעלה, כתבי לי: תפילה.

להרשמה לניוזליטר כתבי לי: הצטרפות.

 

לתגובות/שאלות/הגיגים רשמי לי במייל.

B0548457022@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן