בלי להתחשבן

הרבה אנשים מתקשים לקבל מבן הזוג. נתינה יוצרת באדם הרגשה של רוממות או אפילו עליונות. הוא חש עצמו מעל המקבל והדבר מעניק לו תחושה טובה.

נשים לב שאף אצל אומות העולם אנשים תורמים לפעמים סכומי עתק לטובת המדע, בתי חולים או ארגונים הומאניים למיניהם. קבלה, לעומת זאת, מעמידה את המקבל בעמדת נחיתות. אי לכך יהיו כאלו שיתקשו לקבל אף מבן הזוג. אין זה סותר את העובדה, שהם משתדלים שיתמלאו כל משאלות ליבם לטובה, אך יחד עם זאת אין הם רוצים לחוש כמקבלים ולפעמים הם פשוט לא מפרגנים לבן הזוג להרגיש את עצמו נותן.

דוגמא? בבקשה.

***

דוד הוא אדם חסכן שאינו מוציא פרוטה שלא לצורך. אשתו מתקשה קצת לעמוד במשטר הכלכלי הקפדני של בעלה ומפעם לפעם היא מבקשת "אישור חריגה".

לרגל מלאת עשר שנים לנישואיהם, היא רוצה מאד לנסוע עם בעלה למלון לסוף שבוע. דוד מתקשה להסתגל לרעיון הבזבוז המשווע, לטעמו. וכי אי אפשר כבר לעשות נופש בבית? יחלקו את הילדים בין קרובי משפחה, יקנו אוכל מוכן ותהיה להם שבת לתפארת. הרעייה מנסה לרמוז שהדבר אינו מוצא חן בעיניה, היא מוצאת אין סוף סיבות וטעמים מדוע אי אפשר לעשות נופש בבית. בסופו של דבר מתרצה דוד ואומר: "ובכן, אם את כל כך רוצה – נצא הפעם למלון". הבעיה היא שאחרי מאמצי שכנוע כה רבים, כל החשק כבר יצא לה והיא מפטירה: "לא רוצה? לא צריך, אל תעשה לי טובות".

הבה ננסה לנתח את התגובה. "לא רוצה? לא צריך", ובכן, למה לא צריך? את הרי טוענת שאת צריכה את הנופש הזה. לדעתך, אפילו מגיע לך פעם בעשר שנים לצאת למלון, אז מה קרה שפתאום לא צריך? והלאה: "אל תעשה לי טובות". ומה אכפת לך שהוא יעשה לך טובות? כל אישה זקוקה לטובות מבעלה וכל בעל צריך את הטובות של אשתו. וכי מה הם נישואין אם לא דאגה מתמדת לטובתו של בן הזוג.

למעשה יש כאן משהו מן הגאווה. קשה לאדם לחוש שהזולת עשה לו טובה, מפני שהדבר הזה שם אותו בעמדת נחיתות. הרבה פעמים כשמישהו עושה לנו טובה, אנו ממהרים לנצל את ההזדמנות הראשונה להשיב לו ולאו דווקא מתוך רגש עמוק של הכרת הטוב, אלא מתוך רצון להיפטר מההרגשה שאנו חייבים לו. נח לנו יותר להיות למעלה ולחוש שאנו ביתרת זכות.

אין שום טעם ושום הגיון בהתחשבנות מן הסוג הזה. בני זוג שהפנימו את העובדה שהם איש אחד, אמורים להעניק זה לזו בלי לנהל פנקס ורישומים מי נתן למי וכמה. הם גם צריכים לדעת לקבל זה מזו ולהיפך, בלי שתתלווה לכך תחושה של אי נעימות. שמתם לב לכך שהרגליים אף פעם אינן מתחשבנות עם הידיים מי משרת יותר את הגוף המשותף?

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן