איך נכניס שמחה הביתה

 

שלום יקרה,

איך את אחרי הימים הנוראים? והחגים?

איחלנו לכולם חג שמח! איזה איחול, הלוואי! שלוש פעמים בתורה אנו מצווים לשמוח בחג. אם הציווי הושלש, כנראה שזה דבר גדול, מיוחד, חשוב ואולי קצת קשה. כי אם לא, למה צריך לצוות? למה שלושה ציווים? (לא ניכנס כעת לפירושים).

איך נכניס שמחה הביתה? אולי קודם, מה זה בית שמח? בית שמח זה בית של עשיה, פעילות, יצירה.

עצבות היא היפך השמחה. עצב זה פסל (כמו שאומרים בהלל) לא עושה כלום. דומם. פסיבי.

אני רוצה ומאחלת לכולנו בית שמח, פעיל, מיצר: אופים, מטגנים, מנקים, מבלגנים, מסדרים, מפזרים משחקים, ממיינים שוב ואוספים, מלכלכים ומכבסים, קונים, מבשלים והאוכל נגמר. עושים. פעילים. פעילות מבורכת.

יש כאלו מרימות גבה ואומרות: כאילו היית בבית שלי. כל מה שהזכרת קורה אצלי. אבל לא, אין בו שמחה. יש כעס, מרמור, רטינות, קיטורים המלווים את העשיה. כאילו הם חלק ממנה.

כל הזמן עבודה! כל הזמן בלגן! כמה פעמים אפשר לאסוף משחקים?! כמה אני יכולה לקפל כביסה? כל יום לחפש את הנעל השניה? (מענין שכל פעם השניה נאבדת…) נכון, צודקת. העבודה כבר מעל ומעבר. כמה את יכולה?!! אז מה נעשה?!! מה הסוד? איך ניתן לעבוד כל כך קשה וגם לשמוח?

 

***

 

באנה נלמד כלי שמח, כמה פשוט ככה שמח. ככה מועיל.

מבקשים ממך משהו? את הולכת להכין משהו? את מבצעת איזו משימה? הרי בין כך את עושה, מה אכפת לך להוסיף 'בשמחה'?

זוכרת? המח מחווט חוטים, המילה פותחת מגירה תואמת.

דוגמאות? בבקשה:

אמא, תגרבי לי (בבקשה – במקרה הטוב) את הגרביים, אני לא מצליחה.

את יכולה לומר, 'פסדר', את באה וגורבת.

את יכולה לסנן, 'למה הורדת באמצע היום?!' וגורבת.

את יכולה להגיד: 'חמודה, בשמחה!' ואת גורבת לה.

בכל המקרים גרבת, היא מסתובבת עכשיו בגרביים, מה ההבדל? תנסי.

אשמח שתשתפי אותי (כזכור, אני ממתינה לתגובות אחרי החגים).

דוגמא נוספת? הנה:

הוא מבקש ממך לתקן לו את השעון. בסדר, בחזור מהעבודה. את הולכת לתקן, הסכמת, רצית שלא יפסיד מהכולל. את מוכנה. מה אכפת לך לומר לו בסדר, בשמחה, בחזור מהעבודה.

את מבקשת ממנו שיסכם עם המתקין שעה. הוא יכול לענות, טוב. הוא יכול להגיד טוב, רק תזכירי לי אחר הצהרים. הכי נעים לך לשמוע, בשמחה, אדבר עמו ועושה לעצמו תזכורת בטלפון.

בקשת שלא יאחר היום כי את חייבת לצאת בזמן. הוא עונה, אין ברירה, אם אין סידור אחר אבוא בשעה שבקשת. מה היית רוצה לשמוע? מה היה ערב לאוזנייך? מה היה נותן לך לצאת בשלווה? בשמחה, אבוא מתי שחשוב לך!

פשוט מאד, בכל תשובה שלך תכניסי 'בשמחה'.

טוב, אקנה ירקות.

בסדר, אעביר את הסכום.

מוכנה ללכת דרך שם.

אארגן קינוח למפגש בחג.

אקח את המחשב לטכנאי.

אעביר מזרונים לסוכה.

אחזור לברר על המבצע.

אכין עוגה למסיבה.

אופה פשטידה לסיום.

שבצי בכל ההסכמות בשמחה, או בתחילתן או בסופן, איך זה נשמע לך?

תגידו, תתאמנו, תטעו ותתקנו. העיקר בשמחה.

תחייכו, תפתחו מגירות של שמחה, עונג, אהבה, נחת, הסכמה, הבנה, נתינה, הענקה, אכפתיות, פרגון. תפתחו וזה מה שיהיה בבית שלכם, כדאית ההשקעה.

תזכו ל …אך שמח!

חורף בריא ושמח!

 

 

אשמח לשמוע ממך b0548457022@gmail.com

לקבלת תפילת אשה על בעלה כתבי לי לכתובת זו: תפילה.

להצטרפות לניוזלטר כתבי: הצטרפות. להשתמע.

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

ארוכה הדרך לחרות

חודש אייר הוא החודש בו מציינת "מדינת ישראל" את ייסודה ויש המנסים לראות בכך שלב של יציאה לחרות   זה עתה חלף חג הפסח, בו

ממתקים בכשרות לא מהודרת

האדם הינו יצור אינטרסנטי הפועל ועושה רק כשהוא מרגיש שהדבר טוב ומועיל עבורו, העולם עסוק כל הזמן  במציאת הדרכים שיניעו את האנשים לעשייה חיובית, כמו

עסקאות פריסייל: כל מה שצריך לדעת על הטרנד החדש

עסקאות קדם מכירה, שמציעות לרוכשי הדירות תשלום בשיעור נמוך עם רכישת הדירה והעברת היתרה עם קבלת המפתח הפכה לפופולרית במיוחד בשנתיים האחרונות, מאז עליית הריבית

הדרך להתמודד עם קשיים וניסיונות

פרשת לך לך היא פרשת הניסיונות. אברהם אבינו שזה עתה הכיר את בוראו, עובר ניסיון אחר ניסיון, ונשאלת השאלה, למה? במקום שמאותו רגע בו הוא

סערה בכוס חלב

מדוע מדפי הסופרים והצרכניות התרוקנו מחלב בשבועות האחרונים? האם יש מחסור בחלב? * הרפתות הושבתו בעקבות המלחמה? * האם מתנהל מאבק כלכלי על גב הצרכנים

ויהי אחרי החגים

  בימים אלו ניתן לראות בני עליה כשרוחם עגמומית משהו. כבני עליה חונכנו לחיות את המצוות, לחיות את החגים והזמנים באמת. רבותינו לימדונו שכדי לזכות

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן