בדיוק לפני שנה פורסם מעל 'במה' נכבדה זו הטור הראשון שלי, "משולחנו של מטפל".
שבוע קודם לכן, פנה אליי ידידי העורך הרב יחיאל סבר, בהצעה שאתחיל לכתוב טור שבועי במגזין ובו מקרים ותובנות מתוך חדר הטיפול ואשתף את הקוראים בעובדות הנחשפות בפניי בעבודתי כיועץ ומטפל זוגי ומתן פתרונות מעשיים לשיפור חיי הנישואין.
לאחר ברכתו של מורי ורבי, מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א, יצאתי לדרך. לכתוב טור שבועי זה מחייב. זו זכות שהיא גם חובה. למילה הכתובה יש כוח רב. המילה הכתובה היא נצח. כאשר דבריך נקראים על ידי רבבות קוראים ונבחנים בזכוכית מגדלת, האחריות כבדה עוד יותר.
לכתוב טור שבועי על גבי "במה" חשובה, מחייב אותך לשקול כל מילה, להתנסח בבהירות, להקפיד על לוח זמנים שבועי גם אם סדר היום שלך עמוס וצפוף. לכתוב טור שבועי מחייב אותך לפנות זמן ומחשבה בקיץ או בחורף, באביב או בסתיו וגם בערב שבת ובערב חג.
טור שבועי קבוע חייב להיות מעניין, החומר והתוכן חייבים להיות מגוונים ומתאימים לקהל יעד של צעירים ומבוגרים, גברים ונשים.
בסייעתא דשמיא אנו מציינים כעת שנה רצופה שהטור מתפרסם מידי שבוע באופן קבוע ללא יוצא מן הכלל. הסוד להצלחתו של הטור הוא ציבור קוראיו הנאמנים. כאן המקום וזו ההזדמנות להודות לכם, קוראים יקרים, על מאות התגובות שאני מקבל מכם במהלך השנה האחרונה. מאות זוגות כתבו לי ביחד או בנפרד שהדברים תורמים להם לשיפור חיי הזוגיות, למחשבה טובה ומועילה אודות בן הזוג ולשינוי חיובי בבית.
עשרות זוגות נוספים התקשרו בעקבות הטורים לשאול, להתייעץ וללמוד איך להשקיע יותר בחיי המשפחה והזוגיות. אם עולות בי מחשבות – לעיתים – מחוסר זמן, להפסיק לכתוב, הרי שתגובה חיובית אחת או משוב משמח אחד על ידי זוג שנעזר בדברים, מחזיר אותי היישר לשולחן הכתיבה. זכיתי בסייעתא דשמיא שדבריי יתקבלו על לב הקוראים בעבודת קודש זו של הייעוץ והטיפול הזוגי.
זה המקום להדגיש שקריאת חומר בנושא הזוגיות הינו חשוב ועשוי לסייע בשיפור הזוגיות, אולם אינו מהווה תחליף לייעוץ או טיפול במידת הצורך.
כאשר זוג נמצא במצוקה או אחד מבני הזוג, ופעמים רבות נשמות נוספות כמו ילדים שנקלעים לעין הסערה – חשוב לפנות לגורם מקצועי המבין את גודל האחריות המונחת על כתפיו.
לסיכום שנה זו של פרסום הטור ולקראת תחילתה של שנה נוספת בע"ה, אני מבקש להודות לעורך המגזין על היוזמה, הדחיפה והעידוד, לרעייתי תחי' ובני משפחתי המאפשרים לי את הזמן הרב לעסוק בבניית ביתם של אחרים, ולכם קוראים יקרים, אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי ולשתף אותי, אל תהססו!
***
אחת הבעיות הנפוצות העולות לעיתים קרובות בחדר הטיפולים ומפריעות לבני זוג רבים, היא חוסר תקשורת מיטבית.
אנחנו חיים באותו בית, מגדלים ילדים משותפים, מנהלים חשבון בנק משותף, אבל לא מסוגלים לדבר זה עם זה.
הפעולות הפשוטות של הרצון להקשיב לבן הזוג, לתמוך ולעודד, נושאות בתוכן משמעות גדולה מאוד, שכן הן מוציאות אל הפועל את המהות האחת, את הקשר הפנימי העמוק שבין האיש לאישה. כאשר שני בני הזוג יושבים בבית ומשוחחים, הבעל מקשיב לאשתו ושומע מה עבר עליה במהלך היום, האישה שומעת מה עבר על בעלה – אלו אינם דיבורים רגילים בין שני אנשים. שיחה של זוג נשוי, גם אם היא קצרה, היא בעלת משמעות גדולה מאוד. שכן כאמור, ביסוד הקשר ביניהם עומדת אמת אידיאלית, כללית, שממנה נובעת תכונת האחדות העמוקה הדוחפת אותם להתקשר זה לזה והיא היוצאת אל הפועל ומתבטאת בשיחות פשוטות אלו ובהקשבה הפשוטה שבהן.
לא הקשבה כדי לצאת ידי חובה ולא על מנת לשפר ולתקן את מעשיו של בן הזוג ובוודאי לא הקשבה כדי לשפוט ולערוך לו מבחנים במה הוא הצליח ובמה הוא נכשל, אלא הקשבה מתוך רצון לשמוע מה עבר על בן הזוג. לשמוע כדי להשתתף, להיות עמו, כל אחד מבני הזוג צריך להרגיש חופשי, לחוש שיש לו שותף שפשוט רוצה לשמוע אותו ולקבל אותו כמו שהוא.
כתבתי בעבר מספר דרכים שיכולות להועיל לתקשורת טובה בין בני הזוג.
הפעם, במסגרת הטור על כתיבה, אני רוצה לתת לכם דרך נוספת שניתן להשתמש בה בשעת הצורך. בדרך כלל ועל פי רוב, הכלל החשוב הוא: לדבר. אולם בכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. לפעמים, לאחד מבני הזוג קשה לבטא את עצמו בדיבור. לפעמים השיחה נקטעת ונגררת לוויכוחים ועימותים על ידי בן הזוג ומגיעים למבוי סתום.
במקרים הללו כדאי לאמץ רעיון של כתיבה. מצאו לכם זמן נוח ומתאים, קחו דף ועט וכתבו לבן הזוג את אשר על ליבכם. השתדלו לכתוב לבן הזוג, ראשית, על דברים טובים שאתם מוצאים בקשר ביניכם. תחמיאו לו, כך תגרמו לו להמשיך לקרוא, להיות קשוב, ולמצוא עניין בהמשך הדברים. לאחר מכן, העלו על הכתב את הצרכים החשובים לכם בקשר ואת הבקשה הספציפית אותה רציתם להעלות בשיחה פנים אל פנים.
אם תכתבו בצורה מכובדת ומכבדת, יש סיכוי טוב שהדברים היוצאים מן הלב שלכם ייכנסו אל הלב של בן זוגכם. במקרים מסוימים, ישנה מעלה לכתיבה שלא קיימת בדיבור.
בילדותי, השארתי לאבי מורי זצ"ל פתקים קטנים לפני שהלכתי לישון והוא השיב לי בחזרה מכתבים מלאי חום, אהבה והדרכה לחיים, אשר מלווים אותי עד עצם היום הזה.
שבוע של כתיבה.
צילום: שלומי כהן
