"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע".
במעמד עצמו נאמר: "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר ואלוקים יעננו בקול".
המושג "ענה" משמעותו סיוע. כשעונים על שאלה מסייעים לשואל להגיע להבנה (ואילו כשמענים אדם עושים את ההפך מלסייע לו, מכבידים עליו ומציקים לו. גם עני זקוק לסיוע).
וז"ל רבנו בחיי: "משה ידבר והאלקים יעננו בקול. היה פלא גדול שכל ישראל שהיו מהלך שלש פרסאות שישמעו כולן קולו של משה, ועוד שהיה שם קול השופר והיה ראוי לעכב, ועל כן יבאר הכתוב הנס הגדול הנעשה בזה כי משה ידבר והאלקים נותן לו כח וסיוע בקולו שיוכל להגביהו כשיעור שישמעו כל ישראל קולו ויבינו ממנו. ומלת יעננו מלשון אענה נאום ד' אענה את השמים (הושע ב, כג) שהוא לשון עזר וסיוע" (רבנו בחיי על שמות פרק יט פסוק יט).
מעמד הר סיני הוא יסוד האמונה. עד כדי כך שגם יציאת מצרים מהווה אחד מהיסודות רק אחרי מעמד הר סיני, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ח), "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף… ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ד' עמכם".
***
ניסי יציאת מצרים היו שינויי הטבע, והגם שאפילו גדולי המכשפים אמרו שאין ניסים אלה יכולים להיעשות בלט או בכישוף, מכל מקום עלול אדם לחשוב שמא מדובר במכשפים הגדולים מחרטומי מצרים שאחראים על שינויי טבע אלה. ואילו מעמד הר סיני סתם כל אפשרות לומר שמדובר בכישוף, כיון שהיה זה מעמד נבואי בדרגה גבוהה עד מאד שכולם ראו בעין הנבואה את כל האמת ברורה באופן חד משמעי.
כיון שבמעמד בהיר זה שבו התבררו להם עיקרי האמונה למעלה מכל ספק נאמר, "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", מעתה ואילך גם ניסי יציאת מצרים מהווים חלק מההוכחה.
הרמב"ן אומר שבמעמד זה שנעשה לעיני המונים שמעו את שתי הדברות הראשונות מפי ד' פנים אל פנים והבינו את אשר שמעו. ואילו את שאר הדברות שמעו מפי ד' אך לא הבינו ומשה ביאר להם (רמב"ן שמות כ' ז').
ממילא אין כל ספק שהדברים נכונים כיון שהיו בנבואה ויש על כך עדות המונית ומאז עוברת העדות ב"קבלה שהיא כמראה עינים" כלשון ספר הכוזרי. ובביאורנו על הכוזרי ובשיעורים שמסרנו על הספר ביארנו כיצד שושלת הקבלה הופכת את מעמד הר סיני כמראה עיניים לכל דור ודור עד דורנו.
ואולם, בקבלה זו שמעו רק את עשרת הדברות, ואילו שאר התורה נמסרה להם במשך ארבעים שנה על ידי משה ויש להאמין שמשה לא שינה…
***
הרמב"ם שצוטט לעיל מדבר על האמונה במשה רבנו שאמר "משה רבנו לא האמינו בו בני ישראל מפני האותות שעשה… ובמה האמינו בו במעמד הר סיני"
במעמד הר סיני היה אפוא דבר נוסף ומרכזי – ייסוד אמונת העם במשה רבנו ובכל מה שיאמר, אחד הדברים שהתרחשו במעמד היה שהקב"ה הסמיך את משה רבנו וסמך ידו על כל מה שיאמר כמו שנאמר, "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", כלומר, במעמד היה כדי שיאמינו בו לעולם. מה התרחש במעמד שכתוצאה ממנו ברור היה שהקב"ה הסמיך את משה רבנו?
כאמור, התורה אומרת "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" והשורש "ענה" פירוש "סייע", כלומר הקב"ה סייע למשה רבנו וחיזק את קולו, בכך ראו שמסמיך הוא את משה רבנו ומחזק את כוחו וכך הושלמה האמונה במשה רבנו. "האלוקים יעננו בקול" פירושו, אפוא, שהקב"ה סייע לו ובכך הנחיל את האמונה בו בלב העם שהרי לענות פרושו לסייע.
***
מקום נוסף שמבקשים סיוע בלשון עניה הוא אצל אליהו בהר הכרמל. כשנגש אליהו לרפא את מזבח ד' ההרוס ביקש והתחנן "ענני ד' ענני" ואמרו חז"ל: "ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא".
גם כאן ענייתו של הקב"ה למשה סתמה את האפשרות לומר שניסי יציאת מצרים היו מעשה כשפים ובכך הושלמה בנית הבסיס האיתן של האמונה לדורות עולם.
גם כשהעם אמר "נעשה ונשמע" משתמשת התורה בלשון עניה. "ויענו כל העם יחדיו" כמו שהקב"ה ענה למשה בקול וסייע לו הן לחזק את קולו בזמן ההוא והן לרכוש את אמון העם לדורות. כך גם העם סייע לקב"ה כשאמר נעשה ונשמע במה סייע העם לקב"ה.
הקב"ה כפה על עם ישראל את קבלת התורה. מדוע עשה זאת? אומר מהר"ל שלא יתכן שאירוע כמו קבלת התורה שכל העולם עומד עליו כמו שנאמר, "אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו מחזיר אני את העולם לתוהו ובוהו", יהיה תלוי ברצונו של העם, ולכן כפה עליהם את ההר. עוד אומר מהר"ל שרצה הקב"ה לבטא שלעולם לא יחליף אותנו ולא ימירנו באומה אחרת. וכיון שמעמד הר סיני היה מעמד של קידושין, ערך הקב"ה את הקידושין בכפיה וכמו שמי שכופה אשה להיות עמו לא יכול לגרשה עולמית כך הקשר בין הדוד והרעיה, הקב"ה ועם ישראל, אינו ניתן לפירוד.
אך קשה, כיצד אפשר לערוך קידושין בכפיה? לכן אמירת נעשה ונשמע כה חשובה. "הרעיה" הביעה את רצונה מראש ולכן הכפיה עצמה אינה מעכבת את הקידושין רק מונעת את הגירושין.
הווה אומר שאמירת נעשה ונשמע סייעה לקב"ה לערוך את המעמד כמתוכנן, תוך כפיית הר כגיגית. זהו שנאמר "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע".
