הפרשה העוסקת בין השאר במאכלות טהורים ומותרים לעומת האסורים והטמאים, פותחת במילים "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה", ואולי יש כאן רמז על הברכה הגדולה שבהלכות כשרות.
המייחד את האדם על פני שאר יצורי תבל היא יכולתו לפעול מתוך מחשבה והחלטה. כל בני האדם חושבים ומחליטים, אבל לא כולם עושים זאת כל הזמן.
פעולה שנעשית מתוך מחשבה והחלטה היא פעולה אנושית גם אם היא מוטעית וגם אם היא רעה. אם אכן מוטעית היא או ראה, תוגדר כפעולה אנושית מוטעית או רעה ויחד עם זאת – אנושית. לעומת זאת פעולה הנעשית אוטומטית ללא מחשבה אינה ראויה להיחשב כפעולה אנושית גם אם נעשית על ידי בן אנוש. עשויה היא להיות טובה ועלולה להיות רעה, כך או כך אין זו פעולה אנושית.
הברכות, כמו גם הלכות כשרות, נותנות לאדם הזדמנות לחשוב לפני כל פעולה ובמיוחד לפני שהוא עומד לעשות את אחת הפעולות המשותפות בינו לבין בעלי החיים – לאכול או לשתות.
הברכות הן עולם מלא. הגמרא אומרת שאמירת הברכה מתירה לאדם ליהנות מן העולם הזה ובלעדיה נחשב הוא כגזלן ה"גוזל מאביו ומאמו", ומסבירה הגמרא, "אביו זה הקב"ה ואמו זו כנסת ישראל", וכמובן שאין מקום במאמר זה להסביר את עומק דברי הגמרא ואת הפעולות הרוחניות הכבירות שעושה המברך בברכו כראוי ואת הנזק העצום באכילה ושתיה ללא ברכה.
בצידי הדברים העמוקים יש גם תועלת כבירה המגיעה כתוספת מרובה. כשאדם מברך טרם יכניס מאכל לפה, יש לו הזדמנות לחשוב. לחשוב האם עליו לברך ברכה זו או אחרת ולחשוב על תוכן הברכה ועל משמעות האכילה. אמנם יכול הוא לעשות הכל כאוטומט, במקרה זה מפסיד הוא את התועלת האמורה, אך תמיד יש לו הזדמנות להתבונן. הברכות הופכות אפוא את הפעולה הסטנדרטית של אכילה ושתיה שאצל בעלי החיים ורבים מבני האדם אינה אלא אמצעי לקיום, לפעולה שנעשתה מתוך מחשבה וממילא – פעולה אנושית.
גם הלכות הכשרות עושות זאת. לפני שאדם מכניס דבר מה לפיו עליו לברר את כשרות המאכל. לעתים רעב הוא וצמא אך הלכות הכשרות מונעות ממנו לשלוח ידו ולהרגיע רעבונו, מעשה שכמוהו היה נעשה על ידי כל בעל חיים. עליו לברר קודם האם המאכל כשר. ילדים קטנים מקבלים ממתק ואינם אוכלים עד שישאלו את אחד מהוריהם האם "יש על זה הכשר" ומקטנות לומדים הם לעצור לפני כל פעולה טבעית ובכך להפוך אותה לפעולה אנושית.
***
החבר בספרו של ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, נשאל על ידי מלך כוזר על אודות הברכות והתשובה שהוא מקבל מפתיעה אותו מאוד. החבר עונה לו ואומר שהברכות הן עוד אמצעי לגרום לאדם לאושר. שואל אותו המלך, והרי הברכות הן עול נוסף?
לתשובה שעונה החבר, נקדים משל:
אדם חלם כל ימיו לערוך טיול מסביב לעולם. לשם כך חסך כסף מידי חודש בחודשו והניח בקופה המיועדת למסע. כשיצא לגמלאות פתח את הקופה ומצא שם כסף רב פרי עמל חיים שלמים והבין שיש כאן די כדי למלא את מאווייו. הוא מתקשר לחבר, רופא במקצועו, שייסע יחד אתו לטיול. כדאי שיהיה לידו רופא. הוא מזמין סוכן נסיעות ומסביר לו שהוא רוצה להיות בכל מקום בעונה המתאימה בלי להתחשב במחירים. במלונות היוקרתיים ביותר, כל הטיסות מחלקה ראשונה, כל המסעדות המעולות ביותר. הוא נוסע פעם אחת בחיים. הוא רוצה להפיק מהנסיעה את המקסימום.
אחרי שבוע מגיע סוכן הנסיעות עם פנקס של שוברים ואומר לו: הכל מסודר לפי הסדר, צריך רק לתלוש בכל מקום את השובר המתאים. הכל הוזמן ושולם.
מגיע יום הטיסה ומיודענו נרגש ועצבני אורז את חפציו ואינו מוצא לעצמו מקום. חברו הרופא בא לראות שההכנות מתקרבות לסיומן ורואה אותו כה נרגש ומחליט לתת לו מתנה. הוא מנצל רגע של הפוגה ובאין רואים הוא מזריק לו חומר הרדמה. היהודי שלנו נרדם וישן שנת ישרים. ידידו הרופא גומר לארוז עבורו. מבטל את המונית ומזמין אמבולנס ומכניס אותו ישן על מיטה לתוך האמבולנס. מעביר אותו על האלונקה את כל שבעת מדורי הגיהינום של דרך החתחתים לטיסה, בדיקות ביטחוניות, הפקדת המזוודות וכו' ומכניס אותו למועדון של נוסעי המחלקה הראשונה. כל אימת שהשפעת החומר עומדת לפוג, מוסיף הרופא חומר להתקן של אינפוזיה שהתקין בינתיים בזרועו.
הוא מועלה למחלקה הראשונה וישן שנת ישרים. וכך עובר כל הטיול כשהוא ישן וישן וישן. כך במסעדות, כך בבתי המלון היוקרתיים, כך בהופעות ובקונגרסים. מקץ כמה שבועות מסתיים המסע והם חוזרים הביתה. בבואם הביתה משכיב אותו הרופא במיטה וממתין לידו ו… לא מוסיף חומר. מיודענו מתעורר ומתעשת וקופץ מהמטה ורוצה להמשיך לארוז, הוא ממשיך מהנקודה בה נרדם…
לפתע הוא רואה את חברו הרופא יושב בצד ומחייך. הוא גוער בו: מה החיוך הטיפשי הזה, בא תעזור לי לבל נאחר לטיסה…
אומר לו החבר: חזרנו… ומראה לו את פנקס השוברים כיצד הפך להיות דק שבדקים… "ראיתי כמה היית נרגש ומתוח, החלטתי לחסוך לך את כל המתח, נתתי לך מתנה… הרדמתי אותך לאורך כל הטיול"…
מה יעשה היהודי שלנו? הרי יתלוש את שערו מרוב אכזבה. הרי חלום חייו התנפץ לו מול העיניים.
ומדוע? הרי היה בכל המקומות בהם חלם לבקר? אלא שאנחנו לא נהנים ממה שאנחנו עושים, אלא מזה שאנו מודעים למה שאנחנו עושים…
וממילא הדבר נידון בערכין… ככל שיהיה האדם מודע יותר, כך ייהנה יותר. הלכות הברכות והלכות הכשרות הופכות אותו להיות יצור חושב בדרגה ראשונה ויצור מודע בדרגה גבוהה יותר.
