מדוע מדפי הסופרים והצרכניות התרוקנו מחלב בשבועות האחרונים? האם יש מחסור בחלב? * הרפתות הושבתו בעקבות המלחמה? * האם מתנהל מאבק כלכלי על גב הצרכנים להוצאת מחירי החלב מפיקוח? * כתב 'במה' יצא לשטח ובדק עם הרפתנים במושב יסודות מה קורה ומדוע * ושאלת מיליון הדולר: כמה מים יש בחלב?… * התשובות המפתיעות בכתבה לפניכם
"אין חלב", אמר לי בחיוך המוכר בחנות הדלק הירושלמית, עוד בטרם שאלתי אותו. "הרבה באו לבקש חלב?", שאלתי. "המון", אמר.
כשהסתובבתי לצאת מחנות הנוחות הקטנטנה, עצר בחריקה רכב בכניסה לחנות, ממנו יצא אב צעיר. "יש חלב?" שאל אותי מיד. "לא"… אמרתי והוא נכנס למכונית, להמשיך במרוץ אל החלב…
מה קרה? מדוע מדפי החלב בסופרים הגדולים ובחנויות המכולת אוזל במהירות ומגיע לכדי מחסור? מוכר בחנות המכולת השכונתית אמר לי בפאתוס של אחד שיודע: "זה בגלל המלחמה". מה הקשר? תהיתי. "הרבה רפתות הושבתו בעקבות המלחמה, זה המצב".
ככה? יצאתי לעבר הרפתות המוכרות כל כך לציבור החרדי, במושב יסודות, לבדוק מקרוב. אלו רפתות בבעלות משותפת של חברי המושב השיתופי.
אווירה של מושב
הדרך למושב יסודות משובבת עין ולב, כמו תמיד. שדות אין סוף במגוון צבעים מלווים את הדרך למושב. במרחק קצר מערי המרכז וירושלים ממוקם לו היישוב החרדי הפורח, לא הרחק מבית חלקיה ויתר המושבים החרדים.
בחלוף זמן קצר מצאנו את עצמנו בשערי המושב השקט והשליו. מזג האוויר נעים למדי, בתי המושב, ישנים וחדשים, צוהלים בחדווה, ילדים וזאטוטים מקפצים להם על הטרמפולינות בחצרות הבתים או בנסיעה על גבי 'תוקתוק' חביב, אחרים מדוושים באופניים או סתם משחקים… בקצה אחד הרחובות ילדים סוחבים במרץ גרוטאות ישנות למשחק חברתי… אווירה של מושב.
חלפנו על פני בית הכנסת היחיד (!) במושב והוא הומה במתפללים בחדריו הצדדיים המשמשים כשטיבלאך. בהיכל בית הכנסת הגדול שקועים אנשי המושב בתלמודם, בכיסא המזרח יושב רבו של המושב, שקוע בשיחה ערה עם אברך צעיר.
ליד בית הכנסת פגשתי חבר ותיק, הרב אהרן דורלכר, מוותיקי המושב. בחיוכו הנצחי הוא מקדם אותי בברכת ברוכים הבאים, נכון לכל עזרה וסיוע. יש כאן במושב מחסור בחלב? אני שואל אותו והוא שוב מחייך, תוהה על שאלתי. הכל זה עניין כלכלי, הוא טוען. אין מחסור בכלום, הכל עבוד ומתפקד. גם בקורונה, לדבריו, המחסור בביצים לא היה אמיתי, 'הכל עניין של מאבקים כלכליים. אולי רוצים להוציא את מחירי החלב מפיקוח'…
ביקור ברפתות
המשכנו בנסיעה לקצה המושב, היכן שממוקמים הרפתות. מגיעים אליהן מהר לפי הריח ויללות הפרות…
אי אפשר להתעלם מהשלטים המציינים את שמירת השבת הן כלפי המצלמות, קצה גבול העירוב וכו', הקפדה על קלה כבחמורה, כפי המתבקש במושב שומר תורה ומצוות.
נכנסו לתוך מתחם הרפתות, בצד שמאל וממול מאות פרות שקועות באכילה ללא הרף… מצד ימין מתחם העגלים.
לאתר את הרפתנים במושב יסודות קשה מאוד, הם מתחילים את היום בתפילה בשעה מוקדמת ובלימוד, ומיד לאחר כמה שעות עבודה הם שקועים בשיעורים ובחברותות, מנצלים כל דקה ללימוד ולרכישת קנייני נצח. בהחלט מחזה משובב נפש.
הצלחנו לאתר את הרב שמחה פרוכטר, הוא אחרי בשעות הבוקר בלבד, במשך שלוש שעות, על מתחם העגלים. לאחר מכן ניתן לאתר אותו בבית המדרש.
"כבר חמש שנים אני עובד ברפת בחצי משרה", הוא מספר. "מגיע בבוקר בשעה שבע ועד השעה אחת עשרה. בהמשך היום יש עובד אחר שמחליף אותי".
האם יש מחסור בחלב?
פרוכטר מחייך: "אני כמעט לא צורך תוצרת חלב ולא יודע שיש מחסור, אם יש בעיה ארצית אני ודאי לא יודע, אני יכול לומר לך דבר אחד ברור, מה שאני כן יודע. עוד לפני תחילת החגים אמרתי לבנים שלי, עוד מעט הולך להיות מחסור במוצרי חלב, כדאי לכם להצטייד במעט מלאי חלב".
כיצד ידעת שאמור להיות מחסור?
"אם נחשב את החודש האחרון, היו חצי ימי עבודה לעומת חודש רגיל, המחלבות לא מייצרות חלק מהמזון בגלל החגים.
"ראש השנה, ערב חג היה ביום רביעי, זה חצי יום עבודה במקרה הטוב. ימים חמישי ושישי ושבת אפס עבודה. במוצאי שבת חברות ההובלה של המחבלות מתנפלות על המשקים לקבל חלב אבל יש להם בקושי חמישה ימי עבודה מלאים בשבוע שלאחר מכן, ואז מגיע יום כיפור ולאחר שוב חצי שבוע שאין ימי עבודה. אין מחסור בחלב, יש מחסור חמור בימי עבודה, אי אפשר לעבוד כך".
גם בחגים ושבתות הרי חולבים את הפרות, מדוע אם כן נוצר המחסור?
"נכון, אבל אי אפשר לייצר אותו. אנחנו מספקים את החלב למחלבה והיא אמורה לייצר את מוצרי החלב. אם מחלבה מסוימת עובדת ארבעה או חמישה ימים בשבוע, היא לא יכולה לייצר את אותה כמות של חלב וגבינות כמו בשבוע רגיל של ימי עבודה מלאים. החומר נמצא, אבל אי אפשר לייצר אותו".
יש כאלו טוענים שהמלחמה השביתה רפתות ולכן נוצר המחסור.
"יכול להיות שיש רפתות שלא עובדות בגלל המצב, אולי בעוטף עזה או בצפון, אצלינו העבודה כרגיל. הבעיה שהייתה הינה כתוצאה מחצי ימי עבודה בחודש הזה פיזית, לכן יש פחות סחורה".
הכתבה המלאה במגזין 'במה'
