תלמידו מקורבו של אביהן ורבן של ישראל זצוק"ל, הגאון הגדול רבי אליהו מן שליט"א, מראשי ישיבת "אור ישראל", שוהה בימים אלו בניכר במסגרת הנסיעה השנתית למען הכולל הנודע לתפארה "בית הלל".
הסתלקותו הפתאומית של רבינו זצוק"ל בעודו שוהה בניכר, הביאה לכך שבכל הקהילות המרכזיות היכן שנמצא מנצלים את ההזדמנות המיוחדת בשהותו של הגאון שליט"א עליו התבטא רבינו זצוק"ל בהתבטאות הנדירה: "בר סמכא ודייקא", ומבקשים לשמוע דברי התעוררות וחיזוק מפיו המפיק מרגליות, בהיותו סמוך על שולחנו של רבינו זצוק"ל עשרות בשנים.
הפרידה מרבינו זצוק"ל
לפני נסיעתו לגולה, נכנס לקבל את ברכת הדרך מרבינו. מי פילל ומי שיער שזו תהיה הפרידה האחרונה מרבינו זצוק"ל. "היה זה בא' ראש חודש אדר א', אחרי מעריב. ניגשתי לרבינו וזכיתי לקבל את ברכתו בפעם האחרונה. היה קשה לי מאוד להיפרד ונישקתי את ידו הקדושה.
"תמיד כשהייתי נוסע לחו"ל – לנסיעה השנתית למען כולל 'בית הלל' שמונה היום כ-610 תלמידי חכמים מיוחדים משם תצא תורה לישראל, כך כתב רבינו בכתב ידו – תמיד היה קם ומלווה אותי עד הדלת. סיפר לי רבי ישעיה אפשטיין, שבכל יום היה שואל רבינו, 'מתי ר' אל'ה בא'.
"באחד הפעמים שהייתי בחו"ל, סיפר לי ר' ישעיה: היינו הולכים לים עם רבינו אחרי תפילת ותיקין. רבינו ישב על יד הים וראה אונייה באה מרחוק. אמר רבינו לבן שלו, 'אולי ר' אל'ה בא עם האונייה הזאת?…' עם החיוך המיוחד של רבינו שתמיד היה נסוך על פניו.
"בכל פעם שחזרתי היה שואל אותי: 'איך הלך', 'איך הצלחת', ואמר לי, 'אתה שליח שלי ששלוחו של אדם כמותו'. כך היה אומר לי כל נסיעה.
"עתה, כאמור, כשבאתי להיפרד ממנו לשלום, לא חלמתי שזו הפעם האחרונה. ראינו שרבינו חלש, אבל לא ח"ו שמצבו הבריאותי אוחז בכזה מצב.
"סיפר לי רבי ברוך יהודה שבאתי פעם אתו למרן זצוק"ל ואמר לו, כשהתלמיד של הרב בא ללוס אנג'לס נהיה יותר שמח בעיר. אמר לו רבינו, 'לא תלמיד, חבר'. אמרתי לו, אני צריך לקרוע קריעה על דבר כזה".
אני אמנם בימים אלה נמצא בגולה, אבל מרגישים את האבלות הנוראה בכל מקום, ממש אבל גדול ליהודים. בכל מקום מרגישים שממש איבדו את הכל. איבדנו את הכל, איבדנו אבא ואיבדנו את הכל. אנשים פשוטים שואלים אותי כאן על עשיית קריעה בבגד והאם לומר דיין האמת, ההרגשה שהאבא נפטר".
"נפל הראש!"
מה הייתה ההרגשה עם היוודע הבשורה הפתאומית המרה על הסתלקותו של רבינו זצוק"ל?
"נפלה עטרת ראשינו. לפעמים זו עטרה, פה נפל הראש! כי גדולה מיתת צדיקים יותר משריפת בית אלוקינו".
הרב זכה להסתופף בצל רבינו שנים רבות.
"שלושים שנה. סבא ואבא עוד היו קשורים לרבינו".
איך ממשיכים מכאן?
"שמעתי מרבי זליג אפשטיין, תלמיד של ר' שמעון, שר' ירוחם היה בהלוויה של ה'חפץ חיים' ולאחר הלוויה כינס את הבחורים ואמר להם: 'אנחנו אמנם איבדנו את ה'חפץ חיים', אבל הריבונו של עולם של ה'חפץ חיים' יש לנו!'
"צריך לפנות להקב"ה בעצמינו, בתפילה, בחיזוק בלימוד יותר, זה מה שהיה אומר לנו ר' חיים. יותר להתקרב להקב"ה. איך? בלימוד ותפילה. הריבונו של עולם קיים אותו הדבר בין אם אני פה ובין אם אני לא פה, תתקרבו לרבש"ע. זה מה שהיה אומר לנו".
עשרות שנים שהרב זכה לשהות במחיצתו הקרובה של רבן של ישראל. מהו הזיכרון שעובר כחוט השני כשחושבים על רבינו זצוק"ל?
"נסעו פעם לקבר של הגאון מוילנא מטעם קופת העיר, והיה זה גם כאשר אחד מבאי הבית נסע לתפילה בציונו של רבי שמעון. שאלתי את רבינו, הרב רוצה שיתפלל עליו גם כן? אמר רבינו, 'כן'. שאלתי, על מה? אמר רבינו, 'שלא יפריעו לי ללמוד'. שאלתי, אולי עוד משהו? אמר רבינו, 'לא, חוץ מזה אין כלום!' רבינו כבר היה אדם זקן ולא בריא עם משפחה עניפה ב"ה, אבל חוץ מלימוד התורה לא ביקש על כלום ואמר שאין כלום. זו הייתה מציאות החיים שלו".
מה על כל אחד לתפוס בעקבות הסתלקות רבינו?
"כמו שהיה אומר תמיד בעצמו, להתחזק יותר בתפילה ולהרבות בלימוד התורה. זה גם מה שהיה אומר עכשיו. כל אחד לפי ערכו. בעל בית שיתחזק בקביעות עתים לתורה, בחורי ישיבה ואברך בכולל יותר להיות מונח בלימוד, יותר ללמוד".
צילום: שוקי לרר
