לפני שבוע ימים בלבד נפרדנו מגדול הדור מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, קשה עד כדי בלתי אפשרי להקיף את המהות, את ההיקף בכל חלקי התורה בעמל הידיעה והשקיעות העצומה. זכה דורנו לחיות בצל אדם ענק שהמחיש לנו למה ילוד אנוש יכול להעפיל ומה אפשר להשיג.
מעמד הלוויה היה מעמד כבוד התורה. דומני שאין שום אדם בשום תחום אחר בעולם שהיו מגיעים מאות אלפים לחלוק לו כבוד אחרון, ראינו בחוש שאין גדולה כתורה ואין כבוד כתורה.
רבי חיים זצ"ל ענה תשובות למאות ואלפים, שאלות הרות גורל לכלל ולפרט, ומי שזכה ראה איך הכל נחתך בשברירי שניה, שאלות של חיים ומוות, שאלות הנוגעות לאלפים, והכל בבהירות ותוך הסתמכות מוחלטת על 'דעת תורה', מציאות של אורים ותומים.
אולי זו ההזדמנות להתבונן במושג דעת תורה ומה זה אומר לנו:
דעת תורה יונקת דעותיה ממקורות התורה; דעת תורה היא דעה שנבנתה משעות רבות של חשיבה תורנית טהורה, דעה שינקה את סגנון החשיבה שלה מדפי גמרא רבים, מסברות רבות בראשונים ודיוקים באחרונים.
כאשר לומדים הרבה ומשתדלים לרדת לעומקם של דברים, להבין למה הרשב"א חשב כך ומדוע פירש את הסוגיה בשונה ממהלך הריטב"א, מקבלים דעת תורה. מוח שמתייגע להבין מהו יסוד המחלוקת בין פסיקת הרמ"א לפסיקת ה'בית-יוסף' – מתרגל לחשוב ישר, מתרגל לחשוב נכון, ובעיקר לחשוב בקו מחשבה תורני.
ניקח לדוגמה אדם שאינו בן תורה ונבדוק ממה מורכבות דעותיו, מי מעצב את השקפת עולמו ומנין שואב הוא את הפרשנות שהוא נותן למאורעות החיים. נראה כי הנתונים, שבהם הוא מזין את מוחו, מגיעים ממקורות מידע שונים: מעיתונאים רבים, שאת דבריהם הוא קורא בשקיקה, אנשים שלא בדקו כל כתבה אם היא תואמת לדעת תורה, שלא לדבר על מי שמוזן גם מכלי תקשורת רחוביים, שאין רוח חכמים נוחה מהם.
אדם כזה, דעתו מעוצבת מדעתם של שדרנים ופוליטיקאים למיניהם, שאין בינם לבין התורה מאום. נוסיף לרשימה גם שעות על גבי שעות של פטפוטי סרק עם הולכי רכיל למיניהם, והנה לנו מתכון מושלם לדעת בעלי בתים, שהיא היפך דעת תורה…
ברלין זה כאן
אם בעבר היו אומרים שכדי להתקלקל יש לנסוע עד ברלין הרחוקה, נסיעה שארכה שבועות וחודשים, היום ברלין נמצאת כאן!… היא יכולה להיות בכיס, במחשב, בסרט ובאינטרנט. היום המצב נורא עד כדי כך, שאפשר לראות ילד או בחור שהיום הם כאן ומחר בקבר; אתמול היה מדובר בבחור שכל עתידו בפניו, ולמחרת, בהפרש של יום, הוא כבר שרוט נפשית ורוחנית, והכל כתוצאה מהיחשפות קצרה לכל הטינופת שבעולם.
יש הסומכים על כל מיני מנגנוני אבטחה שהם התקינו במחשב ובאינטרנט, אך המציאות מוכיחה כי לצעירים, שזמנם בידיהם, ללא שום טרדות, יש את כל הזמן שבעולם לפרוץ את החסימות והם מגיעים למה שהם רוצים להגיע.
יהיו שיסמכו על כך שאצלם בבית יש רק סרטים "מבוקרים", והילדים רואים סרט רק כאשר הם בשטח. הם אינם מבינים שסרט הוא חוויה סוחפת; בסרט נכנס הצופה לסיפור עצמו, כולל כל החושים הוויזואליים והשמיעתיים. זו חוויה שהילד יחפש אותה שוב ושוב, אבל כשהוא יחפש, הוא עלול לחפש מה שהוא רוצה, הוא עצמו "יבקר" את הסרטים שהוא יראה…
כל זה מעבר לפן החינוכי שבדבר: הילד רואה את התנהגות הוריו, המלמדת אותו בצורה מעשית שאין שום צורך לציית לסמכות על, אלא כל אחד עושה מה שנוח לו ומה שהוא רוצה.
היום בוערת ברחוב אש של תאווה, אש של יצרים. זקוקים היום, יותר מתמיד, למנות גדושות של סייעתא דשמיא כדי לגדל דור ישרים מבורך. רק ציות מוחלט לגדולי התורה והינזרות מוחלטת מכל מה שנאסר עלינו על פי דעת התורה, יביאו בעזרת ד' נחת יהודית אמיתית.
