מאת ח. נ.
העבודה בדוכן המשקאות בימים האחרונים הייתה עמוסה ומתישה, ספרינג הוציאו פחיות בטעם חדש: תות קוקוס ומצרים רבים נעצרו בדוכן כדי לטעום.
הבוקר נכנס לתוקפו והמצרים התפזרו אט אט בעבודותיהם השונות, משאירים לנמיר מוכר הדוכן כמה דקות לעצמו, והוא יכול היה סוף סוף לפתוח את עיתון הבוקר.
בכותרת הראשית הייתה תמונה של הפירמידות הגבוהות שבונים היהודונים ומתחת כתבת שטח מעמיקה בעניין, נמיר הפך מיד את הדף, לא מעניין, נמאס, שימשיכו היהודונים לבנות למה צריך לעשות מזה כתבות?
בעמוד השני של העיתון היה פרסום גדול של חברת משקאות מתחרה, הי, היא גם הוציאה טעם תות קוקוס, איזה זיוף עלוב, זה בטוח לא טעים כמו של ספרינג, נו שיצליחו גם, הוא מפרגן להם מכל הלב, הוא לא הולך למכור את זה, בטח לא לטעום.
בעמוד השלישי הייתה כתבה על הכלכלה החזקה של מצרים, את זה נמיר קורא תמיד למרות שאין הרבה שינויים משבוע לשבוע,
ולמטה בכתבה קטנה היה כתוב שמשה בן עמרם התריע בפני פרעה על מכת דם שהולכת לבוא וכל המים יהפכו לדם.
"בטח, בטח", צחק נמיר, העיף מבט על המקרר עמוס הפחיות וסגר את העיתון בגיחוך, "אם לא יהיה מים נשתה תות קוקוס,"
———-
3 שבועות מאוחר יותר,
שוב היו הרבה לקוחות מוקדם בבוקר ונמיר חיכה שילכו כבר, עמוק במקרר שכנה פחית התות קוקוס של החברה המתחרה, והוא רצה לטעום אותה, זה לא שהוא מתעניין בטעם שלה הוא רק רוצה להרגיש בעצמו עד כמה החיקוי עלוב, שואלים אותו הרבה לאחרונה והוא חייב לדעת מגרונו, לא משמועות. עוד מעט כשיתרוקן פה קצת הוא יטעם אותה, ידליק את החדשות, וינוח קמעא, בינתיים הוא ממשיך לשרת את הקונים, אין ברירה.
אחרון הקונים הלך, נמיר נשען בכל הכח על כסאו משל היה כורסא, ביד ימין שקשק את הפחית ובשמאל הדליק את החדשות.
"אזרחים יקרים" בקע קולו של פרעה מלך מצרים, יש היום שידור של המלך בתקשורת? וואו, מעניין, נמיר התרווח חזק יותר, ופתח את הפחית, ריח חריף ומוזר עלה ממנה. מממ…?? "אנו נמצאים כעת במשבר לאומי כמוהו לא ראתה מצרים שנים רבות" פתח המלך בקול יציב, סמכותי ומחייך, נמיר התבלבל, מה קרה, איזה משבר התרחש מהר כל-כך, על מה מדבר המלך?
"לפני זמן מועט הפך כל אלילנו היאור לדם" המשיך המלך וכל רעד לא עבר בקולו.
"וואו" שרק נמיר "אז הוא הצליח, מנהיג היהודונים, מכשף רציני" נמיר העיף מבט על המקרר שלו עמוס הפחיות וחשב על העומס שיהיה עוד מעט, ואז הביט שוב על הפחית של החברה המתחרה, ובלי לחשוב הריק את כל תוכנה בלגימה אחת לתוך פיו.
"טפווווו" הוא רץ לכוון הכיור, מקיא דם כל הדרך, בידיים רועדות הוא תפס בכיור הקיא עוד ועוד דם. "יאללי, מה היה לי?" החל בוכה בקול גדול ודמעות דמיות, מגעילות נטפו מעיניו, ירדו על לחייו ונספגו בחולצתו.
נמיר פתח את הברז, הוא ישטוף מהר הכל, לפני שיבואו המוני הקונים ויראו אותו כך, אך גם מהברז זרם דם בקילוח חזק, אוח, איזה סירחון.
חיוור התיישב על הרצפה, מסיט מבטו מבגדיו המוכתמים בדם,
קולו של פרעה המשיך לדבר בחדר, רגוע ושלו,
"אזרחי מצרים היקרים, אני שומע שכל המים במצרים נהפכו לדם, אני מבין שהמשבר תפס כל אחד ואחד מכם בביתו ובחייו ואני גאה בכם על האופן בו אתם מתמודדים. היו חזקים, עוד זמן מועט והסיוט מאחורינו, בשעות אלו יושבים כל חרטומי הכישוף והמדע יחד באסיפה ומטכסים עצה איך להחזיר את כל מימי הנילוס לצלילותם. אני רוצה לבשר לכם אזרחים יקרים שהחלק הראשון של המבצע הוכתר בהצלחה, החרטומים החכמים שלנו כבר הצליחו למצוא את הקוד הגנטי של הכישוף, לקחת מולקולות של מים ולהפוך אותם לדם, הניסוי בטוח לחלוטין ובאישור הFDA האמריקאי עם תווי תקן המחמירים ביותר. וכעת הם עוברים לשלב השני של הניסוי, להפוך דם למים, אל תפלו ברוחכם בעזרת חכמינו הגדולים בתוך שעות מספר ישובו בתיה הנהדרים של מצרים להשתקף במימיו הזכים של יאורינו, ואנו ננצח את מכת דם"
בטחונו של המלך ודבריו המרגיעים נסכו כוחות חדשים בנמיר, הוא קם, חכך ידיו בניר טישו מנסה לשוות להם מראה נקי, ונעמד שוב בדלפק מרכולו. תוך דקות ספורות נדחפו המונים בפתח חנותו, רובם היו נראים כמותו, בגדיהם מוכתמים בדם וגם ריר עיניהם היה אדום, "נראה שהגיעו לכאן עדר של חיות פצועות" עברה במוחו של נמיר מחשבה אירונית.
"נמיר, תן לשתות" צעקו כולם כמעט במקהלה. "אבל תביא פחית של 100 אחוז מיץ בלי מים" צעק מצרי גבוה וחסון. "מצטער" נמיר פכר ידיו "גם אלו של הפירות הפכו לדם, בדקתי כמה, אין לי מה להציע" "הוא עובד עלינו" צעק המצרי הגבוה "הוא שומר אותם לעצמו" רעם קולו. תוך שניות נדחפו לחנותו של נמיר עשרות מצרים גברתניים נגשו למקרר והחלו לשפוך פחית אחר פחית בחמת זעם. שלולית אדומה וסמיכה נקוותה ברצפת החנות. נמיר ניסה להתנגד אך הבין שעליו לזוז הצידה אם הוא רוצה להישאר בחיים. הם היו נראים לו כעת כמו חיות שוחרות לטרף והוא לא רצה להגיש להם עצמו כטרף קל.
כמה שעות אח"כ, יצא נמיר מחנותו בלי להביט לאחור, מה ייתן לו לראות את ממדי הזוועה, כאשר אפילו לשטוף הוא לא יכול, ילך כעת לישון, ועד שיקום בוודאי ימצאו החרטומים פתרון לקטסטרופה, כמה טוב שיש במצרים מכשפים נבונים כל כך.
יום קשה עבר על מצרים, המצריים הלכו ברחובות צמאים, עצבניים ומדממים, רק בשעות הצהריים נודע לכולם שאפשר לשלם כסף ליהודונים וכך לקבל מים שנשארים מים, רבים העדיפו להמשיך לצמא ולא לשלם כסף רב כל כך ליהודונים העלובים בשביל מעט מים, מיום אחד של צמא לא מתים והרי פרעה הבטיח שעוד שעות מעטות יצליחו החרטומים להחזיר את היאור לקדמותו.
נמיר חיכה לשעה 9:00 בערב בה אמור המלך פרעה לתת שוב הצהרה לתקשורת, בוודאי הוא יעדכן אותם במצב המחקר, הוא לא יכול לחכות יותר אפילו רגע אחד.
"אזרחי מצרים היקרים" עלה פרעה לשידור בשעה הנקובה בדיוק, קולו בטוח "אני שומע על הצמא המייבש את גרונכם מטה אוזן לנאקתכם ומבין לסבלכם הרב מהדם הניגר בכל פינה, מכון החרטומים עובד על המחקר, והתוצאות לא יאחרו לבוא, אך בינתיים אל לכם למות בצמא, המים עולים כעת כסף רב וכלכלת מצרים החזקה לא נבהלת מכך, מיד לאחר סיום דברי אזמן לכך את שר האוצר והוא יספר לכם על התוכנית שסוכמה אמש בישיבה המשותפת: "מענק לכל אזרח" כל אזרח מעל גיל 18 יקבל ישירות לחשבונו את המענק, בלי בירוקרטיה ובלי טפסים. בנוסף אנו מקדמים כעת תוכנית סיוע לעסקים שנפגעו מהמכה: בתי המרזח, מוכרי המשקאות למיניהם, וכן כל ענף התיירות והדיג, כולכם זכאים להגיש בקשה לקבלת מענק מהמדינה, הכלכלה שלנו היא המפותחת והחזקה ביותר בעולם וכך בהזרמת גלגל הכלכלה נשמור עליה חזקה ויציבה". השידור נגמר, אהה, איזה יופי, יש מענק, הוא יקבל כפול גם בתור אזרח נאמן במצרים וגם בשל היותו מוכר משקאות, נפלא, אין כמו המלך שלנו, פותר כל בעיה עוד לפני שהיא צצה, אז מה הוא צריך לחפש יהודונים לקנות מהם מים?? משפיל.
העיתון של יום המחרת היה ארוז בניר מיוחד האמור לשמור עליו שלא יתלכלך מדם, אך בכל זאת היו כתמי דם אדומים אשר מקורם לא ברור ונמיר ניסה להתעלם מהם.
"מנצחים את מכת דם" התנוססה הסיסמא בכותרת הראשית וציור גדול של דג מחייך צויר מעל המילים הגרפיקאיות.
"פרופסור נסרל מחדלע מונה כפרויקטור לטיפול במכה" נכתב בעמוד הראשון. ומתחת הסביר הפרויקטור החדש את עקרונות שיטתו הנקראת "רמזור": עקרונות שיטתו לניצחון מול המכה מבוססים על כך שהמכה חלה רק על מקווי מים אשר היו גלויים בשעה שהחלה מכת דם ואילו מי התהום שהיו מכוסים לא הפכו לדם ולכן כל מצרים מתחלקת כעת לשלושה אזורים עפ"י צבעי הרמזור: אדום- אלו אזורי המים שנהפכו לדם ואיתם מתעסקים החרטומים בתקווה שימצאו מזור בהקדם.
צהוב- אלו האזורים השחונים במצרים שבהם אין מים ואין מה להתעסק בהם כלל.
וירוק- אלו אזורי החקלאות הממוקמים על מי תהום.
עפ"י תוכנית זו יגייסו מחר את כל בני מצרים בגילאי 20-40 ויחד יחפרו בעומקי האדמה של האזורים הירוקים עד אשר יגיעו למי התהום אשר הם נשארו מים" נמיר הרים עיניו מהעיתון "איך אפשר לחפור בשמש קופחת" חשב וניגב ממצחו נטפי דם.
עוד בוקר מדמם עלה במצרים, והמצרים הקיצו משינה ללא שינה, איך אפשר לישון בצמא ולכלוך נוראיים כאלו?. נמיר הזדרז ללכת לאזורים הירוקים הוא רוצה לתת את השעות שהוא מוכרח בחפירת הבורות כמה שיותר מוקדם כשהשמש עדיין לא מגיעה לשיא תוקפה.
הוא לקח באמתחתו בקבוקון מים קטן אותו קנה בדמים מרובים משכנו היהודי ויצא לדרך, המים שבבקבוק יספיקו לו לשעתיים הראשונות ואח"כ הוא מקווה שכבר יצליחו להוציא מים ממי התהום. כבר מרחוק הבין נמיר שרבים מבני מצרים העדיפו לבוא מוקדם, כמוהו, "נו טוב" חשב נמיר "נתחיל מוקדם ונגמור מוקדם, העיקר שיהיו כבר מים".
כל אחד קיבל כלי חפירה, ויחד הם החלו חופרים, בתחילה הייתה האוירה מלאת תקווה, הם שרו וחפרו לפי קצב השיר "ננצח את מכת דם, ננצח ת'מכה" קולות השיר הלכו וגבהו והם המשיכו לחפור. לאחר כמחצית השעה נגמר לנמיר המים וגם הכח מיואש הוא הביט במצרים שעדיין חפרו ובזעתם הדמית שנטפה על האדמה.
"שמעתי שפרעה המלך לא שוקט, הוא מינה את שר הביטחון ופיקוד העורף לייבא מים מהמדינה השכנה וכבר עכשיו כך הבנתי עשרות אלפי ליטראות של מים בדרך לכאן במקפיאים מיוחדים דרך היבשה" אמר מצרי שהתיישב לנוח ליד נמיר "איזה מזל שלפרעה יש קשרים מסועפים עם כל המדינות, עכשיו הם מגישים לנו סיוע הומניטרי."
"מצוין" אמר נמיר והניח את כלי החפירה על האדמה "אז למה אנחנו מסכנים כאן את עצמנו בחפירה הנוראית הזאת?"
"אל תגזים, הם לא יכולים לייבא מים למדינה שלימה, אני מאמין שהמים המיובאים יינתנו עפ"י תעדוף כלשהו, אולי למבוגרים ולקבוצות סיכון."
לאחר שעתיים של חפירה חזר נמיר לביתו, מתנדנד כל הדרך מחולשה וצימאון, קנה עוד חבית מים, משכנו היהודי, במחיר משכורת של חודש וישב לשמוע במתח את החדשות. האם הצליחו למצוא מים בחפירות כמו שהבטיח הפרויקטור?
"מצרים מודה לכל אזרחיה שתרמו היום מכוחם למבצע החפירות הגדול, ושולחת תנחומיה לכל המשפחות שיקיריהם איבדו את חייהם בצמא בשמש הקופחת" הכריז קריין החדשות בדרמטיות. צמרמורת עברה בגבו של נמיר, "אכן ביחד ננצח את המכה, והנה לבשורה- בשעות אחר הצהריים המאוחרות לאחר שעות רבות של חפירה מאומצת, כאשר הגיעה החפירה לעומק של 427 מטרים, נמצאה בריכת מי התהום המדוברת, ואכן כפי שהבטיח הפרויקטור מדובר במים ממש, לא בכמות גדולה מאד, אך מים אמתיים וראויים לשתייה" נמיר לגם מהחבית עוד כוס ללא היסוס, איזו בשורה טובה, "אולם," המשיך הקריין בשידור "כשהעבירו את המים לכלים התערב דם מהכלים במים, ולכן המים בכלים כעת הם מים עם ריכוז נמוך של דם, אך אל דאגה, גם לזה ימצא פתרון במהרה".
מצרים לא איבדה תקווה, בצהריים עתידות היו להגיע ראשוני המשאיות עם מקפיאי המים מהמדינה הסמוכה. המשאית הראשונה צפויה לחנות מתחת לארמונו של פרעה וכך מול המצלמות יפתח המלך את המקפיא הראשון וימזוג מים לכל יושבי הארמון.
ההתרגשות שוברת שיאים, נמיר יוצא עם חבריו לראות את שיירת המשאיות המדוברת.
"מדובר בהקפאה מיוחדת, 70- מעלות, השומרת על המים מטלטולי הדרך" מספר לו חביג חברו היודע כל. "וואו, הם לא גומרים להפתיע," התלהב נמיר. "העיקר שאלוקי היהודונים לא יצליח עלינו" מסכם החבר השלישי.
מסכים רבים הועמדו בכל רחבי מצרים והמוני מצריים הצטופפו סביבם ממתינים. גם נמיר וחבריו הצטופפו סביב מסך מרכזי אחד.
סיסמאות מונפשות רצו במסך עד אשר תתחיל ההסרטה, וכרזת "מנצחים את המכה" קיפצה בכל מיני ווריאציות. ואז החלה ההסרטה: בתחילה ראו את הארמון מבחוץ, על גינותיו ומדשאותיו אח"כ עבר המסריט בכל שבילי הארמון עד אשר הגיע לטרקלין המרכזי, שאגות נשמעו בקהל נוכח המראות המרהיבים שעד עתה לא זכה המון העם לראות. לבסוף נראה המלך, לבוש בבגדי יהלומים, עומד בראש שיירת מדרגות הזהב ומחייך.
"אזרחי היקרים," הוא אמר במתק "כעת נפתח את המקפיאים ונראה את המים שהגיעו בעזרתנו בתהליך הקפאה עמוק." מצרי לבוש בבגדי משמר הארמון, הגיע ופתח מול המצלמה את דלתות המתכת של המקפיא הרא—-
ואז קפצה ההסרטה והיטשטשה והכל נעצר.
"ראיתם" אמר מצרי חד עין "על המקפיאים היה לוגו של "מי- עדן", מדובר במים באיכות גבוהה, לא משהו סיני"
" חבל שהמסך נפל בדיוק ברגעים הקריטיים, אולי נרוץ למסך אחר". אמר נמיר וכולם הנהנו בהסכמה. וכך רצו עשרות מצרים לעבר המסך הקרוב הממוקם 3 רחובות ימינה משם, לפני הכיכר. אך, באמצעה של הדרך הם ראו את כל צופי המסך ההוא באים לכיוונם.
"תקלה ברשת" אמרו כולם בהשלמה ורצו חזרה אל המסך שלהם. על המסך חזרה להופיע הסיסמא המונפשת ורטט של עצבנות עבר בקהל.
ולפתע, שוב נראה פרעה המלך הדור הבגדים, מחייך כמעט כמו קודם. "אזרחי" הוא אמר "אנו דוגלים בשקיפות מלאה, ובכן אספר לכם את אשר ארע, ככל הנראה קרתה תקלה בהקפאת המים במקפיא הראשון, הקפאה שהייתה אמורה למנוע את הפיכת המים שבו לדם, וכעת כאשר נפתח המקפיא התגלה בתוכו דם חם וסמיך מה שמצביע על תקלה במערכת ההקפאה. אך אל דאגה אזרחי היקרים שר הביטחון פועל כעת להכניס את שאר המשאיות לתוך ארצנו כשהמים שבתוכן קפואים מספיק כך לא יהפכו לדם בעת מעבר הגבול, חכו לבשורות הטובות בהמשך היום." סיים המלך.
חוסר אמון, כעס ופחד התערבבו להם בין ההמון המאוכזב. בשקט הביטו כולם במסכים הנכבים ובסיסמא המטופשת החוזרת לרצד בהם. "אי אפשר לנצח את אלוקי היהודים" אמר מצרי אחד בלחש, כמה מצרים הרימו עיניים והביטו בו בזעזוע, איך הוא מעז להגיד זאת בקול?. " יש לו תוכנית אלוקית, ואי אפשר לשנות אותה בכל דרך שהיא" העז מצרי נוסף להגיד, וכמה ראשים הנהנו בהסכמה. ונמיר הוסיף: "הדרך היחידה היא פשוט להבין את מה שהוא רוצה לומר, צריך רק להקשיב".
לתגובות על המאמר: makatdomona@gmail.com
