כשהלב עדיין ממאן לעכל את השבר הנורא בהסתלקותו של מרן המשגיח הגה"צ רבי חיים וואלקין זצוק"ל, התאספו לפאנל מיוחד של זיכרון וחיזוק תלמידיו מקורביו לשיח לאור דמות הענקים שהאירה את דורינו.
מרן המשגיח הגה"צ רבי חיים וואלקין זצוק"ל, מגדולי מעמידי תורה מוסר ויראה בדורות האחרונים, זכה להעמיד תלמידים רבים, וכידוע בעולם הישיבות, תלמידיו היו דבקים בו גם עשרות שנים אחרי שלמדו בישיבה, הוא היה מלווה את תלמידיו בכל צמתי החיים, ובהלוויית הענק ניכר היה האבל הכבד האופף את תלמידים שהיו קשורים אליו בלב ונפש.
לצד תפקידיו הרמים בעולם התורה, נודע המשגיח כאבי עולם הקירוב בדור האחרון, הן בישיבת "אש התורה" שם הרביץ תורה ויראה והן בשמשו כנשיא רשת "שובו", לאחר פטירת נשיא ומייסד רשת "שובו" מרן הגר"א הכהן פאם זצוק"ל, כאשר לבקשת גדולי ישראל קיבל על עצמו המשגיח את עול הנהגת הרשת ונהג לכתת רגליו לחזק את אלפי ילדי הקירוב. המשגיח שימש גם כנשיא מרכזי התורה והכוללים "כנסת ישראל" מיום היווסדם, לצד ארגונים נוספים שעמדו תחת נשיאותו והנהגתו.
אבל יחיד הוא גם לנו, מגזין 'במה', אשר זכה לשמש כאכסניה לתורתו של מרן המשגיח זצוק"ל וכדרכו נהג בנו בעין טובה וחביבות יתרה. אף זכינו מספר פעמים להיכנס למעונו לשמוע פרקי הדרכה וחיזוק.
בפאנל המיוחד נטלו חלק תלמידיו ומקורביו, הגאון רבי שלמה יעקובוביץ שליט"א, מראשי ישיבת "אוצר התורה", הגאון רבי שמעון ברוק שליט"א, רבה של פינסק ורו"מ מנורה באירופה, הרב חיים מיכאל גוטרמן שליט"א, מנכ"ל רשת "שובו" ונאמן ביתו הגר"י קניג שליט"א, ראש הכוללים של "כנסת ישראל" מיסודו של מרן המשגיח זצוק"ל. את הפאנל הנחה הרב יעקב דינר שליט"א, מנכ"ל רשת הכוללים "כנסת ישראל".
"המשגיח לקח על עצמו את הצער"
הרב דינר: אני רוצה לפתוח בסיפור אישי: לאחר הסתלקות אחותי ע"ה, בדמי ימיה, מרן המשגיח זצוק"ל הגיע לנחם, ישב איתנו זמן רב, ניחם את ההורים ועודד את רוחנו. כשיצא, אמר אאמו"ר (הגאון הפוסק רבי יהודה אריה דינר) שליט"א, 'המשגיח לא רק ניחם, אלא לקח על עצמו את הצער'. זאת נקודה שחוזרת על עצמה בנוגע למשגיח, היכולת לתת לכל אחד יחס אישי ויותר מכח לשאת על ליבו את הצער והקושי של השני, וכל שכן בזמני שמחות".
הרב גוטרמן: אני רוצה לתת קצת רקע של מרן המשגיח עם רשת שובו. רשת שובו נוסדה ע"י ראש מועצגה"ת בארה"ב מרן הגר"א פאם זיע"א, ולאחר הסתלקותו היינו בחלל עצום, היינו כמובן בקשר והתייעצות מתמדת עם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ומרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, אבל היה צריך את האבא לרשת כולה, וזה מה שזכינו ממרן המשגיח זיע"א, הוא היה הלב של הרשת, מלבד כל מה שטרח, פעל ועשה למען הרשת, מעל כל זה היה לנו אבא, וביתר שאת מעת פטירת מרן רה"י הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, את כל הכרעות הקשות הבאנו בפני המשגיח זצוק"ל. היינו עולים לבית ברחוב קאסוטו לקבל גם עצה והכוונה וגם כח ואנרגיה להמשך העשיה.
"אני חושב שזאת הגדרה קולעת וממצה, כשהיינו נכנסים עם עול גדול להמשגיח, היינו מרגישים כביכול הוא מוריד מעלינו את העול ולוקח על כתפיו שלו".
הגר"ש יעקבוביץ שליט"א: זכיתי להכיר את מו"ר מרן המשגיח זצוק"ל קרוב לארבעים שנה! כשנה לאחר פתיחת ישיבת 'אור ישראל' בראשות הגאון הגדול רבי יגאל רוזן שליט"א, נקרא לכהן בה מרן הגר"ח זצוק"ל כמשגיח עפ"י עצת רבנו מרן הגרא"מ שך זצוק"ל. המשגיח היה בעצם בהקמת הישיבה וצביונה והטביע בה את חותמו מיום הגיעו לישיבה. היה לו משוב מיוחד באישיותו המקרבת מעבר לשיחותיו המעמיקות, וועדים פרטיים שהיה מוסר בכל השטחים לקבוצות שונות אם זה בספרי רמח"ל או בספר הכוזרי או בשמונה פרקים להרמב"ם.
"ולעצם השאלה על נשיאה בלבו צער ושמחה, זה היה מוטיב מרכזי בחייו. זכורני, כשהגיע לישיבת 'אור ישראל' היו לו משקפיים כהות (נגד שמש). שאלתיו פעם, מאי האי, וענה לי תשובה מדהימה! בשנה שנפטר מו"ר מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל, הייתי מרבה לדמוע, לא רציתי שיראו זאת והרכבתי משקפיים כהות שיסתירו את הדמעות.
"עצור בזכרוני איך שנשא על לבו את הבחורים על כל משאלותיהם בשידוכים או בצרכים אחרים, לא פעם הלך עם בחור למרן הרב שך זצוק"ל בשאלה על שידוך, ונכנס לעובי הקורה כעניינו האישי ממש.
"המשגיח נשא על לבו הרחום את צרותיהם של כלל ישראל כלשון רש"י המפורסם עה"פ וירא בסבלותם; 'נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם'. זכורני, לפני כ-40 שנה באסון הבונים שנהרגו בתאונת רכבת מחרידה כ-20 ילדים תושבי פ"ת, בא ללויה ועמד מן הצד בוכה כתינוק ולאחר מכן ניגש להורים לעודדם, אח"כ בימי השבעה הלך לנחמם ונסך בהם תקוה. היה מפעים לראות את נשיאתו בעול.
"התפרסם עתה סיפור שאירע לפני חצי שנה, היה זה ביום הזיכרון. המשגיח למד בחברותא עם אחד ממקורביו, הרב דוד בראמפמן שליט"א, ובשעה 10.00 בבוקר, עת אמורה להישמע צפירה, המתין החברותא לראות מה יעשה המשגיח. והנה, בהגיע הצפירה החל המשגיח לייבב בבכי והמשיכו ללמוד. לשאלת החברותא על מה בכה המשגיח? ענה לו, ברגעים אלו נשים רבות בוכות ומתייחדות עם יקיריהם, ואיך לא אבכה".
הגר"י קניג שליט"א: "העניין של נשיאה בצער האחר היה מבהיל, פעמים שבאתי לביתו אחרי שהיו כאלה ששפכו את ליבם וסיפרו מצרותיהם, והמשגיח היה יושב בביתו ופשוט בוכה. בחלק גדול מהמקרים מדובר היה באנשים שהמשגיח כלל וכלל לא הכיר, כמה היה טורח לסייע בידם אם בענייני ממון או להכניסם למוסדות תורניים, היה מיצר בצערם של ישראל ושמח בשמחתם".
קירוב קרובים ורחוקים
הרב דינר: המשגיח נודע כאבי עולם הקירוב בדור האחרון, כוחו היה רב הן לקרב רחוקים והן לקרב את הקרובים, מה היה כוחו לגעת בלבבות של כל כך הרבה?
הגר"ש ברוק שליט"א: "באמת היה אכפת לו! באתי אליו לפני שנים להתייעץ בעניין הפעילות בפינסק, ועוד לפני שנגע בעצם הדברים, באיזה מאור פנים קיבל אותי. לא אשכח את המשפט שאמר לי, הרי משפחתי מפינסק, ובעצם מוטל עלי הדבר לפעול ולעשות ולקרב את יהודי המקום, אז אני מבקש ממך להיות שליח שלי ואף השתתף מיד בסכום כסף (אגב כעין הלשון הזה אמר לי גם רבנו מרן שר התורה הגר"ח זיע"א שכידוע גם משפחתו מפינסק וידוע גודל הידידות ששררה בין המשפחות וואלקין וקניבסקי)".
הגר"י קניג שליט"א: לפני יותר מעשר שנים עליתי אליו עם רעיון לפתוח כוללים ומרכזי תורה בערי השדה, ומיד ענה מה שמסור לו ממרנא החפץ חיים זיע"א שהיה מורה לבני הישיבה שהיה להם כוח הדבר ויכולת השפעה ולצאת ולהשפיע.
שאלתי את המשגיח איך אצא לדרך, איך מתחילים, והמשגיח אמר לי, 'אני אהיה איתך', ומאז זכינו בס"ד שהמשגיח זיע"א היה לנו כאב כפשוטו, ליווה, דחף, עזר וסייע, הטריח עצמו פעם אחר פעם בשביל עוד יהודי ובשביל עוד שיעור תורה. קשה להסביר במילים צדיק מה פעל, כמה המשגיח עשה ונתן לנו, וביותר כמה שמח בכל חברותא, בכל כולל, בכל התפתחות, היה שש ושמח עמנו.
"אנחנו מרגישים ממש בחינה של בא השמש בצהריים, אף כי פיזית בתקופה האחרונה הוא היה חלש ומסובב בייסורים, אבל האור שלו שהאיר לנו היה כחמה במלא תקפה, הדריך עודד וכיוון עד היום האחרון, פשוט הרגשת יתמות.
הרב גוטרמן: כשהגיע לדבר בפני התלמידים, עצם הטרחה שראו כיצד מתאמץ כבר היה גורם לחיזוק. הייתה לו גם את היכולת כשהיו עוברים בפניו מאות מאות תלמידים, לתת לכל אחד את היחס האישי והמיוחד שלו.
הגר"ש ברוק שליט"א: יש גם את עניין האהבה העצומה שחשו כלפיו, אף מחמת מדת ענוותנותו שהיה חד בדרא, כפי שהזכירו כולם בהלוויה את נשיאות החן שהייתה לו וכפי ש'הוא היה אומר' (מופיע בספרו החדש) "לענווים יתן חן", -חן הוא תוצאה ממידת האמת, אדם שמכיר ערכו האמיתי ולא מתנשא, זה חן שכולם דבקים בו. החיוך המלבב שלו, היינו לצדו קרוב לארבעים שנה, איני זוכר פעם אחת (!!!) הרמת קול. תמיד המליך את חבירו בנחת, תמיד כיבד את סובביו ונתן להם הרגשה שהם הנכבדים ביותר.
התמסר כל כך לתלמידיו ותמיד חיזק ועודד. רק עתה חודשיים לפני פטירתו נודע לו על הגב' פאליי לרפו"ש שנפגעה קשה ברגליה בתאונת האוטובוס ליד רב שפע בחודש אב האחרון. אביה למד אצלו בישיבת אור ישראל לפני 35 שנה. כשנודע לו, לקח ללב ובכה ללא הפוגות ואמר שרוצה לבקר את המשפחה לחזקם. הליכתו כבר הייתה קשה עליו מאוד, אולם טרח במיוחד לבקרה וחיזק אותה באופן כל כך מיוחד.
בעשר שנים האחרונות סבל מאוד בייסורי גוף קשים מאוד שכללו טיפולים קשים. מעולם לא הוציא הגה מפיו. תמיד ידע להגיד מילה טובה למטפל וחיוך מלטף על כך שעזר לו ותמך בו.
"ראה רק טוב"
הרב דינר: כמי שזכיתם להתקרב לדמותו הנשגבה, מהי הנקודה שאנו יכולים לקחת משהו לעצמינו מדמות הענקים שאיבדנו?
הגר"י קניג שליט"א: "הרי אין גבול כמה שניתן לדלות מדמותו הגדולה. שתי נקודות לעניות דעתי שייכות לכל אחד. הראשונה, כפי שהיה מביא מהחפץ חיים שגם בזמנים של קושי הבית תמיד היה בשלווה. זו נקודה שהיה מעורר שוב ושוב, שהבית יהיה שמח, שהבית יהיה באווירה טובה של שמחה ורוממות, לא לחץ וכעסים. סיפר לי אחד מתלמידיו שסיפר לו פעם איך הצליח מכוח הדרכתו של המשגיח בזמן של לחץ לשמר אווירה של שמחה בבית. המשגיח שמח בדבר עד מאוד ואמר לאותו תלמיד (זה היה בימי חג הסוכות), 'אתה עשית לי את החג!'.
"הנקודה השניה, להשתדל לראות את הטוב בשני, את המעלות, הצדדים היפים, לא לחפש חסרונות ולפסול חלילה. זה חוסך כעס ועגמת נפש והופך את החיים לבריאים יותר, לראות טוב. וזה בעזה"י יביא טוב".
הגר"ש יעקובוביץ שליט"א: "הנקודה המרכזית שראיתי ואמרתי בהלוויה, המבט החיובי על כל דבר, תמיד ראה רק טוב, מעולם לא ראה רע על אחר, ולכן לא דיבר אף פעם סרה באחר. גם בשיחותיו והוועדים שמסר הקו המנחה בכולם היה – חיובי! דמותו הענקית חסרה לתלמידיו הרבים ולהמוני בית ישראל, משום שהיה שופע ומשפיע שאין כדוגמתו".
