שלום וברוכים הבאים לשערי מדורנו, יהדות בגולה. השבוע העז ואקרא לו: מדור שרשרת הדורות.
קיבלתי הודעה מהמערכת המוערכת, שהמגזין יוקדש ל'הישיבה'. ההודעה הגיענו בעודי ממתין בשדה תעופה לעוד סבב באחיזת מקל הנדודים, כשההודעה הציפה אותי באחת בשטף זיכרונות עזים מימי הנעורים, כשמבלי משים אני מרגיש ברמ"ח אברי ושס"ה גידי את הגעגועים האופפים, את האושר הגדול שזכיתי לו בימי חורפי, בזכות להימנות על לגיונו של מלך.
שרשרת הדורות הועברה ביהדות הגולה עוד מימי שם ועבר, בהמשך אחרי חורבן הבית והגלות המרה בעקבותיה, בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם (מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד ד"ה ויהי מקץ). ישיבות נהרדעא ופומפדיתא, ומשם לישיבות איטליה וצרפת, משם לליטא ופולין והמשכה בארצות הברית ואירופה, ובעיקר היום בארץ הקודש – שהיכליה מעידים מדי יום ושעה "ואשמע… קול רעש גדול"…
המחשבה לכתוב על אירופה כתחנות מסע ישיבתי, בה נקבצו יהודים שחוחי גוו כפופי קומה גשמית, אך זקופי ראש בגאוות התורה היהודית, הביאני אל בית המלך, אל חדרי השיעורים בה השרשרת נטווית באותו סלסול עתיק יומין, שנמשך לאחור עד למשה קיבל תורה מסיני…
***
ארצות הברית של אמריקה הגשמית, הפכה להיות מרכז תורני ענק, שבריכוזי החרדים לדבר השם, צצים מדי שנה בני התשחורת, מוצאים כר נרחב לגדול בתורה ולהעשיר ידיעותיהם. וכל זה החל לפני פחות או יותר כמאה שנים בהיווסדה של ישיבת עץ חיים באיסט סייד בניו יורק, שבמסירות נפש קיבצה בני תשחורת בשממה הרוחנית ששררה כבר אז בארה"ב. הישיבה פרשה כנפיים וב"ה היום אנו מכירים אותה בשמה החדש שהוסב לאחר פטירת מנהיג הדור ההוא, מרן הגה"ק רבי יצחק אלחנן מקובנה – כישיבת רבינו אלחנן.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, נוסדו בה עוד כמה ישיבות על טהרת הקודש, ביניהן מצאנו את ישיבת רב הכולל ר' יעקב יוסף המפורסמת, תפארת ירושלים שבהמשך עמדה בראשות גדול הפוסקים מרן הגאון רבי משה פינשטיין, ישיבת רבי שלמה קלוגר ועוד.
מנהיגי הדור ראו בעיני הבדולח, כי מה שיציל את היהדות והפליטים שזרמו למדינה בהמוניהם מאירופה הדוויה, הוא תורה קדושה ללא רבב. כך נוסדו בברוקלין של הימים ההם, שני עמודי עולם אדירי דעה, ישיבת תורה ודעת וישיבת רבי חיים ברלין.
בהמשך צמחה בשיקאגו ישיבת בית מדרש לתורה, ובבולטימור ישיבת נר ישראל, שפרותיי פרותיהם משקים עדרים עד היום הזה.
***
לאחר מלחמת העולם השנייה – שוב חזרה על עצמה הגירה המונית מאירופה, הביאה לקימום עולם התורה שחרב ועלה בעשן הנאצים יימח שמם, וישיבות קלצק טלז, מיר וקמניץ הגיעו בשלמותן, קרי: ראשי הישיבה והר"מים והתלמידים, וכך הפכו קליוולנד, ליקווד ודומיהן למבצרי תורה ויראה, ובמקביל גם בעולם החסידי, ישיבות מהונגריה עברו בשלמותן או קוממו מחדש בווילאמסבורג, בברוקלין ועוד.
מנתונים שמצאתי – בשנת תשכ"ז – כן, לפני 55 שנים, היו בארצות הברית כ-300 ישיבות גדולות עם 55,000 תלמידים. המספרים היום, מוטב שיישארו סמויים מהעין, אך הקורא הנבון שיודע חשבון מבין באיזו תופעה מבורכת מדובר.
התופעה הביאה להפיכה רוחנית של ממש באמריקה הגשמית, מי שדרך על מפתנם של אדירי התורה, של האולמות הענקיים בלייקווד, מי ששמע שם את קריאת שמע של ערבית אחרי שיעור מוסר, לא יכול להישאר אדיש. לראות במקום כה גשמי, ציבור אדיר של אלפי בני ישיבה באולם אחד זועקים את זעקת קידוש השם הגדול… מה אומר ומה אפטיר: ברוך שם… וגו'.
בשבוע הבא אי"ה סקירה מרתקת על עולם הישיבות באירופה.
שבת שלום קוראים יקרים, היו ברוכים.
