ברוכים הבאים לקוראי המגזין, גיליון חג מתן תורתנו.
עם קשה עורף יצא זה אך לפני כמה שבועות ממצב נפשי אישי וציבורי, קשה ביותר. חז"ל מתארים לנו מצב שפל של שהייה במ"ט שערי טומאה שאך כפסיעה לא זהירה והנפילה לתהום הנשייה לשער הנ' חלילה – היה אבדון מוחלט וסופי.
מלימודי חכמים אנו יודעים, שהמצב הרוחני השפיע גם על המצב הנפשי והפיזי. ולהיפך, שניהם הביאו לטלטלה עמוקה עד להידרדרות החמורה.
מאידך, לו לא היו בני העם מידרדרים למ"ט שערי טומאה, או אז לא היו יכולים לצמוח ולטפס אל עבר ההר הנישא של מ"ט שערי הקדושה שהוביל אותם למעמד של הפסגה האנושית: מעמד הר סיני, בו ההתגלות האלוקית של הבורא יתברך נגלה לעיני העולם כולו. גַּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ…
מעמד כביר שקרם והתבצע ארבעים ותשעה ימים לאחר יציאתם מבור רוחני עמוק מנשוא, שבו מדי יום ביומו, הם צעדו שני צעדים משמעותיים. הם צעדו צעד אחד לצאת ממדרגת המינוס 49, ובמקביל ממש צעדו צעד במדרגת הפלוס. ידועה אמרת חכמי המוסר: אם יום תעזביני יומיים אעזבך (ירושלמי ברכות י"ד ד), מפני שכל יום שלא צועדים קדימה, מידרדרים לאחור, ונוצר פער של שני צעדים.
המעמד במדבר – בהיותם נוודים, היה בעצם הקדמה, אפשר לומר אשרת הכניסה לארץ המובטחת, בה יוכלו להשיל מעצמם את בגד הנווד, את הנפש הסוערת להישרד במדבר ישימון, לעטות עדיים שקיבלו בחורב…
והנה, לא חולף זמן רב, וקשיות העורף עומדת למבחן וכשלה. עגל ומסכה החליפו הר עשן ועולם חרד מכבוד השם. זיכרון לטווח קצר שנפגע אנושות כל כך, הביא לתמורה נוראה עד כי נאלצו להיפרד מעדיים שניתן להם בחורב, אך בעיקשות ותעוזה, המשיכו לצעוד מלמטה, שוב פעם לחתור למעלה, לעלות עוד מדרגה אלוקית, עוד קניין רוחני. ושוב הגלגל הסתובב…
מנהיג העם העיקש, משה רבינו ע"ה, עלה שוב להר, שוב הוריד לנו את הלוחות בשנית.
והגלגל והניסיון מסתובבים…
מסובבים אותנו כיחיד וכציבור, מאז ועד היום, בגלגל ענק שלא עוצר ולו לרגע קט. או עליה או חלילה…
מטרתנו עכשיו, שאיפתנו כרגע, להיזכר ברעש הקדמון של בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, לחוש את ריח העשן בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר – שאפף את ההר הצנוע אי-שם במדבר סיני… להמשיך ולצעוד במעלות העולות בית ק-ל.
***
מדור זה שמוקדש, לכאורה, להיכרות עם הקהילות היהודיות בעולם, שם לו למטרה, להאיר את הנקודה היהודית כעיקר, לא כטפל, לראות את היהודי בגולה שצועד בזקיפות קומה רוחנית. כמדור שמשתדל ומנסה להיות מעתיק שמועה ומעביר לפיד אמונה, איני יכול לתאר ביקור באלפים בימי הכנה לקבלת התורה. אין זה מההיגיון היהודי שחונכנו עליו.
אירופה הדוויה, הרוויה ברבבות ליטראות דם של אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, שנשפך פה כמים לאורך הגלות מאז חרב בית מקדשינו, הי"ד, הייתה לסמל של הגלגל הענק שתיארנו זה עתה. כשהיה נדמה שזהו, עלה בידי הצורר התורן להעלות כורת על זמורת בית אלוקים, שהנה פסו אמונים מבני האדם. דווקא שם, בבור הגלות הטחוב והקר והמנוכר, צמחו נבטים שהפכו לפארות שהאירו את חשכת הגלות בתורתם, שהאירו את עיני העדה כולה, ממזרח ועד מערב.
תורת השם התבדרה בבתי המדרשות, קול התור(ה) נשמע בארצנו יום ולילה, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, וקול התורה הוא שגבר על ידי עשיו. אותו קול שנשמע באוושה חרישית, אך בתדר כזה שהקול הדהד עד סוף העולם, הוא שהעניק את החוסן הרוחני שיאפשר את תופעת הטבע הבלתי מובנת, של הישרדות עם בלא ארץ, אך עם ספר הספרים העתיק שצעד וצועד עמו בישימון, שמנחה דרכו כאבוקת האור שהאירה פני מזרח בעת ההתגלות האלוקית שם, במעמד הכביר של מתן תורה בהר סיני. והגלגל וניסיון מסתובבים ועולים…
הידיעה, כי שפיפות הקומה אל מול הסטנדר, נעיצת העין באותיות הקדושות שמרצדות מולנו, רק הם שיכולים להוליכנו קוממיות לארצנו, היא ידיעה שמועברת אלינו מאז ועד היום, היא הנותנת לנו כח לעשות חיל רוחני של השתדלות עד כלות לאהבה וליראה את שמך.
בברכת שלא נבוש ולא ניכלם, שנזכה לקבלת התורה בטהרה ואהבת השם יתברך, שלא ימוש ספר התורה הזה מזרענו וזרע זרענו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אפרד מכם אהובים לשלשה ימים של עונג נפשי שאין דומה לו, שבת קודש ושני ימי מתן תורה שבחוץ לארץ שיאירו את נפשותינו בעזר ד' יתברך.
