שלום לכם קוראי מגזין 'במה', חובבי המדור יהדות בגולה.
אנו מצויים בעיצומם של ימים דרמטיים, עת בעולם הגדול מתחוללות תמורות שאם היו מועלים על דעת מאן דהוא לפני שלושה חודשים, היו מאשפזים אותו בכפייה, בדיוק כפי שנהגו שלטונות סין עם הרופא שהכריז כי מגיפה מתחוללת במדינה.
הסוף הזמני ידוע, הרופא שוחרר ומת מהמחלה המסתורית שקורונה שמה. יצורי תבל בחרדה, אין להם דרך אחידה להתמודד עם תופעת היתוש הקטון שחדר למוחו של טיטוס הסיני, וכפירתם בקל עליון והנהגתם כשפלי האומות באכילתם כל שרץ הרומש על הארץ, הנחיתה עליהם מכת מחץ קשה.
צריכה עולמית מסין
אני מתבונן בעין הדיוט בנעשה, קולט שהמגיפה העיקרית פגעה בשלשלת שנואיו של בורא עולם.
הסינים – כאמור, למרות שלשבחם ייאמר, שאנטישמיות מהם והלאה, אך כפירתם מוחלטת, אמונתם בכוחי ועוצם ידי אינה יודעת שבעה, מטרתם המוצהרת של ניתנה ראש נבנה לנו מגדל, הביאה עליהם עונש משונה זה.
האיראנים – האומה המרשעת הזו, שמבקשת להכחיד שם ישראל מהעולם, שמחנכת בניה שלהרוג יהודי הוא כלהרוג יתוש וקוף ומובילה את שנאת ישראל בדורינו.
האיטלקים – מעבר לכך שהחריבו בית מקדשינו, הם מתפארים בכך שהם מובילי אופנת ההתבהמות האנושית, מפיצי היפך הקדושה והחטאת בני האדם, במה שציוונו בוראי עולם יתברך להינזר ממנו.
וכאן התעוררתי לעצמי, חשבון נפש נוקב וכואב, כמו שלמדונו רבותינו, שהנעשה בעולם, מכוון אלינו, כפרט וכציבור. חובתי כיחיד אינה מוטלת בספק ולוואי ואזכה להארת רוח חכמה ותשובה לשוב לפניו בלב שלם ובאמת.
אבל כרבים, העניינים מחולקים לחובת התוכחה שנושאים בעולה מנהיגי ועיני העדה, המעוררים בענייני תפילה קדושה ושאר הדברים שנראים בעיני ההנהגה שצריך להתעורר בהם, ומאידך, יש את המבט וההיערכות הציבורית לקראת מה שנראה שעלול לשנות סדרי בראשית מהיסוד.
קחו לדוגמה את עניין כשרות המזון. צריכת רוב הדגים בארץ הקודש מקורם בסין. כנ"ל רוב מרכיבי היסוד של תעשיית המזון בעולם. די לדוגמה עם נצטט מנתוני הבנק העולמי לסחר, שאם לפני ארבע שנים, התל"ג (תוצר לאומי גולמי) העולמי שיוצר בסין עמד על כ-4%, הרי שבשנה האחרונה, התל"ג העולמי עומד על כ-20%. מספר בלתי נסבל במונחי תלות עולמית בענק הסיני.
ישראל הקטנטונת הולכת והופכת לסינית מהר מדי. כך, מפעלים אסטרטגיים של ממש, נכנעו לתכתיבי הסינים, בהם החברה לישראל, מכרות ים המלח ותנובה, הן דוגמאות בשביל לסבר את האוזן עד כמה איננו מנותקים מהקורה בעולם.
בהרגשה כבדה זו, קיבלתי את שיחת הטלפון של מפקח כשרות בכיר במדינה מזרח אירופאית, שבתחומה התגלה חולה, והוא מתוקף תפקידו נחשף אליו, וחרדתו בקולו, איך להתנהל.
מרוץ נואש נגד הזמן של ועדי הכשרות
מה זה אומר לנו מעשית? שהחריין ההונגרי לפסח בסכנה, כמו הבשר שנשחט בפולין, ועוד רשימה אינסופית של תעשיית ענק המגלגלת עשרות רבות של משגיחי ומפקחי כשרות, רבנים מורי הוראה האמונים לפקח על מערך לוגיסטי ענק חובק תבל.
די שנבין, שבכל יום ישנם עשרות/מאות נוסעים במטוסים שתפקידם לוודא ששולחן הסדר שלנו יהיה בשעת השולחן עורך, ערוך על-פי שולחן ערוך. משימה שהופכת לקשה עם הצורך לחפש תחליפים.
וכך, ימים מועטים לפני הפסח – (במונחי ייצור תעשייתי, זה כבר מאוחר, ובחלק מהמקרים כבר אל חזור) מוצאים עצמם וועדי הכשרות, במרוץ נואש נגד הזמן להספיק לאשר מפעלים חלופיים, לארגן את הכשרתם, הבאת צוותות, ו… הופ… הגיעה ההודעה ש… האתר נחשף לנגיף הקורונה בתפוצה כה רחבה עד שהטיסות אליה וממנה פסקו.
הסצנה המתוארת, היא בדיוק תיאור דברים שאירע ליצרן סיני שחיפש חלופה במרחב התעשייה היצרני איטלקי הפרוס בין מילאנו לוונציה. השקעות עתק, ימים ללא שינה, באו אל סיומם המסויט כשגם מדינה זו הוכרזה כנגועה.
תוך כדי כתיבת השורות הללו, התבשרנו על כניסתן של עוד מדינות למעגל התפשטות הנגיף שמשמעותו סגירת עוד אופציות ייצור לקראת הפסח, כמו גם על איסור התכנסות המונים מעל 2,500 אנשים, שזה אומר – אין שולחנות בחצרות החסידות הגדולות כמו גור, בעלזא ועוד.
הפסדים עצומים לחברות ויזמי נופש
היבט נוסף משמעותי גם הוא, חברות ויזמי הנופש הכשר בארץ ובחו"ל. מעבר לכך שכולנו מתפללים ומייחלים שיזכו לעבור תקופה זו בשלום ובלי פגע, מדובר בהפסדים כלכליים משמעותיים ביותר, המעמיד חלק מהיזמים בפני שוקת שבורה כפשוטו.
יזמי הנופש בנויים ממעגלי עבודה שחופפים בין פעילות פסח לקיץ, ופעילות פסח שנפגעת משפיעה ישירות על תמחור פעילות הקיץ. כך, שהפסקת פעילות פסח, תגרור בהכרח עליית מחירים לקראת נופשי הקיץ.
חברות התעופה – כבר נחשפנו לנתוני הירידה הדרמטית במספרי הטיסות בעולם, ההשלכות של האטת והפסקת הפעילות של חברות תעופה, היא דרמטית על הכלכלה העולמית המבוססת על ניידות אנשי העסקים ומהירות התגובה האנושית. האטה ועצירה כאן, פירושו הסגת הייצור לאחור עד כדי חיסול וסגירה.
בעיר המים
סיפרתי לכם קוראים אהובים, שנמלטנו בעור שינינו ברגע האחרון מאיטליה, רגע לפני סגירת השערים והספקנו לבקר ביקור עומק בצפון המדינה, לראות בפלא המתרחש לנגד עינינו בשיבת היהדות לגולת אדום הרשעה.
מעבר לחוויית השבת במילאנו (על כך בכתבה נפרדת), ביקרנו בכמה מעריה העתיקות של מלכות אדום והפעם נספר את סיפורה של העיר על המים, ונציה.
יצאנו לדרכנו ממילאנו השכם בבוקר, עת דרכיה עדיין לא עמוסים, כך חשבנו, אך כבר בעליה לכביש האגרה הראשון הכתה בנו ההבנה שאנו נוסעים על ציר תעשיה משמעותי. המוני משאיות ענק (פול טריילרים) שתפסו שני נתיבים, השתרכו בקצב נסיעה לאורך הדרך, כשמהר מאוד גם נבין שזה יימשך כך בהלוך ובחזור לאורך כל הדרך! הציר (שלוש שעות נסיעה) זרוע לכל אורכו במפעלי תעשייה מכל הסוגים והמינים והתוצרת עוברת בדרך זו. ציר שמאכלס כמה שדות תעופה, נתיבי רכבת והובלה ימית.
הדרך עצמה נעימה ומאירה פניה לנהג, בעיקר עם הוא מנוסה בנימוסי הנהיגה הישראלים. כן, זו המדינה עם הנהיגה מהמאתגרות בחיי בה נסעתי (בעיר – הנהיגה דורשת מיומנות וערנות גבוהה, משום שחתיכת נתיבים, נסיעה בלי ציות לתמרורים כולל אדומים, הוא נפוץ למדי, מעבר לחוקי נהיגה שאין בארץ. למשל? ברמזור הפניה שמאלה, מתיר נסיעה עד אמצע הצומת, שם נעמוד לעוד רמזור ו… כשיהיה ריק לימיננו – פשוט נחצה באדום. הזוי).
מהר התרגלנו לשיטת התשלום לכבישים – לרוב, מגיעים למחסום, נשלף לך כרטיס – אתה אוסף אותו והשער נפתח לך לנסיעה, עד למחסום הבא, שם תזין את הכרטיס למכונה, ויצא לך פסק דין על מחיר הנסיעה שצריך לשלשל, במזומן או באשראי – ואחר התשלום תורשה להמשיך בנסיעתך וחוזר חלילה. למעט ביציאה מהשדה למילאנו, שם מגיעים למחסום תשלום בסוף כביש האגרה.
הגטו היהודי הראשון בעולם
החנינו את הרכב כ-12 קילומטר לפני ונציה בחניון נוח, צמוד לתחנת אוטובוס ורכבת שנוסעת לונציה. עלות החניה קבועה וסבירה והיא כוללת את מחיר האוטובוס הלוך ושוב (אין אפשרות להיכנס לוונציה עם רכב). ההגעה נעימה ומיד נכנסים לאווירה הבינלאומית הססגונית, כשבני כל הלאומים, הצבעים והסוגים נפגשים בתחנת ההורדה צמוד לעיר העתיקה.
צעד ושניים ואנו על שפת המים, מתוודעים למחירי השיט בגונדולה לתיירים שמרקיעים שחקים ומחליטים להמשיך בסיור רגלי לתוך הגטו היהודי שהיה כאמור וכפי שכבר הזכרנו בעבר, הגטו הראשון בעולם ליהודים (המקור לשם גטו מגיע מסתבר בגלל היהודים בוונציה שהתגוררו ברובע מיוחד בפאתי העיר, שכונה "גטו", משום שהיה בו בית יציקה (באיטלקית: ג'טו). כך נולד לו הכינוי, והשתרש בשפה והפך את המונח גטו לכזה, הרווח ברובעי היהודים בכל אירופה).
על הגטו היהודי הראשון בעולם, וחיי היהודים בה, נרחיב בגיליון הבא בע"ה.
