כח המנהיגות של משה רבינו ע"ה מתבטא בכך שאינו מתיירא מלבקש ואף לדרוש מהשם יתברך לגלות את שמו שקשור למידת הרחמים. האבות הקדושים ככל שגדולתם לא ניתנת כלל להערכה, לא היו למנהיגי העם במלוא מובן המילה ולכן לא נזקקו לגילוי זה מכח אמונתם, כי הרי הם לא דרשו לעצמם מאומה.
בשעת סכנה גדולי ישראל מעוררים רחמים על צאן מרעיתם מתוקף אותו הגילוי. מקביעת מציאות הגאולה העתידית כבר כאן ועכשיו – "אהיה אשר אהיה". עבדות מצרים על כל צערה סיגלה לנו הרגל של קבלת עול כאחד מסודות ההכנה למתן תורתנו הקדושה.
***
בימים הללו העניקו לי משמים דוגמאות הנחיצות של הרגל זה, חדות וכואבות:
אם לרופאה בכירה, אשה בגיל הרבה למעלה מ-80 כיום, אשר הייתה רגילה עד כה לאורח חיים עצמאי באופן מלא כשהדבר לעצמו בהחלט חיובי, אך מאידך לא הייתה מוכנה לקבל דעה שונה וכן הרגילה את עצמה במשך עשרות שנים לא לקבל מרות מאף אחד.
כשחלתה ונחלשה בתקופה האחרונה והיכולות השכליות השתנו, מתוך ההרגל לא הייתה מסוגלת לקבל טיפול וסיוע מאף אחד ואף לא מבתה – דבר שגרם למציאות נוראה שבתה הרופאה הייתה מוכרחה לקשור אותה כדי שתוכל להאכיל טיפין טיפין וללא זה הייתה מסתכנת בחייה.
דוגמא אחרת, אדם שסבל ממחלת נפש והתאזן עם טיפול תרופתי, עקב חוסר קבלת מרות כהרגלו הפסיק את הטיפול והדרדר עד שסיכן את עצמו ואת סובביו באופן קיצוני.
בעת המגיפה אנו חווים על בשרינו "קוצר רוח ועבודה קשה" מהו. גם אלו שנדבקו לאחרונה וגם אלו הסובלים מהתופעות המאוחרות וגם אלו שנדבקו בשנית מהמוטציה החדשה, חווים פעמים רבות כאבים שונים ומשונים המטיילים בעוצמה בכל חלקי הגוף, התעייפות ועייפות, קושי להתרכז, שינוי במוטיבציה, במצב רוח ואף פגיעה ביכולות קוגניטיביות ורגשיות וכמובן השפעה על כל התפקוד היומי, שלא נדבר על מצבם של החולים הקשים יותר שנמצאים בסכנת חיים. כל הנ"ל אם נתרגם ללשון הרוחנית יותר מתבטא בשני מושגים – "מוחין דקטנות" ו"חולשה ירדה לעולם".
סיפר לי אברך שרגיל להתאמץ ולכוון בתפילה על כל חלקיה שבזמן הנגיף שהתפלל "קרעים קרעים" לא הצליח לחשוב כראוי ולו אחוז אחד ממה שהיה רגיל. כאשר "חישב להישבר" נזכר בדרך שחיזק את עצמו דוד המלך ע"ה כשהיה בבחינת ערום ממצוות ונאחז בקדושת הברית, כך אברך חיבר את עצמו למילות התפילה, גם כשלא היה מסוגל להפנימן.
***
לפני ימים ספורים התפרסם מחקר על תרסיס אף שהצליח למנוע הדבקה מהנגיף ב-99.9% מהמקרים! אותו איבר שנפגע ראשון בדרך כלל (אף) הוא זה שהופך לסנגור. כך, כשם שקושי עבדות נהפך לכלי קבלת עול תורה ומצוות.
על-פי נתוני בדיקות אלפי חולים שסבלו מהנגיף בצורה קשה או קריטית, החוקרים הגיעו למסקנה שפגיעות ותפקוד לקוי של כלי הדם הם אבני יסוד לחומרת המחלה. ללמדנו ערך עבודה הגופנית של "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" – כיצד נפרנס את כלי הדם ולייצבם על ידי תזונה נכונה מתרגילים קלים כדי שהם יוכלו בתורם לפרנס את כל גופינו ונפשינו.
לפני מספר ימים פורסם מחקר סטטיסטי שאירע באפון מובהק שהרגלי אכילה של הציבור שלנו ולהבדיל אלפי הבדלות הציבור הערבי ישראלי מהווים גורמי סיכון לכל סוגי המחלות ובפרט לחומרת המחלה הנגרמת על ידי הנגיף עקב ריבוי פחמימות ריקות וזה הגורם המרכזי לפגיעות כלי הדם הנזכר במחקר שהבאתי קודם.
עם זאת, הסנגוריה הגדולה על הציבור הקדוש שלנו שרובינו עסוקים בלעשות חסד לקרובים ולרחוקים גם כשפועלים זאת בלא כח. זכות הכלל תעמוד לימיננו כשם שעמדה ועומדת עד למשה רבינו ע"ה לגלות את רחמיו יתברך על עמו המצפה לישועה.
