מחלת האבעבועות השחורות הייתה האויב הנורא ביותר של האנושות עד המאה ה-18. המחלה המדבקת קטלה 30 אחוז מהחולים בה וגרמה לשורדים סבל רב וצלקות לכל החיים. משערים, כי המחלה קטלה כ-50 מיליון בני אדם מדי שנה.
רופא אנגלי בשם אדוארד ג'נר, שלאוזניו הגיע שמועה שרפתנים שעוסקים בחליבת פרות אינם נדבקים במחלה הקשה, החליט לבחון את הדברים. בחודש אייר תקנ"ו (1796) הוא לקח חומר מחולה באבעבועות בקר, מחלה קלה יותר, "קרובת משפחתה" של האבעבועות השחורות. הוא טבל מחט בחומר ושרט את עורו של בנו של הגנן שלו (מקסימום ימצא עוזר גנן חדש…). הילד גילה סימני חום והבריא. שישה שבועות לאחר מכן שרט את עורו של הילד במחט, שנטבלה בחומר שהיה על עורו של חולה באבעבועות שחורות. הילד לא נדבק במחלה…
ניסוי חסר אחריות על ילד, שבנס הוביל להצלתם של מיליוני אם לא מיליארדי בני אדם.
השאלה, איך נדאג אנחנו, שילדינו לא יהפכו לנסייני חיסונים…
***
השבוע קיבלתי שיחה בקו 'לב שומע', נער בן 15 מספר: "נדבקתי בקורונה בסגר הראשון, נשלחתי למלונית לחודש. הוריי, שידעו על הסיכון הרוחני שיש בשהייה לבד במלונית, לא עזבוני ודאגו שיהיה לידי אדם מבוגר מוכר מהשכונה.
"אך היה שם אדם נוסף, ששם עלי עין, הוא הרגיש שהנה יכול הוא לחלץ נער צעיר מציפורני ה'בורות וההסתגרות', והחל לשאול אותי שאלות על אבנים ונבראים, על הבורא ונתינת התורה".
הנער סיפר שמאז, במשך למעלה מחצי שנה, הסתובב מבולבל. היה ברור לו שיש תשובות אך הוא חשש לשאול. עכשיו אזר אומץ והתקשר…
מערכות ההגנה של הנער עבדו לבסוף. גופו זיהה חדירה של וירוס מסוכן, אך לקח זמן עד שהעז להתקשר ולקבל מענה.
***
משל טוב בהבנת מנגנון החיסון: החיסון הוא מעין קלסתרון של גנב, שניתן בידי משטרת הגוף. כאשר מיליארדי התאים שבגוף מכירים את הגנב, הם יזעיקו את המשטרה (מערכת החיסון) ברגע שיזהו אותו נכנס לגוף וישמידו אותו. מה שצריך זה קלסתרון ומערכת חיסונית בריאה. חיסון הקורונה בונה קלסתרון לא על ידי וירוס, חיידק מוחלש או מומת. הוא מחדיר ציפוי חיצוני של הווירוס וזה מספיק כדי לעורר את מערכות החיסון שבגופינו.
אך כל זאת בתנאי, שהמערכת החיסונית הטבעית שבגוף פועלת היטב…
כיצד נחזק את מערכת החיסון אצל ילדינו? וכיצד נלמד אותם קלסתרונים חדשים לווירוסים מתקדמים מהדור החדש?
זמן הסגר הוא זמן מסוכן להדבקה, ומצד שני, זמן מצוין לחיזוק מערכת החיסון.
ברור, שלא היינו רוצים להפגיש את ילדינו עם כל סוגי החיידקים והווירוסים המחליאים שישנם בסביבתם. אנו מעדיפים, שמערכות החיסון שלהם יזהו את הקליפה החיצונית כבר מרחוק ויחסמו אותם. או שמקסימום יגיעו אלינו בהקדם לקבלת מענה…
העולם מלא בווירוסים. אל לנו לחשוב, שהם לא יפגשו את ילדינו. אין נער או נערה, שלא יפגשו חיידקים ווירוסים חדשניים ומסוכנים. האוויר והעולם הווירטואלי מלאים מהם. תפקידינו לדאוג שהם ישמרו ויגנו על עצמם גם כשאנו לא בסביבה.
קשר בריא וטוב עם הנערים, הוא הנמשל של 'מערכת חיסונית' חזקה ובריאה.
אמון הדדי מחזק את מערכת החיסון. שמחה ואווירה טובה בבית הם מערכת ההגנה. ככל שהקשר יהיה חזק ועמוק יותר, כל גוף זר שאינו כמו 'הבית' ייחסם מיידית על ידי המערכת.
משכך, מבט ההורים חייב להיות ארוך טווח. לפעמים דאגה לשקט רגעי, מיידי ומקומי, מגיעה על חשבון הקשר העמוק והעתידי ופוגעת במערכת החיסון.
מערכת החיסון נבנית בבית פנימה, באווירה נעימה ובריאה, בשליטה עצמית וקבלה ללא תנאים, והחשוב מכל: אמון הדדי. זהו החוסן הפנימי שמגן על הנערים בבגרותם!
ככל שהשיח בבית נקי ואמיתי, באמונה ואהבה טהורה, החיסון יעיל יותר.
וכבר אמרו גדולים: 'החיסון הוא חובה'.
