משפט שפוגשים רבות בחודשים האחרונים – "בצל הקורונה" גרם לי פעמים רבות תחושת זיוף כלפי עצמינו.
יהודי הלומד והמתפלל משנן את האותיות האלה "צ" ו"ל", החל מ"אלא צלי" שלפני תפילת שחרית עד "בצל כנפיך" דרך "צלך על יד ימינך" וכל זה כדי לבטל את ה"לץ" שבו, להגביר את כח התפילה ("צלותהון"), כח הבעירה של אהבת השם בכל יהודי באשר הוא גם אם היא "מסותרת" כדברי בעל התניא זיע"א, ביטוי לכך מילה "צלי" המקשרת לגאולת מצרים וכמובן צלילות הדעת שבלעדיה אין שום תוקף לכח הבחירה.
יש עוד רמז כפי שמובא בספרי רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שמילים לועזיות ניתנות לשימוש לצורך סנגוריא על עם ישראל מדמיונם למילות הקודש.
ברוסית המילה "צל" מבטאת "מטרה" ומילה "צלי" דומה למילה "שלם". חג הסוכות הבעל"ט הוא חג האסיף, המבטל שליטת האומות עלינו על ידי הקרבת שבעים הפרים, ימי ההשלמה והשלמות והבשילות, טבילה בים האהבה והאמונה.
המזמור המופלא שהתחלנו לומר מראש חודש אלול מעמיק מרמז שבמילה "יאספני" – כשהתשובה מאהבה והשמחה שהיא הכתר של כל השבועות הנפלאים של אלול ותשרי והיא זאת שעל פי סוד כנגד מילה "אלפים" של י"ג מידות הרחמים לאלף בינה את עצמינו ואת שומעי לקחנו הקטנים עם הגדולים והוא הסיכום האמיתי של כל העבודות הטמירות ואכן התשובה היא שמחה.
השאלה המתבקשת והנזעקת מליבנו: האם טועמים את השלימות וההשלמה בפועל אנחנו ובני ביתנו וכל העם בתקופת הטאטוא הנורא מהמצוקה?
נזכרתי השבוע איך הזדעזעתי לפני חודשים מהבשורה שבאיטליה לא אפשרו לאנשים מבוגרים להיכנס לשערי בתי הרפואה עקב חוסר יכולת לטפל בהם גם במצבים המסוכנים ביותר. השבוע מד"א דיווח על כך שחלק גדול מבתי החולים בארץ אינם מסוגלים לקבל יותר מטופלים שסובלים גם בצורה מסוכנת מתופעות החשודות לנגיף קורונה. פעמים רבות האמבולנסים מסתובבים בחיפוש אחר המקום שיהיה מוכן לקלוט את החולים במשך חמש – שש שעות.
עם כל זה שיעור התמותה באופן פלאי רחוק שאירע בארצות רבות. וכל זה נתונים שפורסמו על-ידי סטטיסטיקאים וחוקרים ורופאים על אחוזים גבוהים של שחיקת הרופאים בעבודה שמשפיעה על יעילות הטיפול ויכולת הריכוז וגם כמובן על בריאותם של אותם הרופאים העומדים בפרץ להגן ולהציל.
בל נשכח את חסדיו יתברך ונלחם בגוייות שבנו!
***
הרבי הקדוש רבי איתמר מנדבורנה זיע"א היה מוכרח עקב קשיי התקופה ומצבו הכלכלי שנבע ממידת הצדקה המופלגת לנדוד מעיירה לעיירה עם השכרת דירות.
פעם בתקופת סוכות שכר דירה מגוי רומני שלא עשה רושם של אוהב ישראל במיוחד. שעות ספורות לאחר תחילת בניית הסוכה הגיע בעל הדירה והפטיר בגסות כי על הרבי הקדוש לפרק מיד את הסוכה הנבנית ואם לאו ימצא דרך המשכיר למצות את הדין, ח"ו. הצדיק לא התרשם יתר על המידה מדבריו של הגוי והמשיך בעבודתו הקדושה להשלמת הסוכה.
למחרת הגיע הנכרי שוב וחמתו בערה בו. הוא אמר שהוא נותן לרבי שעות ספורות לפרק את מבנה הקודש והלך בזעם.
על אף הסכנה רבינו זצ"ל קישט את סוכתו בחיבה ודבקות עילאיות ואז הגיע הגוי עם תגבורת של בניו החסונים במיוחד והתכוננו לעשות בצדיק שפטים.
בהתקרבותם המאיימת לפתע עצרו במרחק של כשלושה מטרים מרבי איתמר זיע"א, כאילו נעתקו למקומם, הביטו בעיניים כלות על הצדיק ולא יכלו אף להסיט מבט ממנו. עמדו כך מספר דקות ואז בהשפעת רוח אחרת שחדרה בהם אמרו ברוך כאחד: במה אנו יכולים לעזור.
כעבור מספר שנים רבי איתמר זיע"א שהתגורר בעיר טשרנוביץ שברומניה וכיום אוקראינה, שרוב הקהילה השתייכה לתנועת ההשכלה, נשאל על ידי אחד מחשובי הקהילה של המתקרבים הכיצד יתכן שלא נותן לילדיו לצאת מפתח ביתם וכדרך כל ילד לשחק בחוץ עם שאר הילדים.
ענה הצדיק, כי נכון שהוא סוגר דלת אחת אבל הוא פותח להם את כל חמישים השערים המוזכרים בתפילה של מלוה מלכה.
לציין שמזכרונות של רבים שמכירים את נכדיו, ניניו ובני ניניו של אותו צדיק, הדור החמישי, ברור כי לא רק שלא סבלו אלה ה"עצורים", אלא ידעו לחיות בשמחת תורה, בקדושה והתעלות וידידות אמת וחיבה ואהבה עם חן הקודש ללא שום קשר לארבע אמות או אלף אמות שבמחיצתם הם חיים.
סוכה היא צילא דמהימנותא, זה שלמות, זה אש של התשוקה אליו יתברך, זו מציאות של אמונה עם התפילה לעתיד ולשלמות וזה צל שהאבא יוצר לבניו לטובתם. בואו נהפוך על-ידי אמונה את הצל שהוא הסתר לצל שהוא מחסה אהבה הגלויה וחג האסיף יהפוך להשלמת העבודה מתוך "ושמחת בחגיך".
